אתמול זכה העם בישראל לשמוע את דברי הרב הראשי לטורקיה יצחק חליבה שבו הוא מגנה את פעולת צה"ל וקורא לעם הטורקי לצאת בהפגנות נגד התוקפנות הישראלית.
כמה אתרים חרדיים דווחו את דבריו בהרחבה ועם סימן שאלה גדול, ללא הבנת פשר הדברים.
לאלה שבינינו שזוכרים את קיומם של קהילות מאחורי מסך הברזל וכן אלה שמכירים מקרוב את דבר ימי קהילות ישראל במדינות מוסלמיות למיניהם, ברור ללא שום צל של ספק, שדברים אלה נאמרו מתוך אילוץ ומתוך פחד.
ועידת רבני אירופה ושאר ראשי יהדות אירופה וארה"ב שעימם אנו בקשר יודעים שהקהילה חיה בימים האחרונים בפחד מפוגרומים וכן מעמדת השילטון כלפיה.
השאלה היחידה היא, האם חלבה אמר דברים אלה בגלל שהוא אולץ על ידי השלטון ב"רחל ביתך הקטנה" לומר דברים אלה, או שראשי הקהילה שחיים בפחד מוות מההמון המשולהב בטורקיה חוששים מפוגרומים נוסח קישיניב ולכן כדי להקדים רפואה למכה, חלבה עשה את ההצהרות הנ"ל.
לדעתי אחריות ממדרגה ראשונית מוטלת על העורכים קודם כל להסביר לציבור את הרקע להצהרות אלה ולהתייחס אליהם בהתאם.
מצד אחד הציבור חייב לדעת שהקהילה היהודית מצוקה נוראה וחוששת על חייה.
מצד שני, בגלל שטורקיה רוצה להצטרף לאיחוד האירופי ומצגת עצמה כמדינה נאורה ודמוקרטית, העיתונות החרדית שמצוטטת על ידי העיתונות הכללית בארץ ובעולם יכולה בהחלט להצביע על מצב שבו ראשי הקהילה היהודית שם מתנהגים לפי דפוס של קהילה יהודית במדינה טוטליטרית נוסח איראן וברית המועצות דבר שמעלה בספק גדול את זכותה להצטרף לאירופה.
אני מציע לכתוב כמה כתבות בענין הזה בלי לקשר את זה לשאלה מי באמת צדק בסיפור עם הספינה הזאת – הנושא הוא לא רלוונטי – אסור שקהילה יהודית בגולה תהיה בת ערובה למחלוקות פוליטיות בין ישראל למדינה אחרת.
אני חושב שבשעה זו העורכים החרדיים צריכים להיות ערים לאחריותם לעם ישראל ולקיים את חובתם המוסרית להעביר את כל המידע הנחוץ לציבור.