בשעת בוקר מוקדמת של יום ראשון בשבוע שחלף מצאתי את עצמי בפתח ביתם של בני הזוג אנסבכר. עוד לפני שפרצה המלחמה, הסתובב יאיר בין האולפנים השונים והחווה את דעתו על המצב הביטחוני הרעוע. כמה שזעק והתריע – לא היה מי שיקשיב, וכשכבר היה מי שיקשיב, לא היה מי שייתן תשובות מספקות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לאחר פרוץ המלחמה, בתום ימים ארוכים של מלחמה בדרום, עלה יאיר, לוחם ביחידה ללוחמה בטרור של צה"ל, והסתובב בין האולפנים השונים, בהם גם אצלנו ב'כיכר השבת', תוך שהוא מחזק ומעודד את העם. דבריו התפרסמו בתפוצה רחבה מאוד ומאז שמו התפרסם בכפליים.
כעת, אנו מתיישבים לשיחה בביתם במעלה אדומים, תוך שאנו מכוונים לדעת איך מנהלים זוגיות בריאה בזמן מלחמה. יאיר מהצד הלוחם, הגבר שיצא מהבית למילואים לתקופת זמן בלתי ידועה ונעמה על תקן המטפלת הזוגית אשר האתגר הזה היה יום יום מחייה.
את שיחתנו אנחנו פותחים כמו שני חסידים שנפגשים בי"א בשבט, חג הגאולה של הרבי הריי"צ מחב"ד. יאיר מוזג לנו כוסות לחיים ואנחנו מתיישבים להתוועדות.
השתדלות לצד ביטחון בה'
המראה החיצוני של הזוג אנסבכר, מתעתע. הוא עם כיפה סרוגה גדולה לראשו וזקן מלא, והיא עם מטפחת גדולה כנהוג בחוגי הציונות הדתית. אבל ההתוועדות שהוא פותח איתי והמבט לארון הספרים מגלה שהם חב"דניקים של ממש. אני מחליט לפתור את הנושא הזה איתם כבר כעת ופותח בשאלה: מי אתם? איך אתם מגדירים את עצמכם?
יאיר: "שנינו באים מבתים דתיים לאומיים. נעמה גדלה בהושעיה, גדלנו במוסדות כאלה. אני התקרבתי לחב"ד אחרי הצבא. טיילתי בניו זילנד, שם נתקלתי ברב אהרן כהן שקירב אותי. לימים אני קרבתי אותו חזרה למשפחה שלנו, כיום הוא גיסי. חסידות חב"ד השפיעה עלי ואני רואה את עצמי חסיד".
כשהילדים יגדלו, לאן תשלחו אותם, צבא או ישיבה?
יאיר: "הגישה שלנו לאפשר את המקום שליבו חפץ. על עצמי אספר שמה שאותי קירב לחסידות זה דווקא השחרור, לא הכפייה. אנחנו צריכים לאהוב את הילד, לאהוב את הקב"ה ולסמוך על שניהם שהם יסתדרו, ובעיקר להוות דוגמה טובה. אני לפחות מנסה עד כמה שאני יכול.
"זה בא לידי ביטוי כאשר הילד לא קם בשבת בבוקר לתפילה. אתה שואל את עצמך כמה ללחוץ, האם לאפשר לו להמשיך לישון או להעיר אותו. כיום אני עושה משהו פשוט: אני אומר לו שאני הולך לתפילה כעת, 'אם אתה רוצה, אתה מוזמן לבוא'. מי שבא בא – ברוך הבא".
אך כמי שהוא איש צבא, מה תעדיף עבור הילד, צבא או ישיבה?
"אני מאמין בפסוק: 'סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה'. אני מאמין שבשלב הזה בהיסטוריה, יהודי צריך לעשות השתדלות - היא כוללת עד איפה שידו מגעת, אחר כך צריך להבין שהקב"ה מנהל את העולם. זה הרמוניה. זה הולך ביחד. אם אתה אומר 'אני צריך לעשות' – זה 'כוחי ועצם ידי' וראינו לאן זה הוביל אותנו. זה שום דבר. מאידך, אם אתה רק בוטח בהקב"ה – אז צריך לעשות כלי. צריך את האיזון הנכון ביניהם. אני כל הזמן נלחם כדי לשמור על האיזון הזה.
