היה זה לפני מספר חודשים, קיבלתי שיחת טלפון מאישה וכך היא סיפרה לי: "בעלי הוא אדם מקסים. דואג, מפנק, מכבד, מעניק, בעצם אין כמעט דבר שאני רוצה ואין לי אותו.
>> למגזין המלא - כנסו
אבל, ופה יש אבל גדול, הכול טוב ויפה רגוע ושמח כאשר הוא עדיין לא קיבל את התקפת העצבים שלו, ואני אסביר. קורה לכל בן אדם שהוא נפגע וגם פוגע, אנשים רגילים יודעים לבקש סליחה כאשר הם פגעו, ואם הם נפגעו ומבקשים מהם סליחה הם יודעים למחול ולסלוח, ולהשכיח מהלב את מה שקרה.
אני טיפוס שכאשר אני קצת בלחץ נפשי, כגון עם הילדים או שעבר עליי יום קשה בעבודה, אני נעשית קצרת רוח וכשקורה הדבר הכי קטן שמרגיז אותי אני יכולה לדבר לא תמיד בצורה הכי מכובדת.
אני אולי קצת פוגעת אבל זה לא נעשה בכוונה, כך זה האופי שלי כאשר אני נכנסת ללחץ.
אבל בעלי הוא מאוד מאוד רגיש! כאשר אני מדברת בצורה לא הכי מכובדת הוא נהפך ונהיה לאיש אחר אשר לא כך הכרתי מקדם.
הוא נפגע ומתחיל לדבר אליי בצורה מאוד פוגענית ולא סתם פוגענית הוא הולך עד הסוף. הוא לא חוסך בלשונו ואומר הכול מכול כול, גם דברים מאוד פוגעניים. לפעמים אני כבר לא יכולה לשתוק ואני גם מחזירה לו באותו מטבע כמו שהוא מדבר אליי ואז נהיה בינינו ששון ושמחה וחושך גדול, ובעלי לא נרגע עד שאני מבקשת ממנו סליחה.
אני מודה שאני צריכה לדעת איך להתנהג כאשר אני בלחץ, אני צריכה ללמוד איך לשלוט ברגשות שלי מבלי לפגוע באחרים, אבל למרות הכול מה שאני מדברת על בעלי זה לא מתקרב לאיך שהוא מדבר כאשר הוא נפגע ממני.
לדוגמה: אם אני אומר מילה למישהו ברחוב אז האדם בתגובה ירביץ לי בחזרה מכות נמרצות עד זוב דם?! וזו פרופורצייה למה שקורה - בעלי פשוט מאבד את זה.
אני התחלתי ללכת למטפלת שתעזור לי להתמודד עם החלק שלי איך אני צריכה להתמודד עם רגשות מבלי לפגוע ואיך להיות יותר רגישה כלפי בעלי. אבל אשמח שתדבר עם בעלי אני כבר לא יכולה יותר.
לפני מספר ימים חזרתי מהעבודה אחרי יום שלם עייפה ומותשת, ולקינוח – גם המנהלת שלי בעבודה צעקה עליי באותו יום.
הייתי עצבנית מאוד כשחזרתי הביתה, בעלי היה בבית, הילדים עשו בלאגן בבית ולכלכו את כל הבית והוא? אני רואה אותו מדבר שיחת טלפון עם חבר!
אני ישר אמרתי לו: 'אתה לא יכול קצת לעזור בבית הזה? אני לא חמור!'
בעלי נפגע מאוד ממה שאמרתי ואת האמת קצת בצדק, כי בעלי מאוד עוזר בבית תומך, מכבד, מפנק.
אבל איך שהוא דיבר אליי אחרי מה שאמרתי לו זה היה חסר פרופורציה, הוא פגע בי מילולית על המשפחה שלי. דברים שאני מתביישת להגיד לך.
אחרי כאלו דיבורים אני מתרחקת מבעלי וזה רק גורם ליותר מריבות בינינו.
בעלי אומר לי כל פעם: 'אני נהפך מהקורבן לשוחט! את פגעת בי ובסוף אני יוצא האיש הלא טוב.
את דיברת אליי לא יפה ופגעת בי אני לא יכול לסתום שפוגעים בי. אם פוגעים כך אז אני מחזיר'.
חשוב לי להדגיש לך שוב, אומרת האישה, חוץ מאותם מקרים בעלי הוא איש באמת מקסים ומיוחד".
פגשתי את אותו יהודי. התחלנו לשוחח על מה שהוא מרגיש כאשר אשתו מדברת אליו לא יפה ומה עובר עליו וכך הוא סיפר לי: "באותו זמן שאשתי מדברת אליי בצורה כזו אני מרגיש אדם דפוק שלא אכפת לאף אחד ממנו, שלא מעריכים אותי ושתמיד שאני טוב אני מקבל בחזרה ההפך.
