"הנופש הזה הוציא לי את כל האוויר ופגע לנו בשלום בית"

הסתפקתי אם לכתוב לך את המכתב הזה, אבל השקיפות בחיי הנישואין חשובה לי יותר מהכל.

>> למגזין המלא - היכנסו <<

אני לא רוצה לצער אותך, וחשוב לי גם לומר לך שאני מעריכה מאד את ההשקעה העצומה שאתה משקיע בכדי שלמשפחה שלנו יהיה טוב, אבל הנופש האחרון גרם לי לתחושה נוראית, ואני לא מסוגלת לשמור את זה בבטן.

אני זוכרת את ארוחת הערב לפני חודשיים, כשהסתפקנו אם לשלם את המחיר המופקע שמארגני הנופש הזה דרשו. אמרת לי ש"לחופש אין מחיר", ושלמרות הקושי התזרימי של העסק המשפחתי שלנו, אתה לא מוכן לוותר על זה. אני זוכרת שהוספת וטענת ש"זה מה שממלא את המצברים שלנו לכל השנה, ולוותר על חופשת הפסח זה להשאיר את המצברים מרוקנים עד לחופש הגדול".

ובאמת, ראיתי אותך מתמלא באושר.

ראיתי עד כמה אתה נהנה, משתחרר, משחק, ולא מפסיק לצחוק. ראיתי את החיוך מרוח לך על הפנים וכל כך שמחתי בשבילך, אך תרשה לי לאכזב אותך ולגלות שלך שלמרות החיוך שעטיתי על עצמי כל הזמן לא נהניתי כמעט לרגע אחד.

• • •

אחד הדברים שתמיד הערכתי בך זה את שלוות הנפש. את חוסר התחרותיות ואת ההסתפקות במה שיש. אני תמיד מתפעלת מהיכולת שלך לתת לכל אדם את המקום שלו ולדאוג שכולם ירגישו בנח מבלי לקנא באלו שסביבך. אתה תמיד מרגיש בנח ליד אנשים ואתה לא מרגיש צורך להוכיח להם שאתה שווה. אתה כל כך בטוח בזה שאתה כלל לא מרגיש צורך להוכיח את זה.

אך בשונה ממך - אני תחרותית מאד.

נכון, קינאה היא לא מידה ראויה, אבל לכולנו יש תכונות שאנחנו לא ממש אוהבים, וכפי שאתה יודע אני מרבה להשוות בין החיים שלי לחיים של הסובבים אותי, וכפי שחז"ל אמרו - הקנאה יכולה להוציא את האדם מן העולם.

למרבה המזל, בחרנו לגור בעיר חרדית ממוצעת. אנשים מסביבנו לא מנקרים לנו את העיניים, וכנראה שאנחנו אלו שמנקרים את העיניים שלהם ואף גורמים להם לקנא. לא שיש לנו איזו מרצדס שחורה ויוקרתית, אבל עבור רוב המשפחות שסביבנו מכונית משפחתית חדשה מהניילונים אינה ברת השגה, ויציאה לחופשות בחו"ל לעיתים קרובות אינה דבר של מה בכך. במושגים של השכנים שלנו כנראה שאנחנו ממש עשירים.

• • •

הנופש הזה הוציא לי את האוויר מהמפרשים. הרגשתי שכל שלוות החיים שלי מתערערת, ולמרות שביום יום אני מרוצה מאד ומרגישה ששפר עלי גורלי - מאז הנופש אני מרגישה לא שווה. אני מרגישה ששוב לא הצלחתי לייצר לעצמי את החיים שאני רוצה, וששוב אני מדשדשת בקרקעית במקום להמריא ולשגשג.

מהרגע הראשון שהגענו למלון, הרגשתי שכל הנשים שסביבי מביטות בי מלמעלה למטה. לא היה קשה להבחין בהבדלים - בניגוד אלי שהגעתי עם שתי שמלות שלא חוצות את האלף חמש מאות ש"ח, הן הופיעו בכל ארוחה עם בגד אחר, תוך שהן מציינות מותגים יוקרתיים שמשפחה כשלנו לא יכולה להרשות לעצמה.

כל אחת התהלכה לה כמו טווס עם אינסוף תכשיטים שעולים עשרות ומאות אלפי דולרים, תוך שהן משוות את גודל ואיכות היהלומים, בעוד שאני עונדת טבעת יהלום סטנדרטית שמקבלת כלה לחתונה, ועם שעון שעולה 15,000 שקל במקרה הטוב. הן היו כל כך מגונדרות ומתוחזקות, וסיפרו סיפורים שהם הרבה מעבר למושגים שלי, וזה ריסק לי את כל תחושת הערך העצמי.

כבר כשנכנסנו לחניה של המלון עם ה'פריוס פלוס' המשעממת שלנו, ראיתי את המכוניות שסביבנו והרגשתי כמו חיצ'קון על אפה של נערה מתבגרת. האוטו שלנו שידר כזאת פשטות שניסיתי להתחמק מהמבטים של אלו שסביבנו. הרגשתי שהם בטח רוצים לומר לנו: "למה באתם לפה? אתם לא בליגה שלנו. תלכו למקומות שבאמת מתאימים לרמה שלכם".

בטח אתה חושב ש'זה רק בראש שלי', ושבטח הפערים האלו לא מעניינים את אף אחד, אבל אני רוצה להזכיר לך רגע שלא אשכח לעולם. אתה זוכר שישבנו בארוחת הערב בלילה הראשון עם החברים שלך מקליפורניה? איכשהו השיחה התגלגלה לשיחה על הבתים שלנו.