"הצבא בעיני היום הוא כורח המציאות ולכן אני חושב שזה חשוב, אבל מצד שני: 'אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר'. אם יהודי לא ירא שמים, לא שומר תורה ומצוות והוא לא מאמין בקב"ה, בתורה ובארץ ישראל – אז ראינו לאן זה הוביל. איך שכל מיני גנרלים גדולים ברגע האמת מדברים דברים שהם היפך הביטחון ורק מזיקים לעם ישראל".
נעמה: "באופן כללי אחד הפערים בינינו – מצד אחד המאתגרים, ומצד שני המשלימים – שאני מאוד בתלם ויאיר מאוד אוהב לשחק אתו, לגוון ולהעשיר אותו.
"בבסיסי אני מורה. חלמתי על זה ואני עדיין כזאת. לפני כאחד עשרה שנה נכנסתי לעולם הזוגיות דרך הדרכת כלות. פתאום נפתח בפניי עולם שאם אתנסח בזהירות – זה התפקיד שלי בעולם. משם זה המשיך להנחיית הורים, גישור משפחתי, גישור לגירושין ועוד.
"כיום, חוץ מהזהות שלי כאמא לחמישה ילדים ובת זוג של יאיר – שזו חתיכת זהות – אני מלמדת על אהבה. אחד החוסרים הגדולים בעולם הזה שאיננו יודעים לנהל את עצמנו ואת מערכות היחסים שלנו.
"האמת היא שאין לנו מושג מה אנחנו עושים. לא עברנו שום הכשרה אמיתית איך להתנהל נכון במערכות יחסים. בתרחיש טוב ראינו בילדותנו זוגיות טובה, אבל גם אז היא לא באמת יכולה להתאים לך. מה שמתאים להורים שלך לא בהכרח מתאים לך. האתגרים של הדור שלנו שונים מאוד מהדור של ההורים שלנו. יש דברים שהם חופפים, כגון חלוקת תפקידים, מי עושה מה, זה תמיד היה ויהיה. אך שריר המחויבות חלש מאוד, ולכן האתגרים שונים. המסוגלות שלנו להתמודד איתם היא מאוד שונה. נוסיף לזה שיש אתגרים חדשים שלא היו בעבר.
"שריר המחויבות של הידיעה שיש אתגרים ויש קונפליקטים ואמנם קשה לנו אבל אנחנו נהפוך את זה לסיפור הצלחה – השריר הזה מאוד חלש".
יאיר: "אהבה זה החלטה, כמו שאומר האדמו"ר הזקן".
נעמה: "בהחלט. מתוך זה נגזר רעיון מכליל שאומר: צריך ללמוד את זה. לא לומדים את זה בבית הספר ולא בבית. מכאן אני עושה שלושה. יעוץ זוגי בקליניקה, לפני ואחרי נישואין. אגב, הסטטיסטיקה השתנתה וזוגות צעירים רבים מגיעים לטפל בעצמם כבר בשנים הראשונות. כולנו צריכים טיפול ולכן אני מאוד מעודדת את זה".
הדרך להצלחה עוברת באהבה
בתקופה הזאת יוצאים במכון 'למען ילמדו' בקורסים ליעוץ נישואין ברמה גבוהה מאוד. מדוע אכן כל כך חשוב ללמוד הדרכת נישואין?
נעמה: מדובר בהשקעה הכי מיטבית שיש. ההשפעה שלה מאוד היקפית. היא על עצמנו, הילדים שלנו ואפילו על היכולת שלנו להיות עובדים יותר טובים.
"אם יש לי בוקר שאני רבה עם יאיר, היכולת שלי למלא את הפוטנציאל שלי הוא נמוך יותר. לפני שנים יאיר אמר לי: 'שאני רב איתך אני לא יכול להתפלל'. כלומר, משהו בשלימות שלנו, כבני זוג, הורים ועובדים – נפגם כשהזוגיות לא עובדת כשורה".