אני מרגיש שבשביל להגן על עצמי, על הנפש שלי, אני חייב לדבר כך. אבל, כן, נכון, אני מרגיש שאני מאבד שליטה וקשה לי להירגע נפשית. אני כל כך דואג בגלל אשתי איך היא מסוגלת לדבר אליי ככה?!"
בדרך כלל כאשר אדם אומר לי את המשפטים האלו הוא סוחב איתו בעיות מהילדות.
ובאמת כאשר דיברתי איתו ראיתי שהוא סוחב איתו צלקות עמוקות מימי הילדות, פגיעות שקיבל מהוריו שעדיין לא הגלידו. וכאשר פוגעים בו אפילו במקצת אז כל הסכמות שלו שנפגעו עולות לו והכול מתפרץ בזמן של הפגיעה.
ולכן צריך להיכנס איתו יותר לעומק.
אבל בשלב הראשוני לפני הכול התחלנו לדבר על איזון, על איבוד פרופורציות, על ההבנה שמה שהוא מרגיש באותו זמן - הקושי הרגשי הגדול - זה לא שבאמת קרה משהו בלתי רגיל באותו זמן, אלא שפשוט עולות לו הסכמות שלו, הפגיעות שלו שעבר בימי ילדותו, ולכן הוא מרגיש כל כך רע.
הצעתי לו שכאשר הוא מרגיש שהוא נפגע והוא חייב להגיב שיתחיל בשלב הראשון חוץ מתרגילי נשימות והרפיה ותרגילי אפרת [אירוע, פרשנות, רגש, תגובה – מודל פסיכולוגי התנהגותי] שיגיד לאשתו במילים האלו: "קשה לי לדבר איתך כרגע, אני נפגעתי ממך ובשביל שזה לא יגיע להיכן שתמיד זה מגיע, אני צריך חצי שעה לעצמי ונדבר בצורה יותר רגועה בעוד חצי שעה, או בערב או אפילו מחר, כרגע אני צריך לעכל ולהיות עם עצמי".
זה ייתן לך את ההרגשה שמכיוון שאתה לא מדבר כרגע יהיה לך זמן להכיל את הפגיעה להירגע ולהבין מאיפה מגיע הכעס הגדול הזה ולעשות את התרגילים שאני אגיד לך.
הסברתי לו שיש משפטים שלא אומרים אותם כי אחרי זה נשארות צלקות שאי אפשר להוריד אותם.
דיברנו על איזון שכאשר אדם הכניס לי סטירה אני לא אקח סכין ואפגע בו.
זה מה שקורה כאשר אתה נפגע, אתה מרגיש את הפגיעה כה חזקה ואתה בתוך הסרט העוצמתי של הפגיעה כך שאתה לא רואה שום דבר אחר חוץ מזה, ואתה בטוח שזה הפשע מספר אחד בעולם.
אחד הדברים הנכונים לעשות הוא לצאת מהסרט, שזה אומר באותו זמן להגיד לעצמך נכון אני מרגיש עכשיו כועס, לבד, פגוע, דפוק, אבל הרגשות העוצמתיים שאני מרגיש כרגע נובעים מדברים שעברתי בילדות ובגלל זה אני מרגיש חושב ורוצה להגיב בצורה כזו. אבל אני אדם חזק שיש לו שליטה ואני יכול להתנהג אחרת, לחשוב ולהרגיש אחרת.
תנסה לצאת לאט לאט מהסרט העוצמתי של הפגיעה שאתה נמצא בו.
ככל שתצליח יותר ויותר לצאת מהמעגל העוצמתי של הפגיעה אפילו במקצת יהיה לך יותר קל להגיב אחרת.
"אבל פעם אחת ככה עשיתי ואמרתי לאשתי שאני צריך להירגע כמה דקות, והיא אמרה לי: לא, אתה תלמד לדבר לא ככה", אמר.
"זו לא בעיה, נסכם עם אשתך שכאשר אתה אומר לה את זה היא תדע לשחרר ולהרגיע", אמרתי לו.
ישנם אנשים שקל להם יותר אם הם נפגעו לוותר ולהמשיך הלאה ולא לעשות מכל דבר סיפור ואם הם נפגעו הם יודעים לדבר עם בן הזוג שלהם בצורה מכובדת ואף לסלוח ולמחול, אבל יש אנשים שמכל פגיעה משתחרר שד גדול שעומד להתפוצץ.
