קוראים לי יוגב (38), לוחם לשעבר ביחידת דובדבן.
>> למגזין המלא - כנסו
היחידה עוסקת בפעילות מבצעית מתמשכת, מבצעים מעצרים ליליים, תפיסות של מבוקשים ומארבים, וכן פעילות מסוערבת.
זה קרה 18 שנה אחורה.
בין יתר הפעולות שביצענו, הייתה גם פעילות החיסולים הממוקדים. לפני כל שם של דמות מארגוני הטרור שעלתה במערכת הביטחון כייעד לחיסול, צה"ל היה נוהג לאסוף אותנו יחד בחדר צדדי, ולהקרין לנו על מסך ענק את פעולותיו של היעד לחיסול. או כמו שאומרים "תמונה אחת שווה אלף מילים".
היינו יושבים יחד, צופים בזוועות ובפיגועים שאותה דמות ביצעה או לפחות הייתה מעורבת בהם, ומקבלים אינדיקציה, בעיקר דחף עצום וכוח הנעה לפעול לחיסולו.
היעד שעלה במערכת הביטחון דאז, היה: אחמד איסמעיל חסן יאסין שכיהן כמנהיג ארגון הטרור חמאס, והעניק ביסוס תאולוגי וחותם דתי לטרור. הוא כונה "השייח' יאסין" על שום מעמדו כמנהיג תנועת חמאס.
אחמד יאסין נולד ב־1936 בכפר אל-ג'ורה. בעקבות מלחמת העצמאות נמלט עם משפחתו לרצועת עזה וגדל במחנה הפליטים שאטי. לזמן מה נטש את לימודיו והחל לעבוד במסעדה ליד חוף הים כדי לעזור בפרנסת המשפחה, אולם בעקבות הפצרותיו של אחיו שב לספסל הלימודים.
השייח' יאסין ניסה בכל דרך להסית ולהטיף להשמדת ישראל בלשונו החדה ובנאומיו המלהיבים, והלך לו, ודווקא בגלל זה הוא הפך ליעד המרכזי לחיסול. אבל לא בכל הניסויים בחייו הוא הצליח, כמו למשל הניסוי הבא:
בשנת 1952 בעת שביצע עמידת ראש על חוף הים בעזה, נפל על גבו, ונפגע קשות בעמוד השדרה, וזה הוביל לנכותו. מספר שנים מאוחר יותר הידרדר מצבו עד שהפך לנכה המרותק לכיסא גלגלים.
בעקבות הפיגוע בקו 2 בירושלים ב-19 באוגוסט 2003, קרסה סופית ההודנה עם חמאס, וישראל החליטה כי יש לפגוע במנהיגיו. ב-6 בספטמבר 2003 במבצע קטיף כלניות נכשל הניסיון הישראלי הראשון להתנקש ביאסין. מטוס F-16 של חיל האוויר הישראלי הטיל פצצה במשקל רבע טון על בניין שבו התכנסו יאסין ואסמאעיל הנייה (כיום אחד ממנהיגי התנועה) ביחד עם ראשי הזרוע הצבאית של הארגון, אולם כולם שרדו את ההפצצה כיוון ששהו בקומה התחתונה של הבניין.
מאז, היה אחמד יאסין על הכוונת של מערכת הביטחון, ובדיוק בזמן הזה, ישבנו יחד כל חברי היחידה, לצפות במעלליו של המנהיג האכזר בכדי לקבל את הרוח והמוטיבציה לפעול לחיסולו. צפינו בנאום שמסר לתומכיו, נאום שלא אשכח כל חיי.
"העם היהודי הוא העם הנבחר אותו בחר הק-ל. אבל יש איזה משהו שאלוקים לא אוהב אצל העם הזה שלו, הוא מאוד כועס על היהודים שבנותיהן הולכות לא צנועות. הדבר הזה, זו החולשה שלהם, ואנחנו צריכים דווקא בתקופת הקיץ כשזה קורה אצלם, לבצע את ההתנגדות נגד הכיבוש, ולבצע כל פעולה על ידינו למגר אותם. אנחנו צריכים לדעת, זה הזמן הכי קל לפגוע בהם".
בהמשך דבריו הסית יאסין לעודד פעולות טרור ופיגועים נגד ישראל, ודבריו עשו את שלהם. אז, כחילוני, צחקתי מדבריו, ולא רק אני, גם כמה מחבריי ביחידה ראו בדבריו עוד ניסיון התלהמות לא מוצלח. לימים, כשחזרתי בתשובה, פגשתי בגמ' (סנהדרין, ק"ו) "אמר להם בלעם: אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא", ואז הכל חזר אליי, ובגדול. הבנתי שלאחמד יאסין ימ"ש היה ידע בכמה מקורות הכתובים אצלינו, הוא חיפש בכל דרך את נקודות התורפה שלנו, זה היה רגע שהבנתי את התחכום ואת דפוס הפעולה של האויב הזה, מעבר לעצם קיומו כאיום עלינו, זה היה סוג של: "להשתמש בכוח שלך, נגדך"
"שים לב לאויבך – הם הראשונים שמגלים את חולשותיך".
