לצד אלפי חיילי צה"ל שנכנסו לרצועת עזה בשבועות האחרונים, ישנם מאות חיילים הנמצאים בגבול ובשטחי הכינוס, הממתינים לפקודה - אם תתקבל - להיכנס פנימה, בהם לא מעט חיילים דתיים וחרדים, המנסים לשלב בין דת והלכה, לבין פקודות הצבא. בכדי להבין את שעובר על אותם חיילים, שוחחנו עם שניים מהם.
ש', חייל דתי, סיפר כי גם במהלך האימונים הם לא שוכחים לשאת תפילה: "אתה יודע, אנחנו נמצאים עכשיו בגבול, ובין אימון לאימון אנחנו פוגשים אנשים טובים שמשמחים אותנו ומזכים אותנו במצוות. בזמנים שבין לבין אנחנו מניחים תפילין ומתפללים - לפעמים במניין ולפעמים ביחידות".
"למרות שאנחנו הדתיים והחרדים מקפידים על זה מאוד, אתה פשוט יכול לראות חיילים חילונים שמצטרפים לתפילה. לעתים אפשר לראות את חלקם ממש מתפללים בדבקות אפילו יותר מאיתנו", מספר החייל. "בזמני לחימה הם פשוט מבינים שרק תפילה עוזרת".
חייל מילואים אחר הסביר כי הוא הופתע מהאכפתיות כלפיו: "אני רגיל שאני צריך לדאוג לזה שאני אניח תפילין ואתפלל שלוש תפילות. זה לא כמו בשגרה שאז יש מניינים קבועים, כאן אתה פשוט באימונים ואתה האפוטרופוס לעצמך. אתה רואה חילונים שמזכירים לך שאתה צריך להתפלל".
"אני חושב שההלכה והרוחניות שלנו לא נפגעת בכלל - לא בלחימה ולא בשירות. דווקא בלחימה אני יכול לומר שאפשר להתחזק ברוחניות, כי אז יש לך תמיכה גדולה מבחוץ - מאנשים חרדים שלא היית פוגש בזמן שגרה כשאתה בבסיס או בקו".
שני החיילים אומרים כי השבתות בגבול גורמות לתחושה עילאית: "למרות שאין כאן סעודת שבת כיד המלך כמו שאנחנו רגילים בבית ולמרות שאין כאן חדר אוכל כדי לאכול כמו שצריך, אנחנו עדיין עושים קידוש ואוכלים מה שיש. לרוב אנחנו אוכלים ממה שהאזרחים הביאו לנו".
"אנחנו עושים קידוש וכולם לובשים כיסוי שני לראשם, חלקם שמים יד וחלקם כומתה. מרגש לשמוע אותם אומרים יחד 'אמן'. אין דבר גדול מזה".
"אני בטוח שבסוף לכולם יש נשמה יהודית ואחרי שנחזור לבסיס הם יזכרו את החוויה הרוחנית שהם עברו כאן". אומר החייל לסיום.