כלי התקשורת חגגו אתמול את הצלחת מערכת הבטחון ליירט טיל שנורה לעבר ישראל.
אני לא הצטרפתי לחגיגה. למה? כי כל יהודי פשוט מבין שלא הנחש ממית ולא הנחש מחיה. ואם הגיע זמנו של מישהו להפטר מן העולם, לא תעזור לו שום מערכת הגנה נגד טילים.
●
אני רואה בטילי החמאס מוסר השכל גדול, שכל יהודי צריך לשים לנגד עיניו: לא כל טעות אפשר לתקן.
●
כשאפגניסטן, או חלק ממנה, הכעיסו את ארצות הברית, אלו האחרונים הפציצו אותם. לאורך ולרוחב מלמעלה ומלמטה. לפעמים הרגו חפים מפשע, והתנצלו בשפה רפה. זוכרני מקרה אחד שבו השמידו חתונה על כל החוגגים מתוך טעות או חצי טעות.
אבל דבר אחד ברור, למרות שהדרך שלהם למיגור הטרור נכשלה, הדרך של מדינת ישראל נכשלת יותר. אין סיכוי סביר לנצח את הטרור בדרך הישראלית.
אז מה צריך לעשות? להלחם. כמובן שצריך להזהר ככל הניתן לא לפגוע בחפים מפשע, אבל צריך יותר להזהר שלא יפגעו בנו, ואם נפגעו חפים מפשע תוך כדי פעילות שמטרתה לשמור על בטחון האזרחים, מצטערים אבל אתם גרמתם לזה.
צריך להבין: אם ישראל או ארצות הברית יורים על חפים מפשע, זה לא אשמתן כלל וכלל, הן צריכות להגן על עצמן. זה אשמת אלו שגרמו להם לצורך הזה.
●
וכל זה יכול לשמש לנו כמשל:
כשספרדי לא מתקבל למוסד אשכנזי ללא סיבה, זה בהחלט לא מוצדק. ואין חולק שהמנהל שלא קיבל אותו צריך להתנצל בפניו, ואפילו לנסות לתקן את הטעות ככל הניתן. אבל צריך לחשוב מי גרם לו לזה? האם האפליה התחילה סתם משנאת חינם, או שאולי מכל מיני פירות ביאושים שגרמו למנהלי המוסדות לירות ללא אבחנה, ולפעמים להפיל חפים מפשע?
האם במקרה מפלים את בני עדות המזרח ולא לדוגמא את יוצאי רומניה/רוסיה/פולין?
נקודה למחשבה. אבל לא לשכוח: לא כל טעות אפשר לתקן. טעויות בחינוך אי אפשר.
●
נ.ב. אבקש מכל המגיבים לשמור על טהרת המקלדת. מותר לחשוב אחרת ממני, אבל מי שחושב אחרת חובת ההסבר עליו.