נעמה ממשיכה ומספרת על שלושת הנתיבים שהיא בחרה לעצמה: "אני מלמדת באולפנות וגם ישיבות תכוניות שמזמינים אותי – ללמד אהבה בצורה נכונה. איך לריב כמו מקצוענים, איך להתמודד עם פערים, איך לזהות צרכים, מה הציפיות שלי מהזוגיות ומעצמי ועוד.
"ונתיב נוסף הוא לכתוב על זה. אני כותבת בכמה מגזינים של נשים על מערכות יחסים נכונות".
מה הדבר הראשון שנלמד צעירים שבאים לדבר על נישואין?
יאיר: "אחד הדברים שהובילו אותנו למקום הזה, היה פיסקה בתניא בפרק ל"ב. בעל התניא מדבר על אהבת ישראל. כתוב שם "וְכֻלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה'; וְהֵן לֹא, לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵעִים". הרב שטיינזלץ מבאר, שם ובמקומות נוספים, שלא סתם בעל התניא השתמש בלשונו הזהב במושג אהבת רעים כי זה ואהבת לרעך כמוך, 'שאהבה היא עניין של בחירה'.
"לי אישית זה שינה את החיים לגמרי. האדמו"ר הזקן אומר, על פי היהדות, שאהבה זה לא רק רגש כמו ש'העוילם' חושב, אלא שזה עניין של בחירה. הרי איך אפשר לצוות על אהבה? עונה אדמו"ר הזקן: 'ושמת 'על לבבך', שים על הלב ובשעת רצון הלב ייפתח', כלומר זה עניין של החלטה. לבחור כל יום מחדש לאהוב באמת. זה מפתח להכל.
"הבנתי שאני צריך לעשות את זה. לא חיים על בסיס הרגש, אלא על בסיס בחירה ולכן צריך לבחור כל יום מחדש".
נעמה: "צריך להכיר בפוטנציאל האדיר שיש בנישואין. אנשים תופסים את זה כמחויבות, כפלטפורמה להקמת משפחה ובהמשך נכנסים לשגרה שלרוב הזוגות תהיה משמימה וטכנית.
"האמת היא שאין מערכת יחסים שיכולה להגיע לחברות וריפוי כמו זוגיות. לכל אחד מאתנו יש שק שהוא סוחב אתו בעולם הזה, אך נישואין הם הפלטפורמה היחידה האמיתית לתקן אותנו. זה אומנם קשה – אך יש בזה הרבה כוח.
"אנחנו מתלהבים מהחתונה, במקרה הטוב הולכים להדרכת חתנים - כלות, אבל החיים שוכחים אותנו מהר מאוד. השחיקה כיום מהירה מאוד. אם בעבר היו נשחקים אחרי עשרות שנים, היום השחיקה מגיעה כבר לאחר חמש שנים".
וכדי לסגור את המעגל, אעצור רגע ואשאל, מה נכון לעשות על מנת למנוע את השחיקה הזאת?
נעמה: "השאלה היא לא מה קורה אחרי חמש שנים - אלא מה אתה עושה כיום. הזרעים של היום זה העץ של עוד כמה שנים. אנשים יכולים להגיד 'אנחנו יוצאים לדייט שבועי מדי יום שישי. הנה סימנו וי', אבל אם נסתכל מה קורה בדייט הזה נגלה שאין להם את המיומנויות הזוגית כדי להפיק ממנו את המיטב.
"אחת השיחות שהיה לנו עם השכנים שלנו הייתה על תוכנית חומש שהם עשו לילדים שלהם. הם החליטו לבדוק מהן שלושת המיומנויות המרכזיות שהם רוצים להקנות לילדים שלהם. זה דורש שני דברים. האחד: לזקק את המיומנויות הבולטות, והשני, שזו אולי המשימה הקשה יותר, לשחרר את כל השאר. זה שלח אותי לשיעורי בית רציניים. מה הן השלוש שלי.
"אני רוצה שלילדים שלי יהיו מיומנויות רגשיות גבוהות ולמה, כי בעיני כל מערכות יחסים – גם זו עם הקב"ה, היא תולדה של מימוניות גבוהות.
"אתה יכול לתת צדקה כי כתוב, אבל אם אין רגש, אין כלום. השאלה האם אתה נותן צדקה כי אתה יודע שכתוב 'עשר בשביל שתתעשר' או כי יש לך למה ורגש.
