הוא זכה בשנת 2008 באות ´אביר איכות השלטון´ על מאבקו בשחיתות בבנק ישראל, אבל בדיון בבג"ץ הוא היה בצד השני, נגד חבריו מהתנועה לאיכות השלטון.
הרב משה שופל, לשעבר מנתח שיטות בכיר בבנק ישראל ויו"ר וועד העובדים, האיש שניהל מאבק עיקש בשחיתות בבנק ישראל, ואף זכה בשל כך לקבל בשנה שעברה את אות ´אביר איכות השלטון´, היישר מידיו של השופט בדימוס מישאל חשין, עוקב מקרוב, כבר שנים רבות, אחר המאבק המשפטי הנוגע לגיוס החרדים. אין דיון שלא תמצאו אותו שם.
כשמסתכלים עליו, הוא נראה דוס מן המניין. אבל את בוראו הוא גילה רק בגיל 28. עד אז היה צבר מן השורה. את שירותו הצבאי עשה בשריון כמפקד טנק, לחם במלחמת יום הכיפורים, ואף נפצע בקרבות החווה הסינית.
"אני עוקב אחרי העניין הזה באובססיביות, כי אני רואה בדבר הזה מודל לכל ההתייחסות של המדינה לציבור החרדי ולזכויותיו. כאדם חרדי אני מסתכל על זה ומתעניין מה הם מסוגלים לעשות כדי לפגוע בציבור החרדי", הוא מסביר את העניין המיוחד שיש לו במעקב אחרי העתירות לגיוס בחורי הישיבות.
גם היום, כמו בחמש עשרה השנים האחרונות, הוא ישב שם, שומע כל מילה ומתייק את הנושאים האמיתיים שעליהם התנהל בעצם הדיון. "לא דובר כלל על גיוס לצבא", הוא אומר, "השופטת פרוקצי´ה דיברה על-כך שלימוד מקצועות החול ומקצועות הליבה, יביאו לשינוי ערכי בציבור החרדי, מה שיוביל לשירות טבעי יותר בצבא. צריך להבין שזהו המאבק האמיתי עליו מתנהל הויכוח. השירות בצבא הוא רק תירוץ".
גם כשעמד היום, במסדרונות בית המשפט, לצידם של ´חבריו´ מהתנועה לאיכות השלטון, אלו ניסו להציג אותו כחרדי ששילב בין צבא לגמרא, הוא הזכיר כי לא נמנה עד גיל 28 על הציבור הדתי, והציג ברהיטות אל מול כלי התקשורות את הצד השני: "מדובר בסוגיה חברתית שמי שאמור להכריע בה הוא הפרלמנט. נוצר מצב אבסורדי שבו הכנסת שהיא הריבון, נאלצת להיות המשיבה ולהתגונן מפני בית המשפט", טען במקצועיות שופל, בוגר טרי של הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו, האמור לקבל בשבוע הקרוב תואר עו"ד.
"לדעתי מה שמוביל את העותרים, זהו שילוב של שיווק עצמי, רדיפת פרסום ועיוורון מוחלט", הוא מסביר את הרדיפה התמוהה אחרי הציבור החרדי.
ויש לו גם הערכה, איך זה יגמר, אם בכלל: "זהו משחק בלתי נגמר. בית המשפט לא ייעז לקחת את הצעד הזה קדימה. לא פשוט כל כך לקבל החלטה על ביטול חוק של הכנסת. הם יתנו עוד ארכה ועוד ארכה. ובשנת 2012 כשהממשלה תבקש להאריך את החוק לחמש שנים נוספות, זה יגיע שוב לדיון וכך הלאה. אבל זה אף פעם לא ייגמר לחלוטין, ולו מפני שהעותרים לא יניחו לזה לקרות".