פרק שני: הלם אדיר אפף את מדינת ישראל עם היוודע היקף מתקפת החמאס בשמיני עצרת, ההצלחה המחרידה של החמאס למוטט את כל מערכי ההגנה של צה"ל הפרוסים סביב הרצועה תוך דקות ספורות, והעובדה כי לא היה מודיעין שהצביע על הכוונה או היכולת של חמאס לבצע פעולה בסדר גודל כזה, הכתה את המדינה כולה בתדהמה, ועוררה את השאלה המהדהדת: מה עוד איננו יודעים על אויבינו? האם ניתן לסמוך על הערכות המודיעין?
>> למגזין המלא - כנסו
רוב המומחים סבורים כי המתקפה צפויה לחולל שינוי משמעותי בהיערכותה של ישראל למלחמה עתידית, שינוי שיבוא לידי ביטוי בפחות הסתמכות על מודיעין, אמצעים טכנולוגיים, גדרות חכמות וכדומה, ויותר כוחות חמושים ומאומנים המאיישים באורח קבע כל אזור מאוים. מהלך שיחייב את הצבא להרחיב משמעותית את מספר החיילים המשמשים בתפקידים קרביים, לאחר שבשנים האחרונות חלה נסיגה יחסית בנכונות המתגייסים החדשים לשרת בשירות קרבי, והעדפה להתגייס למקצועות טכנולוגיים. ירידה זו חלה בעיקר סביב התפיסה כי על ישראל לא מרחף תדיר איום קיומי, אלא איומים בעלי פוטנציאל מצומצם.
בדמיון מחריד להפתעה עם פריצתה של מלחמת יום כיפור, גם במלחמת שמיני עצרת חווינו הפתעה כפולה.
ההפתעה הראשונה: ישראל לא העריכה שהאויב, קרי, חמאס/מצרים יתקוף, בוודאי לא בעוצמה כזאת, כי לא האמנו בכוונתו וברצונו לתקוף, למרות שהאויב טרח גם אז כהיום, להעביר לנו אזהרות, להתאמן בגלוי על תוכניות המתקפה, אבל אנחנו סרבנו להאמין שהוא באמת מתכוון לתקוף.
ההפתעה השנייה: היכולת של האויב לממש התקפה מוצלחת. במלחמת יום כיפור סמכה מדינת ישראל על המעוזים של "קו בר-לב" שנבנה על גדות תעלת סואץ שהיוותה את קו הגבול בין מצרים לישראל, בקו בר-לב כל מעוז היה מעין מבצר צבאי קטן עם חיילים ואמצעי לחימה שאמורים היו לאפשר לו להדוף התקפה מצרית, עד לבואו של "הצבא הגדול". בפועל, עם פריצתה של המלחמה בהתקפת אש ארטילרית רצחנית על המעוזים, התכנסו מרבית הלוחמים הישראלים אל בטנו המבוצרת של המעוז, והמצרים חצו את התעלה במהירות, הסירו את כל המכשולים שעמדו בדרכם, הקיפו את המעוזים, ולוחמיהם הפכו להיות נצורים בתוך המעוזים תוך שהמצרים מנסים לכבוש את המעוזים, ולרוב אף מצליחים, אך לא נותנים למעוזים לעכב אותם ודוהרים אל תוך סיני.
כך גם במלחמת שמיני עצרת, בנתה ישראל שורת מכשולים ותצפיות שהיו אמורות למנוע כל מתקפה מסוג זה, אך לאורך כל גזרת התקפת החמאס, ההגנות כשלו, הגדרות נפרצו, וכוחות צה"ל שהיו אמורים להדוף מתקפה מעין זו, הפכו להיות הקורבנות הראשונים שלה במקרה הרע, או נאלצו להסתגר בעמדות מבוצרות ומבוטנות במקרה הטוב, ולא הצליחו להגן על הישובים מפני התוקפים.
