הדבר החשוב ביותר הבוקר הוא שאין שום ביטחון שיש הפסקת אש. לכן חייבים להיזהר ולהתנהג כאילו ירי לעבר ישראל עשוי להתבצע בכל דקה. זו עדיין אפשרות סבירה שהתוכנית המצרית תתרסק, המבצע יימשך ואולי אף תהיה כניסה קרקעית.
לישראל אין ברירה אלא לקבל את ההצעה - כדי לשמור על הלגיטימציה הבינלאומית והאזורית להמשך מבצע "צוק איתן" אם יידרש. בינתיים הזרוע הצבאית של חמאס וגם הג'יהאד האיסלאמי הודיעו שהם רואים בהצעה המצרית "הסכם כניעה" ולא מקבלים אותה. שום דבר לא גמור עד שיודיעו במפורש על קבלת ההסדר - וגם אז כמו בסבבים קודמים סביר שיהיה "מרחב בלימה": שעות, ייתכן אף ימים, שבהם יהיה ירי מהרצועה. הירי הזה, אולי בהיקף קטן יותר, מסוכן לא פחות ואולי יותר מהירי המסיבי, מפני שהוא מגיע בעת אשליה של שקט. אנשים מתרחקים ממרחבים מוגנים, ובמיוחד בעוטף עזה המרגמות עלולות להוביל לפגיעות כי על הפצמ"רים אין התרעת צבע אדום.
אשר להצעה המצרית שהקבינט כונס הבוקר לדון בה: סביר להניח שבקהיר לא היו מפרסמים אותה רשמית אם לא הייתה לפחות הסכמה עקרונית מצד ישראל למהלך. מנקודת ראות ישראלית, ניתן בקושי להגיד שהמטרות שהוגדרו על-ידי ראש הממשלה הושגו. הייתה פגיעה והחלשה של חמאס כתוצאה משבעת ימי ההפצצות וה"כתישה", ויש סיכוי שהפסקת האש תחזיק מעמד מבלי שישראל נדרשת לוויתורים נוספים.
השאלה היא כמה זמן יחזיק השקט עד למבצע הבא. אין לנו שום ביטחון שההרתעה שוקמה. להיפך - אפשר לומר שחמאס הגדיל את ההרתעה שלו כלפי ישראל. עדיין לא ברור אם במשא ומתן שייפתח מקהיר 48 שעות אחרי הפסקת האש ישראל לא תעשה ויתורים, אף שיש מעין החלטה כזו - כמו למשל להתעקש שלא ישוחררו 57 משוחררי עסקת שליט שנעצרו מחדש במבצע שאחרי רצח הנערים שנחטפו.
ההצעה המצרית פשוט מחזירה את המצב לקדמותו. אין בה נטרול יכולותיהם הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועה לייצר ולשגר רקטות, לחפור מנהרות ולחדור דרכן לישראל. את היכולות האלה נפגוש בגרסה מועצמת ומסוכנת הרבה יותר בסבב הבא. כך שאם תתקבל ההצעה כפי שהיא, המבצע שיקם במקצת את ההרתעה הישראלית בעיקר בגלל כיפת ברזל - שכושר היירוט שלה הפך לגורם אסטרטגי חדש, שלא רק חמאס יצטרך להתחשב בו אלא גם חיזבאללה בלבנון.
עמדנו ביעדים?
עם זאת, צה"ל יכול לטעון ובצדק שהשיג במצב הנוכחי כ-60-70 אחוזים מהיעדים שהוגדרו לו על-ידי הממשלה. הצבא התבקש להשיג פגיעה משמעותית בחמאס ובג'יהאד, בלי למוטט את שלטון חמאס ברצועה (מחשש שהאלטרנטיבות גרועות יותר); צמצום הפגיעה בעורף וחיזוק ההרתעה.
פגיעה משמעותית הייתה מפני שהושמדו כ-40 אחוזים מהרקטות ומכושר הייצור שלהן, וכן נפגעו יותר מ-100 פעילי שטח ושיגור. אבל נשארו להם מספיק יכולות, והמנהרות עדיין שם, יתר דיוק אי-שם, כיוון שצה"ל לא יודע כמה מנהרות תקיפה לשטח ישראל ישנן והיכן הן. הייתה גם פגיעה ביוקרתו של חמאס, שראשיו ברחו מתחת לאדמה והשאירו את האוכלוסייה לספוג, לסבול ולמות. יעד צמצום הפגיעה בעורף הושג בצורה מרשימה, בגלל כיפת ברזל ובגלל האזרחים שלרוב צייתו להנחיות.
לגבי ההרתעה, כלל לא ברור עד כמה שוקמה ולכמה זמן זה ידחה את הסבב הבא. כך שההישגים מבחינת ישראל אינם גדולים. ועדיין, לא איבדנו את הלגיטימציה הבינלאומית, צה"ל לא עשה שגיאות קטלניות גדולות וסביר שגם אם תהיה יוזמה להוציא דו"ח גולדסטון נוסף היא לא תתרומם, מפני שישראל הסכימה להפסקת אש ובעיקר משום שכל שטח ישראל היה נתון למטר רקטות.
יתרון נוסף הוא שחרף ירי מכל הגזרות תוך כדי מבצע "צוק איתן", נמנענו מהתלקחות אזורית שכבר הסתמנה.
לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי אין במה להתפאר. כל תוכניותיהם להנחית מכות והפתעות על ישראל נהדפו בצורה משפילה, אוכלוסיית עזה כבר פונה נגדם, העולם הערבי היה אדיש וכך גם הקהילה הבינלאומית. יש להם סיבות טובות לא למהר לסבב הבא. עם זאת, הם הצליחו לטרטר את אזרחי ישראל למקלטים שבעה ימים וירו "בעד, בעד בעד" חדרה, ירושלים ודימונה. ועדיין, המצרים לא מבטיחים להם לפתוח את מהעבר רפיח ובינתיים אין מי שישלם להם משכורות (אף כי סביר שקטאר תיתן משהו).
לסיכום - הושג תיקו שהוא מאוד לא מספק מבחינת ישראל, ויש בו את זרעי הסיבוב הבא.