כאב גדול ותחושות סותרות מלוות בני זוג שהחליטו כי עליהם לפרק את החבילה. הם נמצאים אחרי יעוץ, אחרי שאלת רב, אחרי לילות של התחבטויות וימים של ניסיון להמשיך הלאה. הם הגיעו להבנה כי עליהם לנקוט בפעולה שמכל כיוון, איך שלא נסתכל עליה, יש לה מחיר כבד. כאשר ישנם ילדים ברקע, קיים חשש מוצדק שמעגל הסבל יתרחב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לאחר ההחלטה הסופית להיפרד, תהיה הסיבה אשר תהיה, קשה או קשה יותר, מגיע תורם של ההסכמים שיש להידרש אליהם. כאן מתלווה קושי נוסף, בשל העלאת ניגודי אינטרסים, וצרכים ורצונות שונים של כל אחד מבני הזוג.
אין חולק שככל שיהיה בן בני הזוג שיתוף פעולה והידברות, נוכל לאפשר פרידה חלקה יותר, בכמה שפחות בזבוז כוחות נפש ומשאבי אנוש. אך רגע, האם ניתן להגיע למצב כזה? במיוחד לאחר רקע של חילוקי דעות שהביאו להפרדות?
לשם כך שוחחנו עם הרב חנוך וייטמן מגשר מוסמך בנישירי מגשרים, מומחה בניהול קונפליקטים מורכבים במשפחה, בעל ניסיון רב בליווי תהליכי פרידה בדרך של שלום, שייתן לנו מעט מעצותיו לזוגות שהחליטו מסיבותיהם שלהם שאין מנוס מלפרק את החבילה.
להסתכל בראיה רחבה
"אז כן, זה אפשרי בהחלט", פותח הרב ויטמן כשאנו שואלים אותו אם יש דבר כזה להיפרד בשלום, "במבט מלמעלה, שלוקח גם את העתיד בחשבון, ורואה את הדברים כתהליך שצריכים לעבור, וברגע שהתהליך יסתיים בצורה טובה, יתאפשר להגיע לאחר מכן לחיים רגועים יותר ושלווים. כשיש הבנה שככל שתהיינה יותר הסכמות, וכן הדרך תהיה בטוחה יותר ומובנת, וברגע שמשכילים שמה שהיה היה, וכעת קיימת אופציה לדבר על הכל, ולבצע את ההליך בצורה המוסכמת על שני הצדדים, הרי שהתחושה הכללית הרבה יותר טובה, ומונעת עוגמת נפש מיותרת גם מהילדים וכן מבני הזוג".
איך מגיעים להבנה כזאת, עם רב, בן משפחה, עורך דין של הצדדים?
"יש זוגות בודדים שיצליחו להגיע להסכמות לבד, אך רובם מתקשים ליצור מצב של הידברות, במיוחד לאחר תקופה של חוסר אחידות בדעות, ולכן פונים למגשר. כאן עליהם לבדוק שהם פונים למגשר שמביט על המכלול. ומסתכל על הכל בראיה רחבה שלוקחת גם את נתוני העבר, את העתיד, וכן את ההווה".
תסביר לנו בבקשה בכמה מילים מה תפקידו של המגשר?
"תפקידו של המגשר הוא להיות הצד השלישי הבלתי מעורב ולהסתכל על הדברים מבחוץ, במבט אובייקטיבי", עונה ויטמן, "הוא שומע את שני הצדדים, מבין את הצרכים של כל אחד, ויכול לגשר על הפערים, ולהחליק אותם. ישנן פעמים, שגישור מביא את שני הצדדים לרמה של חשיבה מחודשת ורצון לניסיון נוסף. וגם אם לא, הפרידה נעשית בצורה נעימה יותר, ובאופן שמונע כמה שיותר מחירים".
לנהל משברים מתוך בגרות והבנה
"שים לב לסיטואציה הבאה", שח ויטמן וחיוך דק בקולו: "שתי ילדות רבות. רחלי וגילה. רחלי צועקת 'זה שלי' על המשחק שהיא רוצה, ואילו גילה לוקחת לה אותו מהידיים וצועקת 'זה שלי'. המשחק נשבר והאמא מנסה להרגיע את הבכי. היא מסבירה להן שאין צורך לריב ואפשר גם להתפשר. 'אז למה לא הסכמת לאבא לגור פה?', הן שואלות במקהלה.
"האמא הלומה, משתתקת. איך לא חשבה שהילדות קולטות דברים? היא תצטרך לשבת איתן, לחשוב מה להסביר להן, אבל בינתיים עליה לשים לב ולמנוע מהן כמה שיותר בלבול, ולהתנהל בשלווה עד כמה שניתן".
ויטמן ממשיך מהדוגמה למציאות: "פעמים רבות, הופכים הילדים בהליכי הגירושין שבבית הדין או בבית המשפט לכלי משחק. במקום לשמור עליהם הם משמשים, למרבה הצער, כחלק מהמלחמה.
"הורה המקבל כתב תביעה בו כתוב כי ילדיו תובעים אותו, מרגיש נבגד ופגוע, וללא ספק תהיה לכך השפעה בעתיד על יחסיהם, וכשבן הזוג נלחם בבית המשפט עם בת הזוג השני ולהיפך, הרי שהרגשות השליליים עוברים מאחד לשני, מה שגורם לילד לאבד את האמון הבסיסי ביותר בהוריו ומשפיע על כל חייו.