להפתעה כפולה זו שהתממשה ביום כיפור הייתה מסקנה משמעותית בקרב מומחי הביטחון, לפיה כאשר ישראל מתכוננת למלחמה אסור לה להסתמך על פרשנות לכוונותיו של האויב אלא על ניתוח יכולותיו של האויב. לדוגמה: אין להסתמך על ניתוח כוונותיו של חיזבאללה לתקוף את ישראל, הדיון לא צריך להתנהל, האם משתלם לו לתקוף או לא וכדומה, אלא האם יש לחיזבאללה את האמצעים לתקוף את ישראל ואת היכולת שלו לתקוף מבחינה צבאית. וזו ההערכה שעל בסיסה צריך להתכונן למלחמה.
מסקנה זו התקבלה מתוך הבנה שאנו עלולים לפרש בצורה לא נכונה את כוונותיו ושיקוליו של האויב, ולהיות נתונים למניפולציות ותרגילים פסיכולוגים מהסוג שאכן עשו המצרים במלחמת יום כיפור והחמאס במלחמה הנוכחית.
משמעות המסקנה היא שכאשר האויב מרכז כוחות מעבר לגבול, או עורך אימונים באופן תדיר, אין להתעלם מכך מתוך מחשבה שהאויב מתכוון רק לאיים, אלא יש להתייחס ליכולת של האויב במלוא הרצינות, ולהכין את המענה כביכול האויב מממש את התרחיש הגרוע מכל.
מלחמות, בפרט אלו בהם אנו סופגים מכה קשה, מעוררות את המערכות השונות להפקת לקחים, הדוגמה ללקח כזה זו דוגמה לשינוי בתפיסה שהתרחש בעקבות מלחמת יום כיפור.
אך במתקפה הנוכחית הסתבר כי לא רק שאין די בניתוח כוונותיו של האויב מכיוון שאנו עלולים לשגות בניתוח, אלא אין די אפילו בניתוח יכולותיו של האויב, כי גם בכך אנו עלולים לשגות ולהעריך את יכולותיו של האויב פחות ממה שהוא אכן מסוגל בפועל.
כך שאנו נותרים עם השאלה - אם כך, איך ניתן להיות מוכנים למלחמה הבאה? אם איננו יכולים לבצע הערכת מצב לא על כוונת האויב ולא על יכולותיו, על סמך מה נוכל להיערך או להעריך האם צפויה לנו מתקפה מסוריה, איראן, עיראק ואפילו תימן.
במענה לכך יש המציעים כבר כיום כי מלבד הערכת כוונותיו ויכולותיו של האויב, יש לקחת בחשבון גם את הצהרותיו ועמדתו העקרונית של האויב. כלומר, לישראל אסור לאפשר לאף אויב המעוניין בהשמדתה ומצהיר על כך, לצבור כוח שיאפשר לו לתקוף אותה.
מהלך מעין זה התקיים בשנים האחרונות במסגרת המב"ם - המלחמה בין המלחמות, שהתנהלה בסוריה, במסגרתה ישראל תקפה ללא הרף ניסיונות איראניים לבנות כוח על גבולה עם סוריה, ומנעה מאיראן לשלוח ציוד שישפר את טילי חיזבאללה. מלחמה זעירה זו לא מנעה לחלוטין את בניית כוחה של איראן בסוריה, אך הסבה למאמץ זה נזקים משמעותיים.
זו דוגמה לאופן בו מנהלת ישראל את מדיניות הביטחון שלה, אך חשוב להבין כי מלבד דוגמה זו, יש לישראל תפיסת בטחון כוללת, על פיה היא מנהלת את מדיניות הבטחון שלה בפועל. בשורות הבאות נרחיב מעט על תפיסת הביטחון של ישראל, תוך שחשוב לציין כי לאור המלחמה הנוכחית יש המערערים ומהרהרים, על הצורך בעדכונה.
תפיסת הביטחון של ישראל
במאמר הקודם עסקנו בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי, תוך ניסיון להבין מה המוטיבציה של אויבינו להמשיך ולהילחם בנו. הפעם, ננסה להבין איך ישראל מתגוננת מפני האיומים עליה? כיהודים מאמינים אנו יודעים כי "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", אכן אמונה זו הוכחה בבוקר שמחת תורה באופן הכואב ביותר. אך כמובן שאין הדבר גורע מהמחויבות שלנו להשתדלות גם בנושאי בטחון.
