מאז פרצה הטלטלה בעולם הערבי לפני כשלוש שנים מתכונן צה"ל לתרחיש שבו התלקחות באחת החזיתות שבהן מתמודד צה"ל מתפשטת לזירות אחרות ובסופו של דבר מציתה מלחמה רבתי בשתיים או שלוש חזיתות. במלחמה הזאת העורף הישראלי סופג כמות רבה של טילים ורקטות והוא, כמו העורף בעזה ואולי בלבנון, הופך לזירת לחימה עיקרית. מה שקרה בשבועות האחרונים ובעיקר בימים האחרונים מזכיר מאוד את התרחיש הזה שבצה"ל קוראים לו "סביר".
זה התחיל בפיגוע רצחני של חמאס לפני 20 יום, כעבור כמה ימים עזה הצטרפה בירי רקטות ומרגמות למערב הנגב בקצב גובר והולך. חיל האוויר הגיב, ביום שני התגלו גופות שלושת הנערים ואתמול נרצח הנער מוחמד אבו חדיר משועפט, רצח שעדיין לא ברור אם נעשה על רקע לאומני או פלילי. הפלסטינים בירושלים לא חיכו והגיבו כצפוי בהתפרעויות. לפי התרחיש שנכתב באגף המבצעים של צה"ל אנחנו רק בתחילתה של הסלמה, ונקווה שהתרחיש הזה לא יתממש במלואו.
בהתלהמות שהחלה ביום שלישי במקביל לטקס קבורת הנערים החטופים יש מרכיב רגשי-יצרי. המתלהמים רוצים להכאיב לערבים, אבל יותר מזה, הם רוצים לקדם את היעד הפוליטי שלהם שהוא גירוש הערבים מארץ ישראל הגדולה.
השאלה היא, מה עושים כדי לעצור את כדור האש שהחל להתגלגל שלשום בערב? ראשית - פרישה מסיבית של כוחות צה"ל ומשטרה בשטחים ובאזורי חיכוך בישראל. באזורים רגישים במיוחד, כמו ירושלים למשל, צריכה המשטרה לפרוש מחסומים ולהוציא את כל כוחותיה לסיורים ברחובות. ביהודה ושומרון צריך צה"ל להתפרש ולהקים מחסומים כולל מחסומי פתע ומחסומים ניידים וסיורים ותצפיות בשטחים הפתוחים, כדי למנוע ולהרתיע פעולות אלימות נוספות, הן מצד פלסטינים והן מצד יהודים.
צריך להבין, במקור ההיגיון המקראי של "עין תחת עין" נועד להרתיע בני שבטים שנדדו במדבר מלהפר את החוק. מאז מיישמים את העיקרון הזה כהצדקה לנקמה. בימינו יש לזה טוויסט חדש. ברגע שרצחו לי מישהו אני לא סתם יוצא לנקמת דם מפני שפגעו בכבודי אלא נרטיב הקורבן הוא עכשיו לצדי ונותן לי לגיטימציה לבצע פעולה אכזרית לא פחות נגד היריב שלי כי הרי אני הקורבן, ולקורבן, כלומר לאנדרדוג, מותר הכול.
אמצעי נוסף הוא פעולה בכל הערוצים שמעצבים דעת קהל ודעת ציבור ומשפיעים עליה, מהרשתות החברתיות ועד בתי הכנסת והמסגדים. צריך לגייס רבנים ואימאמים, לסגור דפי פייסבוק שמסיתים לגזענות ולפתוח דפי פייסבוק שקוראים לאיפוק. הרשתות החברתיות הן אמצעי חזק שיכול בהחלט להיות אפקטיבי כמו פריסה של כוחות גדולים בשטח. הכוחות בשטח צריכים להיות גדולים כדי שלא ייקלעו למצוקה ואז לא יצטרכו לירות אש חיה להגנה עצמית ולא יגרמו לקורבנות בנפש בקרב המתפרעים, אם יהודים או פלסטינים. כל הרוג במצב הנוכחי הופך לחומר בערה דליק ונפיץ במיוחד.
אלה הם האמצעים העיקריים, ואסור לשכוח את הפוליטיקאים שחייבים לגזור על עצמם איפוק מקסימלי בימים כאלה. חנין זועבי למשל חייבת לקבל תזכורת מהכנסת שגם לחופש הדיבור של נבחר ציבור יש גבול והגבול הוא היכן דם חפים מפשע עלול להישפך ישירות בגלל אותם דיבורים.
לרסן גם פוליטיקאים יהודים
אבל לא רק חנין זועבי צריכה תזכורת, יש גם לא מעט פוליטיקאים יהודים שחייבים לרסן אותם. מי ירסן? למשל ראש הממשלה, וההתגייסות חייבת להיות מהירה גם לגינוי רצח הנער הערבי. אמצעי נוסף הוא כמובן התיאום עם הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה.
ההתפרעויות מעמידות במצב קשה במיוחד את הקבינט, שמנסה כבר שלושה ימים להחליט מה תהיה התגובה ההולמת על רצח שלושת הנערים. באורח אבסורדי, רצח הנער הערבי והתפרעויות היהודים והקריאות הגזעניות לנקמה ברשתות החברתיות מצד ישראלים מכרסמים קשות בלגיטימציה הבינלאומית שישראל נהנתה ממנה עד לפני 48 שעות.
עם הלגיטימציה הזאת ייתכן שישראל יכלה לצאת לפעולה בעזה. כעת פעולה בעזה אחרי רצח מוחמד אבו חדיר כמעט לבטח תעורר התלקחות רבתי, לא רק ביהודה ושומרון אלא גם במצרים ובירדן, ואולי אפילו גם הלבנונים ישמחו לשכוח לרגע את המריבות בינם לבין עצמם ולהצטרף לפעילות נגד ישראל, בין שתהיה זו פעילות מדינית ובין שאלימה, חלילה.
אבו מאזן כבר הבין את הפוטנציאל הגלום במצב שנוצר עם רצח הנער מוחמד אבו חדיר, והוא כבר החל בהכנת הפניות לאו"ם להכיר בו. כך שבמצב הנוכחי איפוק לא יספיק. מה שקורה כעת ייתכן מאוד שהוא ביטוי למה שאנחנו נוהגים לכנות אינתיפאדה שלישית, אבל צריך להבהיר: האינתיפאדה הזאת כבר מבעבעת מזמן ביהודה ושומרון, והחטיפה והרצח של הנערים רק הביאו להתפרצות וולקנית של אותה התנגדות עממית שאבו מאזן מדבר עליה כבר מזמן והיא למעשה אותה אינתיפאדה שלישית.