במשך 34 שעות, ביום שבת האחרון, החליטה ישראל להכניס את רצועת עזה כולה על שני מיליון אזרחיה לעלטה דיגיטלית מתוכננת, במטרה להסוות את הכניסה הקרקעית שהתרחשה מתחת לאף של מחבלי החמאס.
>> למגזין המלא - כנסו
אם כי לא ברור באיזו טכנולוגיה השתמשה ישראל כדי להשבית את רשתות התקשורת הפלסטיניות, הפעולה המוצלחת הוכיחה שישראל מסוגלת לעשות הרבה מאוד דברים שאיש לא חשב עליהם. ברגע שהתקבלה ההחלטה להטיל את המצור הדיגיטלי על עזה זה קרה: מהעזתים נמנעה האפשרות לתקשר זה עם זה או עם קרוביהם בחו"ל, כמו גם רשת האינטרנט שחדלה מלפעול ברצועה.
בכתבה זו נביא לכם את הקולות מתוך הרצועה שמתארים את האימה ששררה באותן שעות בעזה ומחוצה לה, כאשר לזמן מה היו סבורים קרובי משפחות העזתים שגם בני משפחתם מתו במתקפות הישראליות, כפי שתואר ב'טיימס'.
"לא הייתה להם דרך לדעת אם יקיריהם חיים או מתים. קווי טלפון לשעת חירום הפסיקו לצלצל. פרמדיקים נואשים ניסו להציל אנשים על ידי נסיעה לעבר קול פיצוצים. פצועים הושארו למות ברחוב", מתאר ה'ניו יורק טיימס'.
המתקפה הטכנולוגית של ישראל על רשתות התקשורת של עזה החלה ביום שישי עם שקיעת החמה. כבר אז, שני גורמים אמריקאיים אמרו ל'ניו יורק טיימס' כי הם מאמינים שישראל עומדת מאחורי האיפול, אך סירבו למסור את הדברים בשמם.
"הרגשתי שהפכתי לעיוור וחירש, לא יכול לראות או לשמוע", כתב עיתונאי מעזה, בפרופיל הפייסבוק שלו ביום ראשון, לאחר שהטלפון והאינטרנט חזרו באופן חלקי.
אחמד יוסף הוא מה ש'ניו יורק טיימס' מגדיר במילים המכובסות "עובד מדינה". ב'כיכר השבת' נסתפק בכינוי המדויק יותר: איש חמאס. המחבל יוסף, מתאר לקוראי ה'טיימס' שהמתקפה על רשתות התקשורת הייתה קשה עבורו עוד יותר מהמחסור במים ואוכל, משום שבשעות אלו לא היה בידו ליצור קשר עם מי שמספק לו מים בעת המצור, או להתקשר ל"מי שעומד בתור בשבילי ללחם", לו הוא משלם כסף עבור הטרחה.
הדרך היחידה שהייתה לו להתעדכן בנעשה בעולם החיצון הייתה באמצעות רשת אל ג'זירה שהמשיכה לשדר, אליה הוא היה מחובר באמצעות מערכת פנלים סולאריים שהתקין בביתו.
הפלסטינים ברצועת עזה היו סבורים שישראל ניתקה את רשתות התקשורת כדי שהעזתים לא יוכלו לדווח לעולם על ה"טבח" שמתבצע ברצועה כלשונם. מה שהם לא ידעו הוא שישראל נכנסה קרקעית באותן שעות לתוככי הרצועה תוך שהיא מחסלת מחבלים ועמדות טרור.
"צוותי ההצלה נאלצו לנסות לאתר את אתרי התקיפות האוויריות על ידי התבוננות בכיוון שממנו הגיעו פיצוצים, אמר מחמוד בסל, איש חמאס הממונה על ה"הגנה האזרחית. במקרים אחרים, מתנדבים אספו אנשים פצועים והסיעו אותם לבית החולים, והודיעו לצוותים כשהם הגיעו על מיקום התקיפה האווירית כדי שיוכלו לנסות להציל אחרים שנותרו מאחור", תואר ב'טיימס'.
לפי המתואר, העזתים שלא יכלו ליצור קשר עם המחלצים לאחר תקיפות אוויריות נאלצו לרוץ קילומטרים כדי להגיע לצוותי החילוץ ולהודיע להם שהאזור שלהם נפגע מתקיפה אווירית. "מטוסי F-16 חגים כל הזמן מעלינו עד לנקודה שבה אני מרגיש שהם רוצים למחוק את עזה", אמר גורם אזרחי של חמאס.