"לעומת זאת, ילדים הרואים את הוריהם בוחרים, על אף הקושי, לנהל דיאלוג מכבד בדרך של שיתוף פעולה ולא במלחמה, לומדים לחיים כיצד מתמודדים עם משבר ואף מקבלים כלים פרקטיים שיעזרו גם להם בחייהם הפרטיים בהמשך הדרך, להתמודד עם חילוקי דעות ומשברים, ולדעת להכיר בערך השלום ובמעלתו".
אז איך עושים את זה למעשה?
"כאמור, לאחר ההחלטה, כאשר מגיע הזמן לדאוג להסדרים, קיימת אופציה לפנות לטוען רבני או למגשר. במקרה זה חשוב להקפיד לפנות למגשר שלא יסתפק רק בניסוח הסכם דל, אלא יתחשב בתהליך של שיתוף פעולה מתוך הסכמות וכבוד הדדי, מתוך ראיה רחבה שמעבר להסכמים, יש פה גם את הדרך להגיע אליהם, ולמנוע צער נוסף מהמעורבים השותפים בתהליך וכן מהילדים בעיקר.
"כאשר בני זוג פונים אליי, דבר ראשון אני מוביל את התהליך שיוצר הסכמות ולא חושב רק על ההסכמים בסוף. חשוב לגשר מעל הפערים, למרות שישנם אינטרסים מנוגדים מטבע הדברים. מבחינתי, גישור הוא לא רק לנסח את ההבנות, אלא יש פה תהליך טיפולי, שרואה את בני הזוג, את הרצונות שלהם, ומביא אותם להבנות הדדיות בהסכמה".
מה צריך לכלול ההסכם? אמרת שאתה רואה ראיה רחבה, על מה בעצם תסתכל?
"הסכם צריך למנוע כמה שיותר מחלוקות לטווח ארוך", עונה ויטמן ונותן דוגמה: "היו בני זוג שבאו אלי והיה להם מחלוקת על רכוש: היה להם משק והיה צריך לדעת לחלק אותו נכון. מה שעשינו זה שהם מכרו את המשק ורכשו דירה על שמם של הילדים. ככה יצרנו עתיד כלכלי לילדים מבלי שהוא – בן הזוג לשעבר, ירגיש שהוא נותן לבת זוגתו לשעבר – כסף בשבילה".
אתה רואה הרבה מהציבור שלנו שעושה את זה?
"בציבור החרדי אין כמעט גישור תהליכי או טיפולי וחבל", משיב ויטמן בעצב, "מתוך ניסיוני הרב, אני מבין את החשיבות הקריטית לראות את התהליך בראיה שלא רק חשוב 'מה' נשיג, אלא גם 'איך' נשיג את זה. לאחר שהוגדרו הילדים כעדיפות החשובה ביותר לשני ההורים והם מתלכדים סביב הרצון לשמור עליהם, הם יכולים לבסס את ההסכם על כל הכלול בו לזכויות ולחובות בקלות רבה יותר, כי כשהמטרה העליונה היא טובת הילדים, הרי שגם שאר העניינים יפתרו בעזרת ה' בהבנה ובהסכמה. ויחד עוברים תהליך מזוגיות משותפת, להורות משותפת".
הומור מפרק חסמים
שאלה קצת יוצאת דופן, יוצא לך לפעמים לערוך הסכמים ואז פתאום בני הזוג מתחרטים?
"שאלה יפה", מציין ויטמן, "לא פעם אנחנו מכינים הסכם ואז בני הזוג רואים מה קורה כשמתגרשים והם מוכנים לנסות לשקם את הזוגיות, או אז אנחנו נעשה 'הסכם שלום בית' שבו כל אחד יודע בדיוק מה חלקו".
זאת אומרת, יש מצב כזה שכבר עורכים הסכם אבל לא משתמשים בו?
"כן, פתאום שהם רואים איך זה נראה והם מבינים שזה לא חגיגה גדולה".
איך נראים הזוג בשעת חתימת הסכם גירושין?
"החדר כואב, אנשים כאובים. זה אבלות", עונה ויטמן קצרות.
ושזה הופך להסכם שלום בית, למקום של תיקון?
"שזה מגיע לשלום בית זה דמעות, התרגשות, נאמרות מילות סליחה. זה מרגש".
איזה סיפור מעניין התרחש אצלך לאחרונה?
"הגיעו זוג. האחד דתי והיא לא שומרת תורה ומצוות. היה להם ילד שהיה לו שיתוק, מרותק למיטה. הם דיברו על הזמנים והחלוקות ביניהם. האבא החליט שהילד שומר שבת, האמא אומרת שהוא לא שומר שבת. הם התחילו לריב. אומנם אני צריך להישאר נטרלי אבל הם זרקו את הכדור אלי וכעת ההחלטה היא עליי. כאן, כמו בהרבה מקרים אחרים, אני משתמש בהומור. נגשתי לחלון, פתחתי אותו וקראתי לשמיים: 'בורא עולם, הילד שומר שבת או לא?', חזרתי לשולחן ואמרתי להם: 'שמעו, בורא עולם ענה לי שהוא יגיד לכם אם הילד שומר שבת או לא כאשר אתם תעלו לשמיים'.
"ההומור פירק להם את המריבה. הם כבר ידעו להגיע להבנה בנידון, הרי זה לא באמת משנה אם הוא שומר שבת או לא. הם כבר מצאו איך לחלק ביניהם את הזמנים נכון גם בלי לדעת לענות מה הדעות של הילד בנושאי יהדות".