אמא נפטרה, אבא התחתן בשנית - ולפתע החל להשקיע בזוגיות שלו | סיפור מטלטל

אנו 5 בנות ו-3 בנים במשפחה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אבא שלי אדם יקר ואהוב, תמיד זכרתי שיש המון אנשים החפצים בקרבתו. ואמא שלי? זאת האישה הפשוטה והצנועה הזו, שלא מדברת מילה, את כל מה שיש לה היא נתנה לאבא ולנו, הילדים.

הזוגיות של אבא ואמא שלי הייתה זוגיות טובה, ודווקא בגלל שאמא לא דיברה מילה ולא דרשה כלום, אבא היה האיש הזה שלא היה צריך לעבוד קשה בשביל להפתיע אותה במשהו טוב.

אבא תמיד היה 'מרגיע': "אמא לא צריכה את הדברים האלה, אמא שלכם היא ברמה אחרת".

מה שכואב זה, שזה לא היה מדויק, כי אמא תמיד הייתה משתפת מדי פעם את רגשותיה בעניין, ותמיד הייתה הבנה בשיח עימה, שהיא מצפה מאבא לנשיאה בנטל והערכה, ליציאה טובה או למתנה אפילו קטנה. אבל הוא לא איש כזה שמעניין אותו הדברים הללו. "זה לא אבא, הוא לא כזה, אי אפשר לשנות אותו", אמרה פעמים רבות.

דווקא בגלל שאמא לא דרשה כלום, אנחנו הבנות היינו דואגות להוציא אותה לטיולים, לתת לה לקחת אוויר ולעשות את מה שהיא לא חושבת לעשות לעצמה.

מדי פעם אני הייתי מזמינה לה מסאז' או לוקחת אותה לשתות קפה, פעמים רבות רותי אחותי הייתה מזמינה לה אוכל מוכן לשבת שלא תבשל, וגם הגיסות היקרות שלי היו דואגות במה שיכלו להקל מהחמות שלהן.

על דבר אחד לא הצלחנו להתגבר: אמא הייתה כועסת עלינו שהיינו דואגות לה לרגעים מעין אלו, הייתה תמיד מלינה על הוצאות מיותרות, ושהיא לא צריכה את זה. היא הרגישה שהיא נטל עלינו.

לא הצלחנו לתפוס את זה. תמיד שאלנו אותה, ברוך השם זכית לילדים שרוצים להחזיר לך מעט שבמעט על מה שעשית עבורם, תני להם לפחות להרגיש שהם מחזירים לך, רק בשביל זה תקבלי את הדאגה שלהם אלייך ותממשי את מה שהם עושים עבורך.

זה לא היה עוזר, ואמא הייתה אוסרת עלינו לקנות לה מתנות או להפתיע אותה בדברים מעין אלו. אנו כבר התייאשנו, וחדלנו ממנהגנו, דווקא בגלל שזה כבר הגיע למצב שהייתה מצטערת מכך.

שמשון הוא הבן השלישי, הוא הגדיר את זה כך: אמא כבר שכנעה את עצמה שלא מגיע לה כלום, והיא תמיד בעמדת הנותנת ולא בעמדת המקבלת. היא כל כך בתוך זה, שהיא לא מצליחה להבין איך זה שהיא יכולה להרשות לעצמה לקבל בכלל.

• • •

יום אחד אמא התלוננה על כאבים עזים בבטן, לאחר יומיים שהכאבים רק גברו, לקחנו אותה למיון. כעבור שעות התבשרנו לצערנו, שגילו אצל אמא את המחלה הארורה בגב, עם גרורות באזור הבטן.

אמא החלה בסדרת טיפולים קשים, ואנחנו היינו לצידה, לא זזות ממנה לרגע. הרופאים אמרו שהדרך עוד ארוכה, ואמא תצטרך להתמודד עם כל ההשלכות. "אלו טיפולים קשים, וצריך הרבה סבלנות", אמר הפרופסור.

ואז שמענו מאמא את מה שתמיד רצינו שהיא תעשה.

"תזמיני מישהי שתבוא לכאן לעשות לי מסאז'", התחננה בכאב. ובפעם נוספת ביקשה: "לכי תביאי איזו גלידה טובה". פעמים רבות ביקשה אחרי טיפול שנלך לאכול משהו בבית קפה יחד. על כל ציוץ כזה היינו קופצות משמחה, ובזריזות יתרה ממלאות את מבוקשה לפני שתתחרט.

בכל תקופת הטיפולים היינו יוצאות יחד עם אמא לרגעים מעין אלו. עם כל הכאב של לראות את אמא במצב הזה, היו שם רגעי צחוק ובכי, אלה היו רגעים עם אמא שלא נשכח לעולם.

אבל בתוך הלב שלנו היה כאב מעבר למצבה הרפואי, כמה חבל שרק עכשיו היא מרשה לעצמה ליהנות. למה הא צריכה להגיע למצב כזה בשביל ליהנות מהחיים.

