היה זה לפני כשנה, פגשתי יהודי יקר אשר כך סיפר לי: "אני נשוי כעשר שנים. אני אומנם לא חי באושר ועושר אבל ברוך השם אני חי את החיים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האמת, שיש לי אישה מיוחדת, למרות כל הבעיות שיש לי. היא מכילה אותי, אוהבת ומכבדת אותי.
לא יודע בזכות מה זכיתי, אבל זו מתנה ענקית שהשם נתן לי.
לפני חודש היה לנו יום נישואין, ישבתי עם אשתי יחד וחגגנו את היום הזה. היום שהשם יתברך החליט, ששתי הנשמות, צריכות להתחבר יחד ולעשות יחד את התיקון שלהן בעולם הזה החולף.
יש לנו מנהג משותף, שביום הנישואין שלנו כל אחד צריך להגיד עשרה דברים טובים על השני ודבר אחד שהשני צריך לתקן בזוגיות.
זה היה מאוד נחמד ואז אשתי אומרת לי: 'יש לי משהו מאוד חשוב לבקש ממך. אתה בעל טוב, דואג, אכפתי ומסור אבל יש משהו אחד שחשוב לי שתעשה בו שינוי. זה קשור גם לגבי הזוגיות שלנו וגם כלפי עצמך.
לפעמים אתה מעביר ביקורת שלילית - מה לא היה בסדר, מה לא היה טוב, מה צריך לשפר, אתה לפעמים מעביר ביקורת, והיא ממש דוקרת בלב.
תחשוב שאני טורחת ועושה משהו ואז אתה מגיע ובמילה אחת אתה נותן לי להרגיש שכל מה שעשיתי לא שווה כלום. נכון, אתה גם מחמיא לי, אבל פעמיים שלוש בשבוע אני מקבלת ממך ביקורת וזה מאוד לא נעים לי.
אבל יותר מזה, וההוכחה שאתה לא עושה זאת מרוע לב חלילה, היא העובדה הפשוטה שאתה תמיד מבקר גם את עצמך, מה לא עשיתי בסדר? אולי הייתי עושה יותר טוב! אולי זה לא בסדר מה שעשיתי!
תמיד אתה יורד על עצמך שאתה לא טוב ולא בסדר, ואולי אם היו הדברים אחרת והיית עושה אחרת אז היה יותר טוב.
ואני חושבת לעצמי: אתה כזה טוב, ואתה כל כך משתדל לעשות טוב, אז למה אתה כל הזמן מבקר את עצמך?
וזה גם קצת משפיע עליי שאתה אומר על עצמך שאתה לא בסדר, ואני חושבת לעצמי אולי זה נכון, אבל בתוכי אני יודעת את האמת שאתה באמת בסדר'.
"אז הנה אני אצלך, מרדכי", סיים היהודי את סיפורו, "אני כאן, כי אני יודע שאם אשתי מעירה לי הערה, זה אות וסימן שאני באמת צריך לעשות שינוי עם עצמי בנושא של הביקורת כלפי אשתי וכלפיי".
הוא סיפר לי על חייו. לפעמים זה כל כך ברור, איך שבעיות מהעבר גורמות לבעיות בהווה שלנו.
הוא סיפר לי על הוריו, שהיו אומנם הורים טובים, אבל היו אלופים בביקורת. הם היו מעירים לו על כל דבר שזה לא בסדר ולא טוב, ולמה לא עשית ככה והיית מתנהג אחרת, ורק כל הזמן למה הוא לא בסדר.
ואמו הגדילה לעשות והייתה מעירה לעצמה כל הזמן: לא הספקתי להכין אוכל לחג [כמובן, שהכוונה מנה אחרונה נוספת לבד מהשלוש שכבר הוכנו], זה לא בסדר לא הכנסתי שבת לפני הזמן, ביקורת... כל דבר ביקורת. לא זכור לי ששמעתי אי פעם מאימי, אמר, משפטים כמו: ''ברוך השם עשיתי כך וכך, השם תודה על הכוחות שאתה נותן לי, איזה כיף מה שיש''.
רק משפטים הפוכים, כמה לא טוב ולא בסדר.
אני מספר את הסיפור הזה כדי להעביר מסר - אם יש משהו שהורס נפשות של ילדים ואנשים זה ביקורת.
אותי יהודי שהוריו ביקרו אותו קשה כשהיה ילד ונער וראה את אימו רק מבקרת את עצמה, מה זה גרם לו? שהוא כל הזמן רק האשים וביקר את עצמו במה הוא לא בסדר ובמה הוא לא טוב ותקין. מה שגרם לו בעקיפין להיות אדם פחות שמח, פחות עם ביטחון עצמי. וכפועל יוצא הוא אף העביר לסביבה שלו ביקורת, ככה הוא חי לעצמו אז בוודאי שהוא יעביר את זה לאחרים.
כמובן שילד לעיתים צריך לקבל ביקורת, צריך לשים לו גבולות, אבל כאשר באופן קבוע אתה מעיר ומבקר ולפעמים קצת פוגע, אז מה אתה מצפה שיקרה לנפשו?!
לא פשוט לשנות דפוס חשיבה שלילי וביקורתי, אבל האדם הביקורתי חייב לאמץ לעצמו החלטה ברורה שהוא מפסיק לבקר, כי אם ימשיך הוא בכזה סגנון מחשבה מה שיהיה לו הוא תמיד ירגיש שזה לא בסדר, לא טוב, לא תקין רק רע.
גם אם יהיו לו ארמונות מזהב, אבל אם יהיה משהו שלילי קטן אז הכול נהפך לשחור משחור.
אם יש דבר שהכי חשוב להשקיע בו - בין האדם עם עצמו, בין עם ילדיו, עם בן הזוג, זה להיזהר מביקורת. זו הרעה החולה הכי גדולה.
הסופר והמחנך האמריקאי דייל קרנגי, שאף הרב דסלר זצ"ל כתב בספרו "מכתב מאליהו" תובנות ע"פ דבריו, כתב בספרו "כיצד תרכוש ידידים והשפעה בחברה": "מתיחת הביקורת היא עניין חסר תוחלת, כיוון שהיא מציבה את האדם המבוקר במגננה, וכרגיל מביאה אותו לכלל מאמצים להצדיק את עצמו". הוא אף מביא שם דוגמאות למכביר מגדולי הפושעים בניו יורק בתקופתו, שלנוכח הביקורת עליהם הצדיקו את מעשי הפשיעה שלהם בכל מחיר.
שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים.
לתגובות: machon.rot@gmail.com