קומוניסטיות אל תילחמו ב"אלוקים" - הוא פשוט לא נמצא שם

"אני הצלחתי לסדר סוף כל סוף את ´אגד´. לא נסעתי באוטובוס, ובמקום זה רצתי אחריו"...

"זה כלום" מחרה מחזיק חברו ומוסיף רבבה על התרברבותו של בן שיחו: "ואני ´הכנסתי´ כמו שצריך ל...´רכבת ישראל´. כף רגלי לא תדרוך בקרון הרכבת, במקום זה אני רץ אחרי הרכבת"...

השבוע התבשרנו שכמה משועממים החליטו להגדיל ולעשות: הם גמרו אומר להתנכל הפעם לא ל´אגד´ ולא ל´רכבת´ – זה קטן עליהן, הם החליטו להילחם ב....´אלוקים´...

* * * * *

וזה סיפור המעשה:

היה מי שפנה אל הרמטכ"ל בני גנץ (בחור טוב מבית טוב כמסתבר) והיסב את תשומת ליבו כי בטכסי יום הזיכרון לחללי צה"ל הי"ד שינו את הנוסח המקורי של ה´יזכור´ לחיילים הנופלים שכתב האידיאולוג המפאיני´ק ברל כצנלסון בשעתו, ובמקום "יזכור אלוקים את בניו ובנותיו" השתרש הנוסח "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו".

בקיצור: יש המבקשים ´להחזיר עטרה ליושנה´ ולהשיב את שם ´אלוקים´ לטקס. הרמטכ"ל שהוא יהודי עם נשמה, נאות לבקשה זו, כך לפי הפרסומים.

אלא שהיענות טבעית יהודית זו העלה את חמתה של קומוניסטית זקנה גב´ ביאלר שמה, שבנה היקר יורם הי"ד נפל על משמרתו, והיא גמרה אומר לא ´לסדר את אגד ולא את הרכבת´ אלא ..."לסדר את אלוקים´. כך לא פחות. הנ"ל פתחה ב´מהומת אלוקים´ שמטרתה להוציא את אלוקים מהטקס... אחת החברות שלה, נעבאך, לדבריה, כמעט קיבלה התקף לב, האחרת "לא ישנה בלילה", וכל זאת לאחר שנודע להן, אוי, על הכוונה לאזכר את הקב"ה בטקס... ואני שואל וזועק "לאן נעלמה הרחמנות היהודית?!".... (אם זה לא היה טראגי, זה היה מאד קומי). ה

משועממות-המסכנות האלה, כנראה לא שמעו שזה יותר מ-20 שנה שהתחוללה ´פריסטרוייקה´ בברית המועצות והקומוניזם כבר איננו.

אינני רוצה לגרום להם התקף לב נוסף, כך שלא אספר להן, כי בכיכר האדומה בצל קרמלין זה כבר יותר עשרים שנה שחב"ד צועקת עם ילדי ישראל "שמע ישראל". ואם אדווח להן כי פסלי סטאלין, לנין וטרוצקי הם בבחינת בל יראה ובל ימצא בכל רחבי רוסיה ואוקראינה – דומני שהם פשוט יאבדו את מעט הדעת שנותרה להן. לא, לא אספר להן זאת, ובמיוחד בימים אלה שהקרדיולוגים שובתים.

* * * * *

אבל באמת, למה להיות ציניים ורעים? הבה ונשמיע כמה מילות עידוד וחיזוק לקומוניסטיות אלה. פז´לסט´ה, הטו אוזן; אתן פשוט נלחמות ב´טחנות הרוח´. חבל על המאמץ שלכן להילחם באיזכור אלוקים בטקס יום הזיכרון, וזאת מטעם פשוט: הוא, ´אלוקים´, פשוט לא נמצא שם בטקס.

מאיפה אני יודע? אני אמנם לא אלוקים ולא איש אלוקים, אבל אלוקים עצמו כבר כתב בתורתו הקדושה היכן הוא לא נמצא! בתורת אלוקים כתוב "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". במקום שבו מתקיימת זמרת נשים (כמו בטקסי יום הזיכרון) – שם הוא פשוט נעדר.... במקום שלא נותנים לו להיכנס – הוא פשוט ´מנומס´ ולא נכנס. כיצד ענה הרבי מקוצק בילדותו לשאלת השואל "אמור לי מענדל´ה היכן נמצא אלוקים?", והוא זצ"ל בפקחותו ושנינותו הידועה ענה: קודב"ה נמצא במקום שנותנים לו להיכנס!".

* * * *

רגע, לפני שמקהלת הלאומיים מתנפלת עלי שאני כ´חרד´ אינני נותן כבוד לחיילי צה"ל, פתח דברי יאיר ויאמר:

שלא כחללי השואה הי"ד שברוב המקרים – תאריך הירצחם המדוייק לא נודע, חללי מערכות ישראל הי"ד, ידוע גם ידוע מהו היום בשנה בו הם נפלו חלל: קודב"ה בתורתו הק´ לימד אותנו, כי אם ביום היארצייט יאמרו ´החיובים´ קדיש לעילוי הנשמה, ילמדו משניות, יעלו על קברו ויאמרו פרקי תהילים, ולמנהג בני אשכנז – יאמרו תפילת ´יזכור´ (אלוקים!) ביום הכיפורים ובשלושת הרגלים. ככה ורק ככה, יעשו טובה גדולה לנשמה. לאידך גיסא הבה ונתבונן בסיפור שמגלים לנו חז"ל (מסכת כלה) מה קורה לנשמה אומללה שלא זכתה שיאמרו אחריה קדיש:

"מעשה ברבי עקיבא, שבהיותו מתבודד במדבר וחוזר על משנתו, פגש באדם אחד ערום ושחור כפחם רץ כמרוצת הסוס וחבילת עצים גדולה על כתפו, גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, לשאלת רבי עקיבא מה מעשיו במקום זה, ענה לו אותו אדם, מת אנכי, ובכל יום פוקדים עלי מלאכי חבלה הממונים עלי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם, וכל כך למה, מפני שעברתי על כל מצוות התורה,

אמר לו רבי עקיבא, כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה להפטר מפורענות זו? אמר לו שמעתי שהיו אומרים אלמלי היה למסכן הזה בן שעומד בתוך הקהל ואומר קדיש, וברכו את ה´ המבורך, והקהל עונים אחריו יהא שמיה רבא מברך, וברוך ה´ המבורך לעולם ועד, מיד היו פוטרים אותו מן העונש.