לאחר שנה המצב של אמא הדרדר, ובמוצאי שבת קודש כשכולנו לצידה, היא השיבה את נשמתה ליוצרה.

• • •

אבא נשאר לבד, כולם נישאו כבר, הבדידות עשתה את שלה, והוא לא הסכים למי מאיתנו לעזוב את משפחתו ולישון עימו בלילות.

ואז הציע שמשון לאבא להינשא שוב. זה היה נראה שאבא המתין שאנחנו הילדים נציע זאת, ואכן, אבא נישא בשנית. אבל הפעם הוא נישא לסגנון אחר, אחר לגמרי.

אשתו השנייה הייתה אישה מטופחת ומושקעת, וכבר בפגישות עימו יחד היא הסבירה לו את הצרכים שלה. "בגילאים שלנו כל אחד מביא איתו חבילה גדולה יותר", אמרה לו בחיוך.

היא הייתה מתחילה את היום בשחייה או אצל מאמנת ספורט פרטית אליה הייתה הולכת, וכשהייתה חוזרת המתינה לה ארוחת בוקר אותה היו אוכלים יחד בכל יום.

את הארוחה מדי יום היה מכין: אבא שלנו.

הזוגיות שלהם הייתה נפלאה, הם חיו כמו זוג צעיר לכל דבר, ובכל יום שישי הוא היה דואג להגיע הבייתה עם זר פרחים לרעייתו החדשה.

העניין הוא ששמנו לב שאבא מסתיר מאיתנו את דאגתו לאשתו החדשה, ובצדק. הוא ידע בדיוק שלאמא הוא לא היה עושה 10% ממה שעושה לאישה החדשה שלו. מאז ומתמיד מצבו הכלכלי של אבא היה טוב מאוד, אמנם הוא לא היה קמצן, אבל היה חסכן ולא ראה צורך בהוצאות מיותרות.

לנו זה מאוד צרם, כאב לנו שלאמא שהייתה אישה טובה שלא דרשה כלום, ורק נתנה לו את כל כולה ונשמתה מעבר למצופה מכל אישה, עימה הוא לא התנהג כך. מבחינתנו כל מה שחסך אז מאמא שלנו ז"ל, עכשיו הוא 'מבזבז' על אשתו החדשה. כמה אמא ציפתה ממנו לרגעים כאלו.

פעם דיברנו על זה כולם יחד, כל אחד מאיתנו האחים והאחיות הסביר את זה מהמבט שלו. היו שם אפילו התפרצויות של בכי על העניין, בפרט שפתאום גילינו שאבא כן יודע להשקיע בזוגיות, כן יודע להכין ארוחת בוקר ולדאוג לפרחים בימי שישי.

אבל מיד הבנו משהו מעניין בנושא, קוראים לזה היום תיאום ציפיות.

תיאום ציפיות זהו דיון מוקדם בין גורמים שונים, המתכוננים לבצע פעולה משותפת, כדי להגיע מוכנים לפגישות בהן ידונו בפעולה, ולנסות להבטיח שהמחלוקות והאפשרויות לפתרונן מקובלים על הצדדים.

ככל שנהיה ברורים אחד עם השני, ונדע לומר מה אנו מצפים אחד מהשני, כך נמקסם את הנוחות בינינו במינימום בעיות. כשזה לא קורה ואין את התיאום הזה, נדרש מכל אחד לנסות ולהבין את הצורך של הצד השני מתוך הגדלת ראש.

ויש כמה חלקים בעניין הזה:

• יש את אלו שלא מגדילים ראש ולא מוצאים לנכון לעשות דברים מאליהם.
• יש את אלו שמגדילים ראש רק למי שחשוב להם ואותו הם אוהבים.
• יש את אלו שמגדילים ראש רק למי שיהיה להם ממנו טובת הנאה או אינטרס.
• יש את אלו שמגדילים ראש בכל עניין מתבקש כי בטבע שלהם יש את הגדלת הראש.

בכל זוגיות יש התנהלות הקיימת בין בני זוג, ולא ניתן לצפות אחד מהשני לדברים שלא נאמרים או מתוכננים אחד עם השני. אמא לא הייתה מדברת, לא מבקשת ולא דורשת כלום, אז בעלה לא חשב לרגע שיש צורך לעשות משהו מיוחד. היא לא ציפתה, והוא לא חשב על משהו.

הוא פשוט לא הגדיל ראש, וזהו.

לא כך עם אשתו החדשה, שבאה מראש עם דרישות ברורות, וידעה לומר מה מפריע לה ומה היא רוצה. הוא לא מתנהג עימה כך מלב טוב ומתשומת לב מיוחדת, אלא כי היא ביקשה והוא ממלא את מבוקשה.

אבא לא אדם רע, אבא אדם שצריך לומר לו מה צריך - והוא מבצע. נכון, צריך להגדיל ראש, צריך לעשות הכל בכדי לשמר את מערכת היחסים בין אחד לשני גם בלי להמתין לבקשת הצד השני, אבל יש את אלו שצריכים לשמוע את זה.