סיפר לי פעם חבר שהבן שלו החליט 'לסגור' שידוך עם בחורה והם קבעו להתארס, אולם עוד לפני האירוסין הוא התחרט ורצה לבטל את השידוך. הם פנו לאחד מהיועצים ששמע את המקרה ופסק: "אני לא רואה פה סיבה לבטל את השידוך". גם שהבחור בכה והתחנן לבטל את השידוך אותו יועץ לא שינה את דעתו: "בוכה או לא בוכה - העיקר שיגיע לאירוסין".
>> למגזין המלא - כנסו <<
גם לאחר מסיבת האירוסין הבן המשיך לבכות, ואמר לאביו שהוא רוצה לבטל את השידוך. האב התקשר שוב לאותו יועץ ששמע היטב את פרטי המקרה ולאחר מכן פסק נחרצות: "הוא סתם מפחד להתחתן. בוכה או לא בוכה - אל תבטלו את השידוך".
תקופת האירוסין עברה על החתן בבכיות, בכאב, ובחרטה בלתי פוסקת ותוך רצון עז 'לשבור' את השידוך, אולם בכל פעם שזה קרה הם התקשרו לאותו יועץ, הוא שוב שמע את פרטי המקרה ושוב ושוב אמר: "גם אם הוא יגיע בוכה לחתונה - את השידוך אתם לא מפרקים. זה שידוך מעולה והבחור סתם לחוץ מהחתונה. אחרי החתונה הם יהיו מאושרים".
אותו אב טען שאכן היום הזוג הזה חי בשלום כבר תקופה ארוכה, וכמה טוב הם עשו שהם לא ביטלו את השידוך. הוא טען שמדובר בדוגמה לכך שנישואין לא אמורים להתחיל באושר, אלא יכולים להתחיל מתוך מצוקה וכאב - כשהאהבה מגיעה בהמשך החיים, ולדעתו מדובר בנוהל תקין שחתנים וכלות חוששים להתחתן, וכשהם מתגברים על החשש ולא מוותרים על השידוך, הם זוכים לאושר נצחי.
• • •
הייתי מזועזע, ולא התאפקתי: איך אתה מסוגל לתת לבן שלך להתארס בוכה? אפילו 'תנאים' עוד לא היו פה, אז איך אתה מסוגל לתת לבן שלך לעבור את התקופה הכי יפה והכי מרגשת בחיים מתוך מצוקה כזו גדולה? אתה חושב שבית נורמלי אמור להיבנות מתוך בכיות, צער וחרטות? ככה בונים בית יהודי?".
טענתי לו שמדובר בצעד לא יהודי: "תסתכל על כל המקורות היהודים ותראה שהם תמיד מציגים את אהבת החתן והכלה כדוגמה לאהבת השם, לרגעים קדושים ונעלים, וכדוגמה לתחושות של שמחה ואושר".
"אתה חושב שגם כשהנביא ישעיהו דיבר על "כמשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך" - הוא התכוון לחתן וכלה שבוכים ומתחננים לעזוב את השידוך ומישהו דוחף אותם להתחתן?", שאלתי אותו... "האם בקול ששון וקול שמחה טמונה כוונה נוספת שמתייחסת הכוונה גם לקול הבכי שלהם כשהם לא רוצים להתחתן?", הוספתי בציניות.
הוא לא התרשם מהטענות שלי, וטען שהשיטה הזו עובדת ותמשיך לעבוד, ואני החלטתי לבדוק האם השיטה הזו מייצרת נישואין תקינים או שהיא דווקא מייצרת בעיות שגורמות בהמשך הדרך לגירושין שיכולים היו להימנע.
האם השיטה הזו עובדת?
פניתי ליועצי נישואין ולמטפלים ושאלתי אותם האם השיטה הזו עובדת. תחילה פניתי לפסיכותרפיסטית מקצועית שראתה מאות זוגות בחייה, ושאלתי אותה אם אכן אחרי החתונה הכל מסתדר, או שמדובר בהימור מסוכן מדי?
"אני יכולה לתת לך רשימה ארוכה של מקרים שבהם הבטיחו לחתנים ולכלות שאחרי החתונה הכל יעבור והם יהיו מאושרים, וזה פשוט לא קרה", השיבה הפסיכותרפיסטית. "עברו חודש, חודשיים, שנה ושנתיים, והם פשוט לא התחברו אחד לשני. יכול להיות שלפעמים הגישה הזו עובדת בנסיבות כאלו ואחרות, אבל אני לא מצליחה להבין איך ממליצים לזוגות להתחתן תוך התעלמות מהבעיות, רק בשל התקווה ש'אחרי החתונה הם יהיו מאושרים'. מהניסיון שלי זאת שיטה שמייצרת גירושין".
גם מדריך חתנים נוסף אתו שוחחתי, לא התלהב מהשיטה: "יש מקרים שזה אולי עובד, למרות שאני לא יכול לדעת אם אותם זוגות באמת מאושרים או לא, אבל אני מכיר לא מעט מקרים שבהם זה לא עבד. ככלל, בוא נשמור על ההיגיון הבריא", הוא אמר. "זוג שמתארס וטוב לו זה סימן טוב, וזוג שמתארס ולא טוב לו זה מצביע על בעיה.