כשאשתו של החבר שמעה שאנחנו חיים בבית של 160 מטר היא פתחה עיניים משתאות ושאלה: "את באמת רוצה לומר לי שזה כל הבית שלכם? יש לכם שישה ילדים, זה לא צפוף לכם? לא מצליחה להבין איך כל אחד ממכם מסתדר עם 20 מטר בלבד"...

היא הייתה בשוונג ולא שמה לב לפנים שלי שהלכו והאדימו. היא פנתה אל בעלה ואמרה לו בצחוק: "משה, מה אתה אומר, אולי גם אנחנו נגור רק בסלון והמטבח ונשכיר את שאר החדרים למשפחות נזקקות?".

אתה, בעלי היקר, צחקת, ואפילו הוספת בהומור ש"אולי באמת נעבור לגור ב'מטבח של פסח' שלכם", אבל אותי זה ערער. הרגשתי פתאום כל כך קטנה ולא שווה, ומאז שחזרנו הביתה אני מתביישת בבית הרגיל שלנו.

הבית שעבדנו כל כך קשה כדי לקנות אותו ולרהט אותו, ושכל האורחים שלנו התפעלו מהיופי ומהתכנון שלו, ופתאום הוא נראה לי כל כך חיוור וחסר צבע. הרגשתי כמו נמלה קטנה שמתלהבת מגרגיר חיטה שהיא מצאה, תוך שהיא לא מודעת לעושר ולמגוון של הטעמים שיש בעולם. הרגשתי כפריה קטנה ותמימה שלא זכתה להכיר את העולם.

• • •

אני מקווה שאני לא הורסת לך את התחושה הטובה שאיתה יצאת מהנופש, וכמובן שהיו גם רגעים יפים. תאמין לי שאני שמחה בשבילך שנהנית מכל רגע, אבל אני בטוחה שחשוב לך שגם אני אהנה, ולכן אני רוצה להציע הצעה מעשית:

בחופש הגדול נארגן לנו חופשה משלנו. אין לי בעיה שניסע שוב לחו"ל, או שנשלם על מלון יקר, אבל ניסע כמשפחה ולא כקבוצה בנופש מאורגן.

נשכור לנו איזו דירת נופש ליד הים, או שנמצא בית מפואר באיזו עיירת נופש קסומה, אבל ניסע לשם לבד. תאמין לי שאני מעדיפה לסחוב מהבית שקיות עם שניצלים ופסטה, ולאכול מגוון טעמים של טונה בקופסאות שימורים, מאשר לנסוע שוב לנופש מאורגן.

אם ניסע רק עם המשפחה שלנו וללא אנשים נוספים לא רק שנהנה הרבה יותר ולא נצטרך להתחרות באף אחד, אלא שגם החופשה שלנו תהיה הרבה יותר ממלאת: במקום שאני ארגיש שאני צריכה להציג את המשפחה שלנו לראווה בפני אחרים - נהיה ממוקדים פנימה, בבית שלנו.

אני חושבת שלא רק שאנחנו נהנה, אלא שגם הערך המוסף שהילדים שלנו יקבלו מזה יהיה הרבה יותר משמעותי. במקום למצוא חברים חדשים, נשחק עם הילדים שלנו, נדבר איתם, נקשיב להם, ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים.

אני מתביישת לכתוב לך את זה, אבל גם אני שמה לב שאני נהיית מאד ביקורתית בכל פעם שאנחנו יוצאים לנופש מאורגן. התחרות הזאת גורמת לי להיות כל כך לא נחמדה, ואני עד עכשיו אוכלת את עצמי על כך שהערתי לילדים שלנו אינסוף הערות בכל פעם שהם הרימו את הקול או עשו משהו שבייש אותי.

לא שאני מעודדת חוסר טאקט, אבל כשאני מעירה הערות לילד רק בגלל שאני מרגישה לא מספיק שווה מול הילדים המחונכים של הילדים של החברים זה נראה לי לא הוגן. הילדים שלנו לא אמורים לקבל ממני הערות על כל צעד ושעל רק בגלל שאני באיזו תחרות מדומיינת מול החברים שלנו.

• • •

ואם עדיין לא השתכנעת אני רוצה לומר לך עוד משהו קטן, ואני באמת מקווה שלא תיעלב, כי זה לא אמור להעליב אותך, וממש לא מגיע לך שאפגע בך. אני בטוחה שהתחרותיות הזאת פוגעת גם בשלום-בית שלנו.

אני כל כך גאה בך, באישיות שלך, ביכולות שלך ובהצלחות שלך, ואני מעדיפה לראות אותך מול אנשים פחות נפוחים ועשירים. כייף לי להשוות אותך לשכנים שלנו ולהתפעל ממך, מלראות אותך בין אנשים שעוטים על עצמם פרצוף של 'מצליחנים' ומספרים לכולם על ההצלחות שלהם ועל החיים שלהם, שלא מפסיקים להאיר להם פנים.

אז נכון, גם כשאתה מוקף באנשים מצליחנים אני גאה בך. אי אפשר לפספס את האישיות המדהימה שלך, את הפיקחות שלך ואת האכפתיות שלך. ושלא לדבר על טוב הלב שלך, ועדיין כייף לי להתפעל גם מההצלחות שלך בשאר התחומים, ולהעריץ את האמביציות וההישגים שלך.

מקווה שתאהב את המכתב שלי, ושאני לא עושה טעות שאני כותבת לך אותו.

אשתך המעריכה

• • •

• לתגובות והצעות: israel@kikar.co.il