ב-22 במרץ 2004 צה"ל אישר בהודעה רשמית כי מסוקי חיל האוויר ירו בסביבות השעה 5:30 בבוקר מספר טילים לעבר השייח יאסין, כשיצא מביתו למסגד יחד עם מאבטחיו. על פי הדיווח, יאסין נהרג במקום. עדי ראייה דיווחו כי באזור פגיעת הטיל נראו שרידי גופה וגם כסא הגלגלים של השייח. לפחות 10 בני אדם נוספים נפצעו.
כן יאבדו כל אויבך ה', בקרוב ממש עד אחרון המרצחים בעזה ובלבנון.
• • •
כולנו עדיין מוכים בהלם וזעזוע ממתקפת הפתע של ה-7 באוקטובר, אויב שגם אם היינו מתאמצים לפרגן לו, לא היינו מעזים לחשוב על קנה המידה והתחכום בו פעל. אבל הקירבה שיש לעם ישראל בתקופה הזו, היא עצומה, והיא מעודדת ומצליחה לאפס אותנו. זה קורה בבין האדם למקום, ובבין האדם לחבירו.
הציבור שלנו, הציבור החרדי, שיודע בדיוק מה צריך לתקן כל אחד בענייניו שלו, אם איש אם אישה, מקבל על עצמו קבלות במסירות באמת ובתמים, מאהבה גדולה גם אם היא הגיע תחילה מיראה. ישנן נשים שלא העזו לחשוב לשנות את קוד הלבוש שלהן לעולם, הן הרגישו שזה מעבר ליכולות שלהן, ודווקא עכשיו הן שינו אותו, והולכות איתו בדמעות, ועם כל הקושי מקריבות קרבן לה' יתברך.
ולא רק אצלינו, גם בציבור הכללי קורים דברים שלא מתרחשים בשגרה.
"מאז השבת השחורה הרשתות החברתיות מתמלאות בנשים צעירות שמשחיתות פרטי לבוש "לא צנועים", כדי "להשיג" את חזרת החיילים והשבויים בשלום. נשים צעירות גוזרות או שורפות חולצות, מכנסיים וחצאיות שלא עומדים בקוד הלבוש היהודי. המטרה היא התחזקות בצניעות שתשכנע את אלוקים להחזיר את הלוחמים והאזרחים...". (אתר 'הארץ' 18 באוקטובר 2023)
עם ישראל בתפארתו מגלה ערבות הדדית, את הקשר האמיתי להקב"ה ברגעי האמת. זה העם שלנו, אלו האחים והאחיות האמיתיים שלנו, לתפארת מדינת ישראל. לנו נשאר בתקופה הזו, להבין את הכוח הגדול שלנו, כמה אנחנו קרובים באמת לקב"ה, כמה אנחנו עם ערכי ומיוחד, עם שיודע לקחת אחריות ולהיות ערב לסביבה שלו. ובעיקר לזכור, שיש אויב שיושב וממתין לרגעי החולשה הרוחנית שלנו, ולנו אסור לתת לזה לקרות.
אין ספק שהאחדות שיש בינינו עכשיו, כל כך הורסת את תוכניותיו של האויב, והקירבה של עם ישראל מכל המגזרים והקבלות שהוא ממשיך לקבל על עצמו, כל זה עומד לנו כמגן ברגעים קשים אלו. זה קשה, זה לא פשוט לשנות הרגלים, אבל אנו חייבים את זה לעצמנו, ואנו עושים את זה הכי טוב.
ואסיים בוורט עצום, שאסור לחסוך אותו מכם:
הגמ' במסכת עבודה זרה (דף ב:): "ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט י"ז), אמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". שואל בעל הקדושת לוי ר' לוי יצחק מברדיטושוב זצוק"ל, אם נראה אדם, מצמיד אקדח לרקה של ארוסתו ומכריח אותה להינשא לו, והיא מנגד אומרת לו, "אין צורך להשתמש באקדח, אני מוכנה גם בלעדיו", והוא יתעקש: "לא, רק עם אקדח" מה טעם יש בחתונה כזו? איזה איכות יש לקשר שכזה?
אז מדוע בחר הקב"ה להכריח את עם ישראל לקחת את התורה ככלה, בכוח?
הוא מסביר בדרכו המרגשת והנפלאה על הפסוק: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הנער [הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. (דברים כ"ב כ"ט) שהקב"ה רצה להיות קשור תמיד לעם ישראל, ולא להינתק ממנו, ולכן כפה אותם באונס, שלא יהיה מצב לשלח אותם ממנו, בבחינת "לא יוכל שלחה כל ימיו".
"היהודים הם מקרה כה מיוחד בהיסטוריה האנושית שאילולא קרה – לא היינו מאמינים שהוא אפשרי"