"כמו גם התפילה, האם היא מגיעה כי יש חיוב לשלוש תפילות או שאתה מתפלל כי הקשר שלך עם הקב"ה מתבצע דרך התפילה.
"ולכן נלמד איך לזהות רגש. זה עניין של שימת לב".
נעמה עוצרת לרגע ומקשרת את דבריה לרוח התקופה: "גם במלחמה יש הרבה שאלות. אבל כשיש לי יכולת תקשורת נכונה עם הסביבה שלי, העם שלי, הקב"ה, אני יכול להתחיל לעבוד עם עצמי ולא להיות בכעסים, אכזבות ומריריות".
אז השאלה הבאה: 'עד כמה חשוב ללמוד הדרכת חתנים וכלות' – מתייתרת...
יאיר: "וודאי. זה אסטרטגי בסוף. כשלומדים על מערכות יחסים – פותרים הרבה אתגרים בדרך".
נעמה: "זוהי המשימה הלאומית שלנו".
המשימה: להרים את המורל
אנחנו חוזרים ליאיר. לאחר שסיימת ללחום בדרום, הסתובבת באולפנים השונים והפחת רוח חיים בעם, דבריך התפרסמו בכל מקום, ביניהם גם אצלנו כאן בכיכר השבת, והפכת באחת מאדם שכבר היה מפורסם קצת בעבר, למפורסם מאוד בהווה, איך אתה עם הפרסום?
יאיר: "אני מרגיש אחריות. כשירדתי לדרום היו לי שתי משימות. משימה אחת הייתה להרוג את המחבלים. משימה שניה, גדולה יותר. ידעתי מה קורה. הן כבר כתבתי על זה ספר. התרעתי על זה לפני זה. במידה רבה נסעתי בתוך העבודה שלי. הבנתי שאנחנו במצב מאוד קשה, פחות צבאי ויותר עניין של מורל. הטריד אותי המורל. עם ישראל נכנס למלחמה באגרוף לפרצוף. מתקפת פתע, כשמה כן היא. אנחנו עם שהתרגל לניצחונות ועליונות ביטחונית. לא ראינו דברים כאלה. כמה דורות לא ראינו דברים כאלה, ואז חטפנו את זה בבת אחת. אני מבין את זה בזמן אמת. אני נוסע לשם ואני כבר מבין הכל. דמיינתי כבר שנים טנקים נשרפים".
זאת אומרת, בכלל לא היית בהלם מהמתקפה?
"שנים אני כבר חי עם זה. כשזה קרה לא רק שלא הייתי בהלם אלא ניסיתי לחשוב איך אפשר להרים את מצב הרוח. להרים את המורל הלאומי.
"בזהירות אגיד שאחד מתחומי העניין שלי זה הלוחמה הפסיכולוגית. לליצן רפואי יש תפקיד חשוב בהחלמה. האדמו"ר הזקן מדבר על זה שיוצאים למלחמה צריך לשיר, במארש.
"דוגמה לדבר ניתן למצוא ב'לעומת זה', נסראללה. הנשק הכי חזק זה החיוך שלו. אתה יורה והוא מחייך. הוא מבין לוחמה פסיכולוגית. אתה משתגע והוא מחייך.
"המשימה המשנית - אבל היא הייתה העיקרית - כשירדתי לדרום, הייתה להפיח חיים, להרים מורל. האמריקאים כאומה חטפו מכה קשה ומשפילה אחרי אסון התאומים ומה שהם עשו, הם התחילו לדבר על גבורה. של הכבאים, של כוחות החירום ועוד. זה מה שצריך לעשות על מנת שהעם לא ישקע בדיכאון.
"לא חשבתי שדבריי יתפרסמו בצורה גדולה ורחבה, אבל ניסיתי במידה רבה ללכת לתקשורת כדי להרים את המורל. השתמשתי בידע, כי ידע הוא כוח".
נעמה: "אחד הדברים שנגנבו לנו היא תחושת 'אשליית השליטה'. הקורונה עשתה את זה והשביעי לאוקטובר בכלל. אנשים אמרו שיאיר החזיר להם באיזשהו אופן את השליטה. שאנחנו לא עקורים לחלוטין. אנחנו בתוך משהו, היסטוריה, מהלך אלוקי, אסטרטגי ועוד. ברגע שאתה מרגיש שאתה בתוך מהלך, הידע מייצר יציבות.