"המתח והפחד החמירו בגלל הפסקת קווי הטלפונים והאינטרנט", אמר עזתי אחר "הרגשנו בודדים, מנותקים מהמשפחות שלנו בתוך עזה ושאר העולם", תיאר את התחושות.
פלסטיני תושב הרצועה, בן 70 בשם מוסא, תיאר את הרגעים בהם ההפצצות של חיל האוויר פגעו בכל מקום אפשרי, ללא יכולת ליצור קשר עם העולם שבחוץ: "הפיצוצים התרחשו משמאלנו, מימיננו - מכל הכיוונים", אמר. "זה הרגיש כאילו 100 מטוסים פוגעים בתוך עזה - וזה מרגיש כאילו אין עוד גבול לטירוף או לדמיון" , תיאר.
פלסטיני אחר אחמד אלמדהון בן 26, עמד על גג בניין בחאן יונס עם הטלפון שלו, מנסה להשיג קליטה מהסים הישראלי אותו רכש בלא פחות ממאה דולר. אבל גם זה לא עבד.
"זה היה כאילו אנחנו מתים לבד", תיאר המחבל הצעיר.
"מר יוסף", מתאר ה'טיימס את "עובד המדינה", "התכווץ בביתו עם שתי בנותיו, מאזין לקולות ההפצצה. עד כה הם לא נפגעו, למרות שהוא אמר שהוא הרגיש כאילו משהו נשבר במהלך המלחמה הזו, אחת מני רבות שחוו העזתים", מקונן יוסף לתקשורת הזרה.
"אם אני אשרוד את המלחמה הזו, אני ומשפחתי נעזוב את עזה לתמיד", אמר. "אלה לא יכולים להיות החיים שלנו", סיכם.
ב'אל ג'זירה' תוארו מוחמד ובני משפחתו המורחבת מסתתרים במשך 36 שעות ללא יכולת תקשורת: "במשך 36 השעות שלאחר מכן, מוחמד ו-21 נוספים ממשפחתו אל-קוטתי - קרובי משפחה מיידיים ומורחבים - הצטופפו יחד, וצרחו בקול רם עם כל פגז ישראלי שנחת בקרבת מקום במחוז אל-סודניה בצפון עזה, אך חוץ מזה נשארו בשקט", מתארים בציוריות יתירה בכתבת אל ג'זירה שעסקה בהאפלה הצהלי"ת.
תושב אחר בשם מוחמד תיאר את אותם רגעים בהם לא היה בידו להתעדכן על הנעשה בעולם החיצון. העזתי הסביר לרשת הטרור אל-ג'זירה כי החליט לאסוף את כל משפחתו ולהורות להם על ישיבה מתחת לגובה החלון כדי שרסיסי זכוכית לא יעופו עליהם מהתקיפות הישראליות.
"הפיצוצים הכבדים הרעידו את האדמה מתחתינו והאירו את החדר כאילו היה צהרים", אמרה אמל קרובת משפחתו.
"בשלב מסוים, הרגשנו שזה עניין של שניות עד שפצצת ארטילריה תפגע באחד מהקירות שלנו, או גרוע מכך, תקיפה אווירית", תיארה עוד.
"כולנו המשכנו לנסות לכבות ולהדליק את הטלפונים שלנו, בתקווה ששירות הרשת יעבוד שוב. אבל למרבה הצער זה לא קרה", אמר עוד מוחמד. "וזה מה שהיה יותר גרוע מהכל", תיאר.
באותה שבת, ישראל הפציצה את הרצועה באינטנסיביות יתירה, לדברי הפלסטינים. הפחד מקול שמיעת מטוסי הקרב של צה"ל הצטרף לתחושת הבדידות והידיעה שגם אם הבית שלהם יופצץ לא יהיה שם אף אחד כדי לבוא להציל אותם אחר כך. "זה היה אחד הרגעים שבהם אתה מרגיש שזמנך תם ושזה תורך למות", תיארה עזתית אחרת.
את הכתבה הזאת נסיים במילותיה המדויקות של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן שצפתה השבוע בסרט הזוועות של השבעה באוקטובר: "תשקיעו את האנרגיה הזאת בדבר אחד: מחיקת כל עזה מעל פני האדמה. שהמפלצות העזתיות יטוסו אל הגדר הדרומית וינוסו לתוך שטח מצרים. או שימותו. ושימותו ברע. עזה צריכה להימחק. ואש ותמרות עשן על ראשם של הנאצים ביהודה ושומרון. חרון אף יהודי שירעיד את אדמת העולם. דרוש כאן צה"ל נוקם ואכזר. כל דבר פחות מזה הוא לא מוסרי. פשוט לא מוסרי".