אחד המבצעים הגדולים והמוצלחים ביותר שידע צה"ל הוא ללא ספק "מבצע אנטבה", בו חולצו עשרות בני ערובה יהודים וישראלים באוגנדה במבצע מורכב של סיירת מטכ"ל. היום (חמישי), 39 שנה אחרי, נחשפים יומני המבצע, הדיווחים השוטפים במהלך המבצע והפתקים שהועברו בין ראש הממשלה דאז יצחק רבין לשר הביטחון דאז שמעון פרס.
בחודש יולי 1976 חילצו כוחות של סיירת מטכ"ל צה"ל את נוסעי מטוס "אייר פראנס", בהם יהודים וישראלים, שנחטף על ידי מחבלים פלסטיניים ושני גרמנים מארגון שמאל קיצוני. המחבלים דרשו את שחרורם של 50 אסירים שהיו כלואים בישראל. המטוס החטוף נחת באנטבה שבאוגנדה, שם רוכזו החטופים.
מדינת ישראל הודיעה כי היא מוכנה לשלם את המחיר, אך במקביל, בצה"ל הכינו תוכנית חילוץ, שאז נחשבה להזויה ולבלתי אפשרית, שיצאה לדרך בשלושה ביולי. מטוסי הרקולס של צה"ל נחתו בשדה התעופה באנטבה, שם הוחזקו החטופים, כאשר מתוך המטוסים יצאה שיירת רכבים שהתחזו לשיירה של נשיא אוגנדה אידי אמין ואז החלו קרבות אש פנים אל פנים עם המחבלים והחיילים האוגנדים שהיו במקום.
שבע שעות לאחר הנחיתה שוחררו כל הנוסעים, אך זה עלה בחיי שלושה נוסעים וחייל צה"ל, יונתן נתניהו, אחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. דורה בלוך, אחת מהחטופות שאושפזה בבית חולים מקומי, נרצחה לאחר החילוץ.
כאמור, ארכיון צה"ל חושף היום את מאחורי הקלעים של המבצע. בשניים ליולי פרס כותב לרבין: "השכלול האחרון בתכנון - במקום כלי רכב של השדה, ירד מרצדס גדול + דגלים. אידי אמין חוזר הביתה ממאוריציוס, אינני יודע אם זה יהיה אפשרי אבל מעניין". רבין עונה: "מתי חוזר אידי אמין ממאוריציוס? למה מרצדס?".
בפתק נוסף כותב פרס: "איך מתחיל מבצע? אומרים שהוא בלתי אפשרי, המועד אינו מתאים, הממשלה לא תאשר, השאלה היחידה שראיתי ואני רואה עדיין 'איך זה מסתיים'".
"להשיג את דן שומרון לרמ"ח דחוף", נכתב ביומן המבצעים בשעה 15:17 לפני המראת הכוחות. שומרון, מפקד המבצע וקצין חי"ר וצנחנים ראשי, היה ממתכנני התוכנית המבצעית לשחרור החטופים. "אפשר לקחת מבחינה רפואית כל מה שדרוש, זה בסדר מבחינת משקל", נמסר לכוחות מטעם חיל האוויר.
בשעה 17:29 עודכן החמ"ל שמטוס הבואינג הרפואי המריא לאנטבה באיחור של 40 דקות. בשעה 18:56 המריא המטוס, ועליו החפ"ק המטכ"לי, מבסיס אופיר לאנטבה. בשעה 23:02 נחתו כל הכוחות הלוחמים על אדמת אפריקה.
לאחר מספר דקות של חילופי אש עם המחבלים, נרשם ביומן בשעה 23:42: "הפצועים הוכנסו לתוך מטוס המשוחררים. הנחיתה כנראה בח"א 27 (בסיס חיל האוויר בלוד), יתר המטוסים בתל נוף". כעבור רבע שעה דווח מהשטח: "מבני ערובה - 2 הרוגים, לכוחותינו - 1 פצוע".
פחות משעה לאחר שכוחות סיירת מטכ"ל וגדוד 890 של הצנחנים נחתו באנטבה, התקבלה בישראל הבשורה: "גמר פינוי בני הערובה + המראת מטוס בני הערובה".
בשעה 00:18 נכתב ביומן "להכין תנאי חירום, כנראה פצוע קשה". הכוחות הונחו באוויר "לא למסור בניירובי שיש בני ערובה במטוסים". עשר דקות לאחר מכן ביקש הרמטכ"ל גור לדעת מה שם הפצוע. לקראת השעה אחת בלילה הוא עודכן ששמו "הרשקו" - סמ"ר סורין הרשקו, מגדוד 890 של הצנחנים, שנפצע קשה מקליע אקדח שנורה לעברו.
בשעה 1:08 ביקש הרמטכ"ל "להתקשר עם הכוח לגבי שמות הרוגים או עם אהוד (ברק)". ביומן המבצעים נכתב בשעה 01:55: "נודע שיש עוד פצוע בשם יוני (כנראה המוכר). חללים: זקנה + גבר לא מוכר".
לפנות בוקר עודכן החמ"ל בישראל: "שמות פצועים במטוס רגינה גוטליב והרשקו סורין". לאחר מכן נכתב: "שמות ההרוגים: ג'אן ג'ק מימון וברוכוביץ אידה". לקראת 9 בבוקר נרשם הדיווח המיוחל: "הקרנף עם החטופים בקו אופקי, מתכנן 50 דקות לנחיתה".
שר הביטחון דאז פרס סיפר על המבצע: "יצחק רבין עמד בפני ברירה נוראה. ביקשתי מהקצין לבדוק אם המחבלים יכולים לפעול על דעת עצמם ונאמר לי שלא. אמין נסע לוועידה של ראשי אפריקה ולא חוזר עד מוצאי שבת, אמרתי שהם לא יהרגו איש לפני שישוב, וזה נתן לנו זמן".
"המוסד בינתיים שלח מטוס אזרחי לראות את דרכי הנחיתה באנטבה. תכננו שמטוסי ההרקולס ינחתו לפנות ערב בשעה שכל המטוסים האזרחיים נוחתים, ככה שלא יבחינו בהם".
לדבריו, "בשבוע הזה כמובן לא ידעתי לא שינה ולא מנוחה. ידעתי שאם יקרה משהו אשא באחריות על ראשי, אבל אין דרך אחרת. אנשים ניגשו אליי 'למה נכנעתם למחבלים', אך לא יכולתי להגיד מילה. הוא קיבל מידע וקצת השתכנע. לבסוף זכיתי סוף-סוף להסכמה. את התכתובות ביני לרבין לא זכרתי, אבל אני זוכר שאני ויצחק החלפנו פתקים. אני 30 שנה שתקתי, גם היום הייתי שותק אם זה לא היה מתפרסם".
"לפני שהכוחות יצאו ישבתי עם יוני והתרשמתי ממנו מאוד, מהאישיות שלו. הערכתי אותו, את אומץ לבו וגם את היותו אינטלקטואל. כששמעתי שהוא שנפל לא יכולתי לעצור את הדמעות", סיפר פרס.