"חווית היציבות היא קיומית. אנחנו צריכים שגרה. וכיוון שאנחנו במציאות זוחלת עוד מלפני הקורונה היא קצת נלקחה מאתנו. פגשתי חברה ביום חמישי לפני השביעי לאוקטובר ופטפטנו. אמרתי לה שאני לא יודעת אם הילדים יחזרו למסגרות ביום ראשון הקרוב. אמרתי את זה ממקום שכבר לא ידעתי למה לצפות, והנה זה באמת מה שקרה, המלחמה התרחשה והם כבר לא חזרו ללימודים".
איך זה ללכת ברחוב ולשמוע 'שמעתי על יאיר שאמר כך, שמעתי את יאיר שם'?
נעמה מחייכת: "זה לא פגש אותנו רק אחרי המלחמה, כבר לפני זה יאיר היה מפורסם בציבור, אך אין ספק שזה פגש אותנו בעצימות גבוהה כעת. מה גם שעכשיו יש לנו ילדים גדולים שפתאום הם שומעים על אבא שלהם.
"זו חווית זכות מאוד גדולה. יש בזה אחריות, ובד בבד, יש משהו לא קל בפומביות של דברים. הפומביות גורמת לנו להיזהר. לשאול תמיד, איפה אני ואיפה המסר".
יאיר: בגלל שכבר שנים אני מתעסק בזה, אני מרגיש שזו שליחות. הנושא הזה כבר מטריד אותי שנים רבות, וצריך לעשות את מה שצריך לעשות.
"מצד אחד זה מלחיץ, כי כעת יש לי איזה שם מסוים וזה מצריך אחריות, תיאורטית יכולת לכתוב משהו ולהוביל מהלכים, מצד שני, אני שמח שיש לי את ההזדמנות לעשות דברים טובים לעם ישראל".
לצמצם ולוותר על מנת להרוויח יותר
איך שומרים על התא המשפחתי על אף הפרסום שקיבלתם?
נעמה: "זוגיות טובה אמורה לתת את המרחב לכל אחד לעשות את התפקיד שלו. משפט יפה, אבל הוא מאתגר. אבל מצד שני, אם אנחנו נותנים את המרחב אז עולה השאלה איפה הוא בן זוג, איפה הוא אבא, עד כמה הוא נוכח. איפה הגבולות של המרחב.
"השיח שלנו באופן כללי זה 'מה התפקיד שלנו בעולם'. אנחנו עסוקים בזה. כל אחד מתייחס לעצמו כמי שאמור לעזור לשני להגשים את התפקיד שלו. אם אני בקליניקה יאיר יעזור לי גם בהיבט הטכני להיות כאן, אבל במובן העמוק, לא הייתי מגיעה לתפקיד הזה אם יאיר לא היה מאמין בי שאני יכולה. האמונה שלו בי – בראה את האפשרות שלי להגשים את התפקיד הזה. האם זה קל? לא. זה תובע מכל אחד מאיתנו על צמצום. כל אחד מוותר במשהו ובזכות זה הוא יכול לעלות".
יאיר: "זכיתי. נעמה היא זו שעושה את רוב העבודה. אני חושב שהעניין הוא להעצים אחד את השני וממילא לכל אחד יהיה את המקום שלו".
נעמה: "אם הזוגיות היא לא רק ביום שישי בבית קפה – וישבנו, אגב, עם פלאפונים – וקראנו לזה 'יציאה זוגית', אלא מיצוי הפוטנציאל שלנו בזוגיות שלנו – אנחנו הופכים להיות מישהו שלא האמנו שאנחנו יכולים להיות".
יאיר: "זה חוזר קצת לתחילת השיחה. אתה מאמין מאוד באדם ואתה מאפשר לו לפעול. ההורים שלי מאוד טיפחו אותי. הם השקיעו המון בתחביבים שלי. כהורה אתה יכול לשאול את עצמך 'מה יעזור לילד שהוא עכשיו יבנה דגמים של טנקים ומטוסים מפלסטיק', אבל הם השקיעו בזה המון. לימים ולשנים אני רואה בזה אבן דרך בזה שאני מתעסק כיום בצבא וביטחון.