לצורך זה כדאי שנכיר את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל כפי שגובשה בעיקר על ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. הבעיה הבסיסית איתה מתמודדת תפיסת הביטחון של ישראל, היא העובדה כי אויביה של ישראל עולים עליה מבחינה מספרית וכלכלית עשרות מונים.
למעשה, תפיסת הביטחון מושתת על המונחים: הרתעה, התרעה, הכרעה. ולאחרונה התווסף המונח הגנה.
כמובן כל אחד מן המונחים דורש הסבר מעמיק, אך בקצרה ניתן לומר, כי ישראל שואפת להרתיע את אויביה מלפתוח במלחמה מולה, אם תכשל ההרתעה, ישראל שואפת כי תהיה לה התרעה מוקדמת והיא תוכל להכין עצמה להגנה או למתקפה, ואם אכן תתרחש מלחמה ישראל מעוניינת להגיע להכרעה, אין מדובר בהכרח על ניצחון והשמדה של היריב, שזו משימה שבדרך כלל איננה אפשרית במזרח התיכון מחמת גודלם של אויביה וחוסר רצונה של ישראל לשלוט על סוריה או לבנון, אלא לגרום לאויב להיכנע בתנאים הנוחים לישראל.
ההגנה היא מרכיב - שנוי במחלוקת - שהתווסף לתפיסת הביטחון של ישראל בשנים האחרונות, בעיקר סביב הצורך להתגונן מפני איומים תמידיים. לדוגמה: בניית החומה סביב יהודה ושומרון ופיתוח כיפת ברזל הם רכיבים בהגנה.
לשם הבנת המלחמה הנוכחית, מטרותיה ותוצאותיה, כדאי לבחון בקצרה ובשטחיות את מלחמות העבר של ישראל וסוגים אפשריים למטרות ותוצאות של מלחמה, כך נלמד איך תפקדו העקרונות הללו במלחמות ישראל לדורותיה.
מלחמת העצמאות - 1948-התש"ח
במלחמת השחרור לאחר קרבות קשים ועקובים מדם שגבו אלפי חללים הצליחה מדינת ישראל הצעירה להרחיב את גבולותיה מעבר לגבול אותו העניק לה האו"ם. אך קווי גבול אלו המכונים "קווי 48", היו קשים להגנה, ובעצם הזמינו את אויבי ישראל לתקוף אותה. המצרים שלטו על רצועת עזה, והירדנים על גבעות יהודה ושומרון, עם אפשרות לנתק את ישראל בין הצפון לדרום בתמרון מהיר. הסורים שלטו על רמת הגולן ומשם הטרידו את היישובים בצפונה ובדרומה של הכינרת, בהיותם יושבים על שטח גבוה ושולט.
אם כן ניתן לומר כי מלחמת העצמאות אכן השיגה את מטרתה והכריעה את האויב, אך לא ייצרה גבולות שקטים והרתעה מספיקה.
מלחמת ששת הימים - 1967-התשכ"ז
אם נדלג על מבצע קדש, אשר לא יצר שינוי בגבולות ישראל, 19 שנים לאחר מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים השיגה תוצאה מכריעה. ישראל כבשה את כל השטחים מהם אוימה בידי אויביה, יהודה ושומרון, עזה וכל סיני, ורמת הגולן. עתה השיגה ישראל לכאורה גבולות ברי הגנה, והרחיקה את אויביה מריכוזי האוכלוסין העיקריים שלה.
אך למרות ההישגים הכבירים של מלחמת ששת הימים, מסתבר שאויבי ישראל לא הורתעו דיים, ותגרות הגבול המשיכו הן בדרום במה שכונה מלחמת ההתשה, והן בצפון בעצימות נמוכה יותר.
מלחמת יום כיפור - 1973-התשל"ד
במלחמה הבאה כשלה ישראל ברכיב הראשון של תפיסת הביטחון שלה, במלחמת יום כיפור לא הייתה התרעה טובה דיה, וההתרעה שקיבלה ישראל לא פורשה נכון, עקב תרגילי הטעיה שביצעו המצרים, ופרשנות ותפיסת מציאות שגויה (קונספציה) של גופי המודיעין.
אך גם במלחמה זו כמו בקודמותיה ההכרעה הייתה ברורה למדי, למרות נקודת הפתיחה הגרועה בה החלה ישראל את המלחמה, היא הצליחה להדוף את המתקפה ולהפוך את התוצאה על ראשם של אויביה.
