השב"כ התיר אתמול לפרסום כי נחשפה חוליית מחבלים שניסו לחטוף ישראלים. באחד המקרים, ניסו המחבלים לחטוף אם ובתה ולאחסן אותן בדירת מסתור ברמאללה, ובמקביל לפתוח במשא ומתן עם ישראל לשחרור עצירים.
האם, יעל שחר, עדיין מסרבת לשכוח את האירוע הקשה. "בשעת לילה חזרתי עם בתי בת השמונה מאירוע באזור המרכז. בערך ב-00:03 באתי לסמס להורים שלי 'בסיעתא דשמייא הגעתי', והתלבטתי אם לסמס להם או לחכות עד שאגיע לש.ג של בית אל", סיפרה שחר הבוקר (שני) לגלי צה"ל.
"בסופו של דבר לא סימסתי להם, כי מיד אחרי כן ראיתי במרחק שלוש דקות נסיעה רכב שמאוד מאט, מיד אחרי העיקול, והנחתי כי אלו חבר'ה שיכורים".
שחר המשיכה וסיפרה: "כשראיתי שהם לא מתייחסים לאיתותים שלי לפנות את הדרך הצרה צפצפתי להם, ומשראיתי שהם לא זזים מהמקום חשבתי לנסות לעקוף אותם. זה כביש מאוד צר מצד ימין יש תהום ומשמאל תעלה כמעט ללא שוליים - אין דרכי מילוט, והבת שלי ישנה מאחור".
וכך היא מתארת את רגעי האימה המחרידים: "כשניסיתי לראות אם אני יכולה לעקוף, ראיתי שארבעה גברים כבני 30 מתחילים לרדת לכביש, ואמרתי לעצמי שעדיף לשמור מהם מרחק. ברגע שנסעתי אחורה ראיתי איך אורות הרוורס שלהם נדלקים, והם לוקחים רוורס רציני אחורה - אז הבנתי שאני הסיפור כאן. זה היה רגע מפחיד והבנתי שיש בעיה, אבל עדיין לא נפל לי האסימון שזה הולך להיות משהו כל כך רציני.
"הבנתי שאני חייבת לנסות לעקוף, כי אין סיכוי לעשות פרסה בכביש הכה צר הזה. הם התחילו לזגזג במהירות על הכביש, והכול קרה בשניות, תוך כדי שהחלונות והדלתות שלי נעולים, כך אני תמיד נוסעת וזה היה אחד הניסים שלי ברוך השם".
"הגברים כיתרו את הרכב"
שחר המשיכה לתאר את רגעי האימה: "ארבעה גברים יצאו מהרכב וכיתרו את הרכב שלי משני הצדדים, כשאחד עומד ליד השמשה השמאלית שלי, ואני ממוקדת בו והוא ממוקד בי. הוא סימן לי בתנועות ידיים לפתוח את החלון, הוא חייך אליי, הסתכל ברכב וראה שישנה שם ילדה. סובבתי את הראש אחורה ואמרתי 'כן, כן, יש לי פה ילדה - תנו לי לעבור'.
"לפתע ראיתי כמו בסרט משהו עולה מכף ידו. כשראיתי שזה כלי מתכתי המחשבות רצו לי בראש - זה סכין, ברזל? בשנייה שהבחנתי שאלו מפתחות שבדיים הוא ניפץ לי את השמשה עם הבחורים שהיו שם. הבת שלי התעוררה משמיעת המכות, ורק הספיקה לראות אנשים בורחים".
שחר הסבירה כי האזור ללא קליטה, ולא ניתן היה להתקשר למשטרה. "לא היה לי מוקד או חלונות ממוגנים. נכון שזה מסוכן לנסוע בכבישים חותכי צירים, אבל בסך הכול אני חיה כמעט עשור בבית אל, ומעולם לא נתקלתי במצב כזה".
על הנס הגדול, היא מספרת: "אחרי המכה החמישית פתאום הערבים רצו לרכב ונסעו. לא הבנתי מה קרה, וברגע הזה הכי נלחצתי - כי פתאום הייתי לבד אחרי שכל הזמן הייתי באדרנלין, והבנתי שאולי יש בעיה. למזלי ראיתי תכף את הרכב היהודי שהגיע מבית אל עם זוג צעיר ושלושה ילדים.
"מקדימה ראיתי גבר מזוקן שביקש ממני לפתוח, אבל מהפחד לא רציתי לפתוח לו. רק כעת שמעתי לראשונה שזה היה ניסיון לחטיפה. כעת אני אופטימית, והמטרה שלי היא לא ליצור פחד. אני ממשיכה לנסוע בכבישי אריאל, אך יותר זהירה".