"כשאתה רואה שיש לילד נטייה, אם זה פסול – 'כנס בזה', כמובן. אבל אם זה בתחום המותר - תעודד את זה, וזה משהו שבינינו אנחנו מתאמצים לפתח.
"יש מחירים לדברים האלה, אבל בעיניי זה קדוש. אני אומר לה 'תלכי, תעשי, תפתחי תקדמי', היא גם מחזיקה בגישה דומה".
מה שקורה בצפון
אנחנו חוזרים לדבר על המלחמה. מעניין לשאול את יאיר דווקא על הצפון המתוח, מאשר על המלחמה המתמשכת בדרום. קווים אדומים נחצו מזמן, הרוגים יש משני הצדדים, אבל טרם נפתחה מלחמה, נכון לזמן בו אנו מדברים, מה דעתך על מה שקורה בצפון?
"השאלה הגדולה, האם כדאי לפתוח שם חזית. חיזבאללה לא יפתח. התוכנית המקורית האיראנית הייתה ששניהם יפרצו, גם חמאס וגם חיזבאללה, ביחד. ברגע שזה לא קרה וחמאס נכנס לבד – אין להם את אפקט ההפתעה. היה להם זמן זהב לפרוץ והם לא עשו את זה. כוחותינו כבר מחכים להם שם. אינו דומה אויב שמפתיע לאויב שאני כבר מחכה לו.
"נוצרה חזית התשה הדדית. יש בהתשה הזאת כמה גורמים, בהם תושבים שפונו מבתיהם. באופן אישי אני חושב שעדיף היה להחזיר אותם הביתה – עד קו גבול מסוים – כיוון שישראלים חיו בעבר תחת אש. בהתחלה אומנם פחדו ממתקפת פתע, אבל זה כבר לא יקרה, כאמור, ולכן תושבים יכולים לחזור הביתה.
"הם רוצים לפגוע בנו ולהישאר שלמים ולכן הם כבר לא תוקפים יותר. מה שקורה כעת, בשלב הזה של ההתשה, שישראל הרבה יותר מוצלחת מהם. כל יום אנחנו הורגים בכירים בחיזבאללה. דבר שלא קרה שנים רבות. הם יורים קצת אבל אנחנו עובדים הרבה יותר טוב מהם. לכן, כרגע, לא הייתי פותח שם חזית".
מדוע הם לא רוצים לפתוח במלחמה?
"חיזבאללה לכאורה לא רוצה לפתוח במלחמה כי אם נכבוש אותו, הדרך שלנו לאיראן סלולה. האינטרס שלהם הוא רק לאיים, אבל כאמור, הם רוצים להישאר שלמים.
"יש להם משהו שהם הרבה יותר טובים מאתנו. האפקט הזה שכאילו יש לו משהו. לכן הוא כל הזמן אומר 'אנחנו נפתיע'. אין לו מה להפתיע. הוא ריק, אבל ככה הוא שומר על אפקט כאילו יש לו משהו גדול ביד.
"אם תהיה מלחמה אז תהיה מלחמה. רקטות כבר ירו עלינו. אומנם יש להם כמות בלתי ידועה של טילים מדויקים, אבל אם אנחנו צריכים לתסרט פחד כלשהו, זה שיש כמות גבוהה של רקטות טיפשות ומדויקות וחלקן יכולות לפגוע במתקנים אסטרטגים. אבל סוף דבר, על ידי רקטות הם לא ינצחו ולא יכבשו כלום. הפצצות זה לא נעים, אבל אין כאן כלום שמתקרב להפצצות הגדולות של מלחמת העולם השנייה – וגם אז הם לא ניצחו בגלל הפגזות.
"ממה שאני יודע, אין להם יכולות טובות. רוב הטילים שהם זרקו עלינו – נפלו להם בגלל שיגור בלתי מוצלח ואיכות חומר ירודה ביותר".
"ולכן", ממשיך יאיר וחותם את המהלך, "הייתי מחזיר תושבים חזרה הביתה – חוץ ממקומות שהם 'קרב המגע' – וממשיך ב'פינג פונג' הזה. הייתי גומר בעזה עם הישג ברור ואז עובר לצפון, בתנאים הנוחים לנו".