ראויה לציון העובדה כי ממלכת ירדן לא השתתפה במלחמת יום כיפור, אולי הייתה מורתעת מתוצאות מלחמת ששת הימים, ואולי מכיוון שבניגוד למצרים וסוריה, להם היה סכסוך שטחים עם ישראל, לירדן באותה העת לא היו תביעות טריטוריאליות מישראל. יתרה מזאת, ישנה טענה כי חוסיין מלך ירדן העביר התרעה ממוקדת לישראל על כוונת מצרים וסוריה לצאת למלחמה, התרעה ממנה התעלמו בישראל.
מלחמת לבנון הראשונה – 1982-התשמ"ב
מלחמה זו דורשת שימת לב בהקשרה של המלחמה הנוכחית, מכמה סיבות. מלחמה זו נפתחה ביוזמת ישראל - אשר בדרך כלל איננה יוזמת יציאה למלחמה, למיגור פעולות הטרור של אש"ף מדרום לבנון. לראשונה מטרתה הרשמית של ישראל הייתה ניצחון מוחלט, לא רק הכרעה, נגד ארגון טרור, ניצחון הפך ליעד אפשרי מבחינת ישראל. בלבנון ניסתה ישראל להכתיר נשיא - באשיר ג'ומייל - שיקדם תהליך שלום איתה, ניסיון שכשל לאור הירצחו של הנשיא הטרי זמן קצר לאחר הכתרתו.
ישראל אכן השיגה במלחמה זו הכרעה מול אויביה, אך ספגה ביקורת רבה בעולם על מעשי טבח שביצעו שותפיה הלבנוניים למלחמה במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה. כמו כן בניגוד למלחמות אחרות בהן הייתה תמימות דעים בישראל לגבי נחיצותן, מלחמת לבנון הראשונה הייתה שנויה במחלוקת בישראל, ויש שראו בה מלחמה יזומה ובעלת יעדים מגלומניים מבחינת ישראל, השואפת לקבוע מי יהיה המנהיג של שכנתה מצפון, ובנוסף הייתה זו מלחמה שעלתה בקורבנות לא מעטים.
מבצע חומת מגן - 2002-התשס"ב
גם כאן כמו במלחמת לבנון הראשונה מדובר במבצע שיעדו העיקרי הוא ארגון טרור ולא מדינה, שוב היו אלו הפלסטינים שפתחו באינתיפאדה רצחנית, הפעם מתוך שטחי יהודה ושומרון.
לאחר הפיגוע בליל הסדר במלון פארק, יצאה ישראל למבצע יזום שמטרתו כיבוש מחודש של ערי הגדה שנמסרו לשליטת הרשות הפלסטינית בהסכמי אוסלו וביעור קיני המחבלים.
גם במבצע זה השיגה ישראל הכרעה, הערים נכבשו והמחבלים נהרגו או נכנעו.
מלחמת לבנון השניה - 2006-התשס"ו
כקודמיו גם סבב לחימה זה התמקד בארגון הטרור חיזבאללה, גם הוא כקודמיו נפתח במהלך יזום של ישראל על מנת להכות את ארגון הטרור שתקף וחטף חיילים ישראלים. תוצאות המלחמה שנויות במחלוקת עד היום, לשאלה האם הושגה בו הכרעת היריב, לא ניתן מענה ברור, והשאלה האם הוא ייצר הרתעה יתכן מאוד והתשובה חיובית.
סיכום ביניים
באופן כללי אנו למדים כי מלחמותיה של ישראל לאורך השנים ייצרו הרתעה בעיקר כלפי שכנותיה המדינות ופחות מול ארגוני הטרור, ברובם לא נזקקה ישראל להתרעה אלא פתחה במהלך יזום לאחר שסבלה ממתקפות חוזרות ונשנות. משנזקקה ישראל להתרעה לא פעל המודיעין כראוי, וברובם השיגה ישראל הכרעה ברורה אשר בתורה מחזקת את ההרתעה.