במקרים כאלו טוב לעשות הסכם בין בני הזוג, שזה אומר שמי שנפגע הוא לא מדבר כמו שהוא היה רגיל ופוגע בחזרה, הוא אומר לבן הזוג השני שהוא צריך קצת שקט כדי להירגע, חצי שעה זמן כדי לעשות איפוס לרגשות.
ולבן הזוג השני אני מסביר לו תן לו את הזמן, תשחרר, וכאשר הוא נרגע והוא מנסה לדבר איתך אז דבר ראשון תגיד לו: "חשוב לי להגיד לך מכל הלב שאני אוהב אותך ומעריך אותך ואני מבין שנפגעת, אבל זה לא היה חס וחלילה לפגוע בך אישית ואני מבקש סליחה על איך שדיברתי".
זה מאוד מרגיע את הנפש של השני כאשר היא מאוד פגועה, כי מה קורה בנפש של השני שהוא נפגע הוא מרגיש שלא אוהבים אותו ולא אכפת ממנו וכאשר אתה אומר לשני את הדברים האלו אז הסכמה והפגיעה של השני נרגעת בדרך כלל.
לפעמים צריך להגיד את זה מספר פעמים עד שבן הזוג השני יאמין לזה ויירגע ורק אחרי זה אפשר לדבר על מה שהיה ולדון במה שהיה, אי אפשר באמת לנהל דו שיח נורמלי כאשר השני מרגיש פגוע, צריך דבר ראשון להרגיע את הנפש של השני ואז לדון בעניין, וכבר אמרו חז"ל: "אין מרצין לאדם בשעת כעסו".
אני רואה שוב ושוב, כעסים חזקים שמאבדים שליטה נובעים בדרך כלל מסכמות קשות שאדם עבר בילדותו וצריך לטפל בזה.
והכי חשוב לזכור מילה שהוצאת מהפה שלך אי אפשר להחזיר אותה, אבל מילה שלא אמרת תמיד אפשר יהיה להגיד אותה אבל אם כבר אמרת אז היא כבר יצאה ואי אפשר להחזיר אותה בחזרה.
כמובן שיש גם דרך אחרת בטיפול, הדרך הפשוטה והאמיתית, להיכנס בעניין של עבודת השם ואמונה ולחיות באמונה ולדעת שלא אף אחד פגע בי, הוא לא עשה לי משהו, הכול עושה השם יתברך.
כאשר בא דוד עם אנשיו וכל הגיבורים עמו עד מקום בשם "בחורים", יוצא משם שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא – איש ממשפחת בית שאול ומתחיל לקלל את דוד המלך ולביישו, ולסקול באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך, הוא מקלל ואומר לעבר המלך: "צֵא צֵא (מירושלים) אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּיו (דוד המלך שומע בפעם הראשונה שמרננים על כך שהוא אשם במות שאול), וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה". אך דוד המלך כובש את כעסו ולא מרשה לפגוע בשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא.
אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה מראשי זרועות הצבא אשר לדוד, הנאמן לדוד לאורך כל הדרך, אומר אֶל דוד הַמֶּלֶךְ: "לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ? אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ". אך דוד המלך עונה: "כֹּה יְקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד… הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'."
זו דרגה גדולה באמונה: לחיות עם זה שהשם אמר לו קלל.
והשם עושה רק טוב ואין לי עם האיש שפגע בי כלום רק עסק עם השם יתברך. כתוב בנביא [ישעיהו ב', י"ז] "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא". כאשר יגיע המשיח ידעו כולם שיש השם אחד ושמו אחד באופן הכי גבוה ועמוק שיכול להיות, כתוב בשם צדיקים שכאשר אדם חי באמונה שלמה בהשם הוא חי חיי משיח כי כשיגיע המשיח יראו שאין עוד מלבדו ומי שחי באמונה שלמה אז הוא חי כבר כעת את המשיח.
ומי שהוא לדוגמה נפגע מאדם כלשהוא והוא חי באמונה שהשם עשה את הכול אז הוא חי חיי משיח.
ובשביל לחיות כך דבר ראשון צריך להיות בסיס של נפש בריאה.
ודבר אחרון: לפעמים ישנם אנשים שהם מאוד טובים ומיוחדים אבל יש להם בעיה עם כעס ועם התפרצויות והדרך הרגילה עד שהם לומדים לאזן את הרגשות שלהם לוקח זמן, ולפעמים כדור אחד קטן כמו "ציפרלקס" יכול לשנות את הכול ולהפוך את הכול לחיים טובים ואחרים.
מאחל לכל עם ישראל רק טוב ואור תמיד, שבת שלום ומבורכת.
לתגובות: machon.rot@gmail.com