מה החזון שלך?
"לנצח את המלחמה וללכת לישון חודש", יאיר צוחק אבל הוא בהחלט מתכוון לכך. "כשהאויב יהיה מוטל מת, אז נדע שניצחנו וממילא אפשר יהיה ללכת לנוח".
ובפן המקצועי, אני פונה לנעמה, מה החזון שלך?
"אני מחפשת שנושא לימוד מערכות יחסים יהיה משימה לאומית. ניקח לדוגמה את שר האוצר. בראייה כלכלית קרה, לא ערכית ולא יהודית, שווה להשקיע במערכות יחסים. תחשוב על תיקי גירושין, מזונות, טיפולים פסיכולוגים לילדים. עשרות מיליארדים בשנה שיוצאים על בתי משפט, התמודדות עם נוער בסיכוי, אם חד הוריות וסכסוכים משפחתיים. זה המון כסף שמתבזבז.
"לחשוב על הצד השני, זוג מאושר מוציא יותר כסף על פנאי ובילוי. הם יצרניים יותר. זה אסטרטגי. זה מייצר חברה יותר בריאה".
כותבים מחדש את החוזה הבלתי כתוב
ומעניין לעניין באותו עניין, איך מנהלים חיי זוגיות בזמן מלחמה?
נעמה: "כל מערכת יחסים נשענת על חוזה בלתי כתוב. על מערך ציפיות כלפי הצד השני וכלפי עצמי. זה נכון גם מול הקשר שלנו מול הקב"ה, יש לנו כביכול חוזים אתו, אנחנו עושים ככה ואתה תיתן לנו בגלל זה משהו שאנחנו מאוד רוצים.
"כל פעם שאנחנו חווים רגש כל שהוא – זה כביכול הפרת חוזה. אותו הדבר אצל זוגות. הם יוצרים לאורך השנים חוזה בלתי פתור. כל מריבה היא תוצאה של הפרת חוזה. 'היית אמור ל...', 'היית אמורה לא ל...' והחוזה כביכול הופר ולכן יש מריבה.
"בזמן המלחמה קיבלנו סטירת לחי מצלצלת לחוזים המודעים והלא מודעים שבנינו. חוזה של חלוקת תפקידים – פתאום נעלם. חוזה של החלטות חינוכיות – נעלמו. נותרה אישה לבד שלושה חודשים כי בעלה במילואים והיא המפקדת בשטח לקבל החלטות חינוכיות. לפעמים ההחלטות שהיא מקבלת תואמות את החוזה שלהם ולפעמים היא משחררת, כמו לקום לתפילה מאוחר, לאפשר לראות מסך זמן מה וכדומה. החוזים התערבבו וצריכים להיכתב מחדש.
"כמו גם השאלה, מי עכשיו צריך את התמיכה? מי שהיה לבד עם הילדים או מי שהיה בשטח?".
"הטיפ לזה יהיה מודעות", ממשיכה נעמה להתוות דרך לזוגיות נכונה בזמן המלחמה, "לשים את אותם חוזים על השולחן, לזהות איפה הם היו ולדבר עליהם על מנת "לכתוב" אותם מחדש.
"אין לעצום עיניים ולהגיד בוא נתנהג כמו שהיה פעם. אנחנו לא. המצב הוא שונה. אנחנו בתוך אירוע ולכן צריך אומץ להיות מסוגלים להסתכל על החוזה בצורה מפוקחת ולראות מה אנחנו יכולים לעשות תוך כדי.
"זה מה שקורה לנו בזוגיות כל כמה שנים. החוזה שלנו מופר, זה יכול לקרות בגלל ילדים שנוספים למשפחה, או כי אחד מבני הזוג מחליט להקפיד יותר או שמא להקפיד פחות על יראת שמים, וכדומה.
"המצב הוא שמכל מיני סיבות עברנו שינויים. בטח בגלל המלחמה, ילדים, עבודה ועוד. אפשרות אחת הינה להיאחז חזק בקרני המזבח של פעם, אך אפשרות שניה להיות אמיצים ולהסתכל למציאות בעיניים ולכתוב את החוזה החדש".