אך כאן חשוב לשים לב, כי כל אותן מלחמות בהן השיגה ישראל הכרעה צבאית היו רק עד למבצע חומת מגן, ומאז אותו מבצע, זה למעלה מ-20 שנה, לא השיגה ישראל הכרעה ברורה בסבב לחימה כל שהוא. הדבר נכון גם לגבי סבבי הלחימה ברצועת עזה, בהם גם אם הוכו החמאס או הג'יהאד האסלאמי, הם לא הוכרעו.
עד כאן העובדות, ומכאן לפרשנות.
אם נבחן את המלחמה הנוכחית בעזה, נראה כי לראשונה מזה עשורים מציבה ישראל את הכרעת חמאס כיעד המלחמה, כאמור, יעד זהה הוצב גם במלחמת לבנון השניה, אך ללא הצלחה יתרה.
מכאן עולה השאלה איך תתפתח הלחימה, האם אכן תכריע ישראל את החמאס? האם תוכל ישראל להסתפק בהכרעת החמאס, או שמא תשאף להכריע גם את חיזבאללה באותה ההזדמנות? והאם ישראל יכולה להכריע את אויביה מבלי לפתוח במלחמה אזורית?
ניסיון העבר מלמד אותנו כי ישראל אינה יכולה לסמוך על ההתרעה, שכן בכל פעם בה נדרשנו לה היא הכזיבה. גם במלחמה הנוכחית, כמו במלחמת יום כיפור. אותו ניסיון מלמד אותנו כי מול אויב נחוש, קשה לסמוך גם על ההרתעה, ושוב הדבר משותף למלחמה הנוכחית ולמלחמת יום כיפור, בשני המקרים סברנו כי האויב מורתע ואיננו מעוניין בסבב לחימה נוסף.
אם כן נותרנו עם ההכרעה ועם ההבנה כי העדרה פוגע בהרתעה.
זו הסיבה כי סביר להניח שישראל לא תסתפק בהכרעת חמאס ותשאף להכריע ולכל הפחות להרתיע את חיזבאללה. הרתעת חיזבאללה יכולה לגרום לתוצאה בה הוא מורחק מגבולות ישראל, ואיננו יכול לממש מתקפה דומה לזו שערך חמאס.
אך כאמור, יש לקחת בחשבון אפשרות שחיזבאללה לא ירתע, וישראל תאלץ לצאת למערכה נגדו. אם תהיה זו מערכה קרקעית הכוללת פלישה ללבנון, יש סיכוי סביר שאיראן תצטרף ללחימה יחד עם גרורותיה בעיראק, סוריה ותימן. וכאן אנו מתקרבים לסיפה של מלחמה איזורית כוללת העלולה להתרחב למלחמה בין-מעצמות בה שותפות ארה"ב ורוסיה, שיתכן ולא תעמוד מנגד בשעה שבת בריתה האיראנית סופגת.
נראה כי ארה"ב מעוניינת להימנע מתרחיש זה בכל מחיר, ויש לכך סיבה ברורה. מאז מלחמת העולם השנייה לא הייתה מלחמה ישירה בין שתי מדינות אשר שתיהן מחזיקות בנשק גרעיני, והסיבות לכך מובנות. זה עלול להיות סופו של העולם כפי שאנו מכירים אותו.
זו הסיבה לכך שארה"ב מרכזת כוחות במזרח התיכון, במסר מרתיע לחיזבאללה ולאיראן מפני מהלך התקפי, ובניסיון לגרום לישראל שלא להיגרר למתקפה כוללת נגד חיזבאללה שעלולה כאמור לגרור את איראן, ובעקבותיה את רוסיה.
בשלב זה לא ברור האם יצליחו מאמצי ארה"ב לצמצם את הסכסוך לגבולותיו הנוכחיים - כלומר ישראל מול חמאס, או שמא תרחישי יום הדין - כלומר מלחמה מול חיזבאללה, ואולי אפילו מול איראן, יתממשו.
אם כי כבר עכשיו ניתן לומר כי לא סביר שישראל תוכל להשלים עם המצב הנוכחי בו חיזבאללה פרוס על גבולה הצפוני, והיא תנסה לשנותו, כאמור, בהרתעה או בהכרעה.
אל מול תמונת המצב הזו, לא נותר לנו אלא לחתום בפסוק מתהילים - "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר".