בישיבת עתונאים מיוחדת הודיע האלוף ישי בר, מפקד הגיס המטכ"לי, כי הצוות המיוחד לנוסח ה"יזכור", שגיבש הרמטכ"ל, פרסם היום את החלטתו ולפיה בטקסי הזכרון יאומץ הנוסח של ברל כצנלסון "יזכור עם ישראל", בניגוד לדעתו של הרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ, כפי שאמר הצוות בהמלצותיו: "דעת המיעוט של הרב הצבאי הראשי, מסכימה כי איזון ראוי היה מאפשר, מלכתחילה, את אימוץ הנוסח הממלכתי. אבל, משנקבע לפני שנות דור הנוסח של 'יזכור אלוהים', אין זה ראוי עתה, לדעתו, להשמיט את שם אלוהים מנוסח היזכור. רוב חברי הצוות מבינים ומכבדים את הרקע לעמדת הרב הצבאי הראשי ואת מקורה".
בסיכומי הוועדה נכתב כי הדעות היו חלוקות, אך מן הראוי לאפשר ביטוי לכלל השותפים בטקסי הזכרון, ועל פי פקודת מטכ"ל לראוי שיושמעו המרכיבים הדתיים המובהקים של הטקס: קדיש, אל מלא רחמים ופרק התהילים. ועל-פי דעתם של רוב חברי הצוות, לצד כל אלה, יש לאמץ את הנוסח הממלכתי של 'יזכור עם ישראל".
מצפצפים על החוק
גם נציגי הארגונים "יד לבנים", "ארגון אלמנות צה"ל ויתומי צה"ל" ויו"ר המועצה הציבורית להנצחת החייל העדיפו גם הם את הנוסח של הממלכתי 'יזכור עם ישראל', לצד כיבוד ושימור של המרכיבים הדתיים הנוהגים בטקסי הזיכרון.
כזכור, הנושא הועלה לאחר שנים רבות שבהן לא היה נוסח אחיד ל'יזכור', למרות פקודת המטכ"ל שנקבעה ב-1962, בעקבות כעסו של הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי לצה"ל וגילה את פרסום ספר היזכור ללא "שם שמיים"; הוא אמר על הנוסח המשמיט את שם ה' מהיזכור כי הדבר מהווה "פגיעה חמורה בקודשי האומה". אף על פי כן, במשך השנים מאז, באירועים ובטקסים שונים, רוב הפעמים המשיכו לומר "יזכור עם ישראל".
בשיחה ל"כיכר השבת" אמר הלילה הרב ישראל וייס, הרב הצבאי הראשי לשעבר: "בסוגיה זו עברתי כמה גלגולים, בגלגול הראשון התקוממתי ולא הבנתי איך אפשר 'להוציא' את אלוקים מ'יזכור', כפי שהיה בנוסח המסורתי לפי פקודת הצבא בהוראת הרב גורן, בהמשך כשראיתי שיש כעס גדול של משפחות שכולות חילוניות ושהמאבק הופך קיצוני וקוטבי ומגיעים ממש למחוזות של שנאה עם המשפחות השכולות ששילמו מחיר יקר, וגם ביניהן היו כיתות ואמירות קשות זה כנגד זה, חשבתי כי עדיף לוותר ובלבד שלא תהיה שנאה."
"יותר ויותר חיילים דתיים משרתים ביחידות שדה, ולצערנו גם משפחות דתיות איבדו את היקר להם, אך בטקסים רשמיים החוק המשולש של: קדיש, אל מלא רחמים ופרק תהילים, יישאר כפי שהיה".
לדבריו, "במשך השנים צפצפו על החוק שחייב לומר "יזכור אלוקים" ואמרו יזכור עם ישראל, ואם זה המחיר שצריך בשביל שיהיה בינינו שלום ולא מלחמה, אני מוכן לוותר על האזכור של אלוקים."
העיקר שלא ליצר שנאה
לשאלה כיצד ירגיש בעת אמירת הנוסח הממלכתי בטקסים, משיב הרב וייס: "אני מסתכל על היעד, אני מוכן לוותר על אלמנטים של מסורת אם הם לא מדאורייתא, ובלבד שלא לייצר מציאות של שנאה.
"למשל כאשר ביקש ממני דוד גרוסמן ששום אלמנט דתי לא יוזכר בלוויית בנו שנפל במלחמה האחרונה, אישרתי לו, בניגוד לדעתו של הרב הצבאי גד נבון זצ"ל, שקבע שמי שלא מסכים לאלמנטים יהודיים לא יזכה ללוויה צבאית.
"אני לא אכריח לומר קדיש, אם יש הורים שאומרים במפורש "אל תכריח אותי, אני אתאיסט", אי אפשר להזריק להם את אותיות הקדיש לורידים."
הוא מדגיש ואומר: "יש לי קווים אדומים, כאשר אם ביקשה לשרוף את גופת בנה ולקבור את אפרו, אמרתי לא באלף רבתי, משום שתורת ישראל מחייבת קבורת איברים ולא אפר. אמרתי לה שאם היא בוחרת בדרך זו היא תצטרך לקברו בקבורה אזרחית. אבל כאן לא עקרנו את הדת. אפשר לוותר כדי שיהיה שקט."