יאיר: "התקופה הזאת דורשת סבלנות בעיקר מצד הנשים. הגעתי לערב מול הכותל למתנדבי זק"א. בצד היו שם נשים. אמרתי להן – אתן צריכות להיות גיבורות כעת, עם אמפתיה. המתנדבים עברו חוויות מטלטלות, ייקח להם זמן לעכל את זה ולתקן את זה. הם יחזרו אחרים הביתה.
"יכול להיות לוחם שראה מראות, לידו נהרגו חברים והוא יכול תמיד 'לאכול את עצמו', בשאלות של 'אם הייתי עושה אחרת או עומד במקום אחר, אולי הייתי מציל אותו'. הוא יכול לחוות רגעים – לעיתים שברירי שניה – שאליהם הוא חוזר אחרי המלחמה שוב ושוב במחשבתו.
"אני אומנם אדם שמתקדם הלאה. אני מרגיש שעשיתי מה שאני צריך על מנת לכבוש את המשימה בהצלחה, אבל לאנשים יש שאלות, ואז אתה חוזר הביתה. בדרך חזרה מהלחימה בדרום, ריחם עלי הקב"ה והתקשר אלי פסיכולוג של המוסד ששמע שהייתי שם והוא עשה לי לאורך הנסיעה מן נחיתה משדה הקרב לבית. הוא עשה לי דמיון מודרך איך זה יראה שאגיע הביתה. אתה נוחת חזרה מיד להחלפת חיתולים. זה נחיתה אנוכית, ברגע, לא בשלבים.
"התפאורה היא של הסרט הקודם, של 'תוריד את הזבל', או שכנים ששואלים 'מה שלומך', אבל האמת היא שמדובר בפער עצום. מה שנדרש מהאישה, במקרה הזה – או לחילופין אם יש מצב שהיא זו שהייתה בשטח והוא עם הילדים - המון סבלנות. זה קשה כי אומנם הוא היה 'גרויסע גיבור' אבל גם לה היה קשה. היא התמודדה עם הילדים.
"כשאתה בשטח – אתה בעשייה. אתה לא מפחד כי אתה עסוק. בבית פעמים רבות זה יותר קשה כי היא שומעת וקוראת. היא מודאגת. העבודה שלה יותר קשה, ואז הוא חוזר ולכן כדי לתווך את זה דרושה סבלנות".
נעמה מוסיפה שהמלחמה הזאת הועברה בוואטסאפ. הרבה מראות הועברו בהודעות, מה שלא היה פעם, ולכן בגלל חרושת השמועות זה כלל לא קל לאישה שמרגישה את המלחמה ממש בתוך הבית.
נעמה: "בזוגיות אנחנו עוברים בדרך כלל משברים בתורות אך במלחמה שני בני הזוג יכולים לחוות משבר ביחד. הפתרון לזה הינה הידיעה שזה 'גל'. עצם הידיעה שזה יעבור מתישהו – זה יקל עלינו".
יאיר: "לא להתבייש לבקש עזרה. לא להיות גיבור, כי אחר כך זה יפגע בך יותר. הנפש עוברת דברים וצריך לטפל בה".
נעמה: "לי אישית היה קשה לבקש עזרה, אבל במלחמה הזאת למדתי לבקש. נאמר: 'קווי ה' יחליפו כוח', יש פירוש יפה לזה שאומר 'היום אתה נותן לי כוח ומחר אני אביא לך', זה הכוונה ל'יחליפו כח', כל אחד מרומם את השני בתורו".
ולסיום, רגע שלא תשכחו מהמלחמה?
הם חושבים לרגע ואז נעמה עונה: "אני גיליתי שיאיר נלחם רק אחרי שהוא חזר. כשהוא ירד לדרום הוא אמר לי שהוא עוזר שם לתושבים ולא פירט יותר מדי. גיליתי את זה רק אחר כך. כשהבנתי את זה הרגשתי הודיה גדולה. איזה נס. יש לי בעל חי.
"במציאות הזוגית הסטנדרטית אנחנו מתקשים להעריך את מה שיש, אנחנו אומנם מוקירים תודה הרבה, אבל המלחמה גרמה לנו לדעת לעשות את זה תמיד, גם בזמן שגרה", חותמת נעמה.