שאל אותו רבי עקיבא על עירו ושער מקומו, ולאחר חקירה ודרישה מצא רבי עקיבא את בנו של האיש ההוא כשעודנו ערל ולא נימול, נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לרבי עקיבא שנתקבלה תפילתו, ואז הלך ולימדו תורה וקריאת שמע ותפילה וברכת המזון, והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה´ המבורך, וענו הקהל אחריו, באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות ובא לרבי עקיבא ואמר לו, תנוח דעתך בגן עדן כשם שהנחת את דעתי והצלתני מדינה של גהינם.

עד כאן דברי התנא הגדול רבי עקיבא, ובזוהר חדש מובא עוד, שלסוף דבר נתעטר אותו יתום בסמיכת חכמים, ובאותה השעה נכנס אביו לגן עדן בכתרם של צדיקים".

* * * * *

מאידך, לא מצינו שהתאספות בטקס חד שנתי שלא ביום הפטירה- גורם נחת רוח לנשמה, ובמיוחד, שטקס זה בא כתחליף פסיכולוגי לאמירת הקדיש ביום הסלקותו מן העולם של האדם, או לאמירת ´יזכור´ לטובת נשמתו בחגים. מה גם ש´מועד´ זה של ´טקס יום הזיכרון´ לא נקבע ע"י חכמי ישראל אלא ע"י חבורה המוגדרת ע"י הנביא כאוכלי השקץ והעכבר, ואפילו אם נלמד עליהם זכות שהינם אינם אלא ´תינוקות שנשבו´ – אבל עדיין, במחילה, לא הם שיכתיבו ויקבעו לעם ישראל זמנים ומועדים עליהם אומר הנביא "היו עלי לטורח נלאיתי נשוא". כך שאתן שקומוניסטיות זקנות ומסכנות; חבל על האנרגיה שאתה מוציאות במטרה להוציא את ´אלוקים´ מהטקס. אנא הירגענה, הוא יתברך במילא לא נמצא שם.... אתן יכולות להמשיך לעשן ולקטר בנחת כל אחת בבית הקפה בו היא ´מתנחלת´.

* * * * *

כמיטב המסורת של חסידי ה´ממלכתיות´ (במלעיל) מסתמא יתנפלו אלה עלי-החרד´ שמן הסתם אינו חרד דיו לכבודם של חללי צה"ל, ואי לזאת הנני מקדים תרופה למכה ואליהם אומר: אדרבה, קחו אתם יוזמה (ואני מוכן להיות שותף לה) - הפשילו שרוולים; פיתחו מרכז להנצחת חללי צה"ל. במרכז הזה תיקבע על הקיר רשימת חללי מערכות ישראל, כל חייל ו´יום השנה´ המדוייק לנפילתו, במרכז הזה יתפללו 3 תפילות ביום ויאמרו קדיש עבור כל חייל ביום היא"צ שלו. מכתבי תזכורות יישלחו ע"י מרכז זה למשפחות חללי צה"ל על דבר יום היארצייט של יקירם-יקירנו, במכתבים אלה ועודדו את בני המשפחה שי´ שהם בעצמם יאמרו ´קדיש´ וילמדו משניות באותו יום (שהרי מצוה בו יותר מבשלוחו).

ולגב´ ביאלר היקרה והמסכנה - האמא של יורם - ה´ (!) יקום דמו, נאמר: כאן, במקרה דנן, כבר כדאי ומשתלם להילחם, כי ב´קדיש´ הזה ביום היאצייט, בלימוד המשניות - השכינה שורה, כאן יתקיים ה"יזכור אלוקים". בטקס יום הזכרון , את וחברותיך סתם נלחמות על לא דבר. מה לך בטקס הצרמוני והצורמני למסורת ישראל סבא של ´יום הזכרון´ - להילחם באלוקים שנאלץ לעזוב את המקום ולהיפרד מעם ישראל שהוא ית´ אוהב המשתתפים בטקס לאחר שלא מאפשרים לו להיכנס... בטקס הזה את מנהלת קרב כאשר אגרופייך חובטים בעצם ב..אויר.

וחבל גם לנו, שלומי אמוני ישראל, להילחם ´בעד´ ה´יזכור אלוקים´ – כי, במקומות כאלה השכינה במילא לא שרויה (עכ"פ בגלוי), שלא לדבר שאין צרמוניות זרות ומנוכרות אלה בנותן טעם וכבוד לקדושים הנופלים, זכרונם לברכה ותנצב"ה.

אם נתעקש להזכיר שם אלוקים בטקסים אלה שלא שערום אבותיהם - יהיה זה אך בבחינת תוספת מיותרת ל´גלות השכינה´, ואילו אנו הרי מייחלים ומבקשים אך להקים ולקומם שכינתא מגלותא ומעפרא. ויהא רעווא קדם אבוהון דבשמיא שנזכה ל"והקיצו ורננו שוכני עפר" באתחלתא דגאולה ובגאולה האמיתית והשלימה...