אחרי שנים של טיפול זוגי, קיבלתי סטירה מצלצלת שהעמידה אותי במקום

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הסיפור שסיפרת בכתבה הזכיר לי את סיפורי העצוב. אני מרגיש שאני חייב לספר לך אותו ואשמח שתספר גם לאחרים".

וכך סיפר לי אותו יהודי יקר: "התחתנתי בגיל עשרים ושתיים, די מהר אחרי החתונה אני ואשתי לא הסתדרנו. היינו אומנם רבים כל הזמן אבל מצד שני אהבנו מאוד אחד את השני. ידענו לא רק לריב, ידענו גם לשמוח, לטייל ולצחוק יחד.

אבל בתכל'ס היינו רבים כל הזמן, ממש כמו שני חתולים על טריטוריה אחת. היינו יכולים לנסוע יחד לטיול באירופה, ליהנות יחד, ואז הטיול היה יכול להיהרס בקלות ליום יומיים כי היינו פתאום מתחילים לריב. חוץ מליהנות יחד ידענו גם לריב טוב יחד.

אחרי כמה שנים הבנו שנינו שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, אבל משהו בזוגיות שלנו לא תקין. המריבות הארורות האלו שהיו יכולות להרוס כל חלקה טובה הסבירו לנו שהן מחייבות טיפול.

החלטנו יחד ללכת לטיפול זוגי, אך הטיפול לא עזר כי היה לשנינו עוד מעלה אחת, והיא - שכל אחד היה בטוח בעצמו שהוא צודק במאה אחוז והשני אשם במאה אחוז.

היינו מגיעים לפגישה אצל המטפל הזוגי ורוב הזמן של השיח היה רק - כמה השני לא בסדר, כמה השני אשם, כמה השני פוגע.

כמעט תמיד לפני הפגישה הייתי מתקשר למטפל ומסביר לו למה הוא חייב להעמיד את אשתי במקום, ומה אשתי עושה לי ועד כמה היא פוגעת בי.

לאחר מספר חודשים של טיפול הבנו שהטיפול לא עוזר לנו וכנראה אנחנו צריכים למצוא מטפל אחר. אבל בדיוק זו הייתה תקופה טובה בשבילנו אז הפסקנו ללכת לטיפול. וכך המצב התגלגל שלוש שנים נוספות שלא טיפלנו בזוגיות שלנו.

ובינתיים אנחנו עולים ויורדים ברכבת הזוגית שלנו, פעם למעלה ופעם למטה.

לאחר שלוש שנים של עליות וירידות החלטנו שוב ללכת לטיפול. הפעם החלטנו ללכת למישהו מקצועי ביותר, מישהו שממליצים עליו!

לאחר בירורים מצאנו מישהו מאוד מיוחד שהרבה המליצו לנו עליו.

אבל גם אצלו, לאחר טיפול של חצי שנה היינו מאוכזבים מאוד. המצב פשוט נשאר אותו דבר, שום דבר לא השתנה.

הבנו היטב שמה שקורה בינינו לא תקין, אבל היינו מיואשים. כך שוב עברו עוד מספר שנים של עליות וירידות בינינו.

החלטנו שהטיפול הזוגי לא בשבילנו, כל אחד מאיתנו ילך לטיפול בנפרד וכל אחד יעבוד על מה שהוא צריך לעבוד.

אני זוכר שישבתי מול המטפל ואני מספר לו כמה אני מאוכזב מחיי הזוגיות שלי, כמה ניסיתי לטפל בזה וזה לא הצליח, כמה אני מנסה להיות טוב וכמה אשתי אשמה והיא לא בסדר ורק בגללה היו כל המריבות. כמה אשתי לא לקחה אחריות בכל הטיפולים הזוגיים שעשינו, וכמה היא רק האשימה אותי שאני לא בסדר במקום שהיא תיקח אחריות על עצמה.

כך בכל המפגש אני שופך את ליבי למטפל כמה אני סובל כל כך הרבה שנים בזוגיות שלי.

לקראת סיום המפגש אומר לי המטפל: 'אני מאוד מעריך אותך שאתה מנסה לשפר את הזוגיות שלך ואתה לא מתייאש, אבל אני לא חושב שאני אוכל לעזור לך. וגם לא אף מטפל אחר'. 'מה! למה אתה אומר כך?' שאלתי. 'תקשיב', הוא ענה, 'אתה במשך שנים ניסית לטפל בזוגיות שלך ואתה יודע למה זה לא עזר, כי היית עסוק בכל הטיפולים רק בלהאשים את אשתך כמה היא לא בסדר וכמה היא צריכה להשתנות. במקום שהיית לוקח אחריות ושואל את עצמך: האם אני בסדר? האם אני מושלם בזוגיות שלי?'

ואז קלטתי שכבר חמש עשרה שנה עסקתי רק בלהאשים את אשתי במקום לקחת אחריות על עצמי במה אני לא בסדר? במה אני לא תקין? האם אני עושה את תפקידי בתור בעל? האם אני מכבד מספיק? אוהב מספיק? עוזר מספיק? אז אולי אשתי מתחילה את המריבות, אבל כמה פעמים אני לפעמים פוגע בה ראשון ועד כמה אני רחוק מלהיות מושלם.

המטפל סיים את דבריו: 'עד שלא תקבל החלטה שאתה רוצה באמת לעזור לעצמך ולקחת אחריות מבלי להפיל רק על אחרים אחריות ואשמה, לא תוכל לצאת מהסיבוב הבלתי נגמר הזה'.

האמת, שקיבלתי סטירה מצלצלת! קיבלתי הבנה עמוקה למעשה שכל מה שחשבתי חמש עשרה שנה שאשתי היא הלא בסדר, אולי אני זה שבעצם לא בסדר.

אני כנה ואמיתי ואני לא יכול לחיות בשקר. כן, חייתי בשקר חמש עשרה שנה כי חשבתי שאני צודק ורק אשתי אשמה.