"כן המפקד" ענו שלושת החיילים לצו שקיבלו זה עתה – להעמיס עשרים צמיגים מפונצ'רים מבסיס באזור ירושלים, ולקחתם לתיקון במוסך באזור חולון. לאחר שעתיים נסיעה בפקקים, הגיעו החיילים למחוז חפצם ופרקו את הצמיגים במוסך.
אך, הפלא ופלא – המוסכניק במקום בכלל לא היה מודע על הזמנת תיקון הצמיגים. בלית ברירה התקשר אחד החיילים למפקדו, סיפר לו על הקושי במילוי המשימה, והלה ענה לו שיחכה שם ותוך דקות ספורות יהיה אישור על תשלום תיקון הצמיגים.
עברה שעה, עברו שעתיים, אך המפקד לא חזר לפקודיו עם תשובה. החליט הנציג שבחבורה להתקשר למפקד לבדוק את העניין. לאחר עשר שניות שיחה חוזר החייל לחבריו ומבשר להם שתשובת המפקד היתה כתשובתו הקודמת - "חכה, תוך כמה דקות יהיה אישור".
חיכו החיילים – עברו עוד כשלוש שעות, אך אין קול ואין מתקשר. הפילו החיילים פור לדעת מי "יעיז" להתקשר למפקד לשאול לפשר הדבר. ברעדה ניגש החייל "הנבחר" וחייג למפקדו. מפקדו עונה לו בחוסר סבלנות – "הרי אמרתי לחכות בסבלנות, להתקשר כל דקה זה סבלנות? שים את המסוכניק על הקו!".
הלה דיבר עם המפקד למשך כשלוש שניות וניתק את השיחה. שאלו החיילים את בעל המוסך - "האם יש אישור לתיקון הצמיגים?", והוא ענה להם – "יש אישור – אבל רק לצמיג אחד". תיקן להם בעל המוסך צמיג אחד, את שאר תשעה עשר הצמיגים שנותרו מקולקלים העלו החיילים חזרה על המשאית, ושבו בשלום לבסיסם בירושלים.
סיפור זה אינו פרי הדימיון או משל, זה הוא סיכום מאורעות היום עבור שלושה חיילים שלטענתם מעשיות כעין אלו הינם שכיחים למדי, בווריאציות שונות.
לא מזמן פורסמה בתקשורת התבטאות של תת אלוף גדי אגמון, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם בצה"ל [בפני הוועדה לגיבוש חלופה לחוק טל], במילים הללו: "צה"ל רואה בבני הגיוס החרדים חיילים מצוינים שיכולים לסייע בצמצום פערי כוח האדם", כתגובה לדברי השר אלי ישי שהצהיר בראיון לתקשורת כי ישנם אלפי חרדים שמעוניינים להתגייס אך הצבא לא מעוניין בהם. נעזוב לרגע את הטענה של השר ישי, ונתייחס לדברי תת אלוף אגמון במילותיו "לסייע בצמצום פערי כוח האדם".
השאלה המתבקשת כלפי ראש חטיבת תכנון ומנהל כח האדם בצה"ל היא – כיצד הוא עולה על במה וטוען שיש מחסור בכח אדם בצה"ל, בו בזמן שניהול כח האדם לקוי בהרבה מובנים בבסיסים רבים? – האם נזכיר לו רבים מאותם אלפי ג'ובניקים שלא עושים כלום בבסיס? או שמא נתמה עליו האיך יתכן שלמעלה מ25% מהנוער מתל אביב מוצא לו דרך להשתמט או להשתחרר מגיוס?
ניתן לעצמנו להיזכר לרגע באותם ימים שבו אנחנו – בני הישיבות - מגיעים להגיש את הדיחויים לצבא בלשכת הגיוס – באיזה חוסר מעש יושבים שם חיילים, בנים ובנות כאחד - מפטפטים, משתעממים ומסתכלים על השעון מתי כבר יגיע הזמן ללכת הביתה.
אז במחילה מכבודו של תת אלוף גדי אגמון, אבל דעתי היא שאולי מומלץ שלפני שהוא עולה על במת הנואמים או משווע בשידור רדיו על הצורך ההכרחי של גיוס החרדים לצה"ל, שלכל הפחות ייתן לפשוטי עם כמונו "תירוץ" מעט יותר הגיוני או הסבר מובן קצת יותר, למה חשוב לו כל כך לגייס את החרדים לצבא [ורק שלא יאמר שזה בגלל רצונו להיראות יותר טוב בעיני הציבור החילוני שקורא "שירות לכולם"].
צו השעה היא שהמפקדים במטה הכללי ינהלו את הצבא בצורה יותר יעילה מבחינה לוגיסטית של כח האדם, ולתת תעסוקה לאותם אלו שכבר חיילים, לפני שהם פונים לגייס עוד חיילים שלא יעשו כלום מחמת חוסר תעסוקה וניהול לקוי.