"אז נכון, לאף אחד אין תעודת ביטוח, אבל זוגיות שמתחילה על רגל שמאל זה אומר שיש בה בעיה - זה לא אומר שחייבים להיפרד, זה לא אומר שהם לא יכולים להיות מאושרים לא פחות מזוגות שהתחילו בצורה טובה יותר, אבל זה אומר שיש בעיה שאסור להתעלם ממנה. יש פה אור אדום בוהק שמחייב עצירה והתבוננות, ולהתייחס לסימן אזהרה שכזה בביטול מוחלט - זה מעשה חסר אחריות וחסר אנושיות".
יודעים מה? בואו נעזוב לרגע את הסימפטום ונתייחס לנקודה המרכזית. בואו נעזוב את המקרים הספציפיים של מאורסים ומאורסות שלא בטוחים בבחירה שלהם, ונדבר לרגע על הדבר האמתי.
קבלת החלטות
אם תראו אדם שצריך לקבל החלטה חשובה בחייו או לבצע עסקה משמעותית, כנראה שלפני ביצוע ההחלטה הוא יהיה לחוץ מאד, יברר אינסוף פרטים ויוודא שהוא נכנס לעניין בעיניים פקוחות ותוך הבנת הסיכונים. אולם לאחר ביצוע העסקה הוא כנראה יהיה רגוע יותר מתוך ידיעה שהוא ביצע את העסקה לאחר בירור כל הפרטים.
לעומת זאת, אם נראה מישהו שגם לאחר קבלת ההחלטה הוא אכול ספיקות, כנראה שהוא לא היה מוכן לכך במידה מספקת. זה בכלל לא משנה אם במבחן המציאות הבחירה שלו נכונה או לא - הוא לא יוכל להיות רגוע כל עוד והוא לא יהיה שלם עם הבחירה שלו.
יכול להיות שהשכנים שלו מקנאים בו וכולם חושבים שהוא בחר נכון, אולם התחושה הפנימית שלו תהיה נוראית והוא לא ימצא שלוות נפש כל עוד והוא לא יהיה שלם עם הבחירה שהוא בחר.
בבחירה נכונה - השלב של התהיות והספקות אמור להתקיים לפני קבלת ההחלטה, וכשההחלטה מתקבלת ורק לאחריה מגיעים הספקות, כנראה שההחלטה לא התקבלה בצורה נכונה.
מה מחפשים הצעירים?
אם תפגשו צעירים בתקופת השידוכים ותשאלו אותם "מה אתם מחפשים?", תקבלו את התשובות הכי גנריות שיש: "מידות טובות, אהבת תורה, בית של תורה, יראת שמים, בעלת חסד", ועוד רשימת ציפיות כללית שלא אומרת כלום - ראיתם בחור שהוא לא ירא שמים, או בחורת שאינה בעלת חסד?
כשבחור או בחורה לא יודעים להגדיר את הצרכים הרגשיים שלהם, את הסגנון המדויק שהם מחפשים ואת היתרונות והחסרונות שיש בכך, יש להם סיכוי לקבל את זה? לעומת זאת אם הייתם נכנסים לראש שלהם פנימה, הייתם פוגשים רשימה ארוכה של צרכים ורצונות, חלומות, כשבתוך עצמם הם יודעים בדיוק איך הם רוצים שזה ייראה וכיצד הם חולמים להרגיש, ואחרי האירוסין החלומות האלו פוגשים את המציאות ועלולים לייצר תסכול עמוק.
• • •
מדוע זה קורה? ערכתי רשימה של 4 סיבות מרכזיות:
1. נהמר ויהיה בסדר - יש אינסוף אמירות מקובלות שגורמות לכך שמשודכים צעירים לא תמיד רואים את הקשר שבין קבלת ההחלטה בתקופת השידוכים, לבין החיים עצמם.
בחלק מהמקרים הם משתוקקים להתחתן, לא מאמינים שמישהו ירצה אותם. במקרים אחרים הם לא קולטים שאת המחיר על טעות הם ישלמו במשך כל החיים, וכשכל החברים מסביבם מתארסים והכל בסדר ומוסד השידוכים עובד - הם לא חוששים שאצלם יצוצו בעיות אחרי החתונה. הם גם שומעים את הנשואים שלצידם מקטרים על חיי הנישואין, ולפעמים הם מקבלים תחושה שזה לא משנה במה הם יבחרו - בסוף הגורל של כולם דומה...
2. לגיטימציה מההורים - בחלק נכבד מהמקרים אין למשודכים הצעירים לגיטימציה מול ההורים. לפעמים ההורים משכנעים אותם ומסבירים להם שהם מחפשים את הדבר הלא נכון, במקרים כואבים מאד - אותם צעירים מסתירים מצב רוחני שאינו עולה על דרישותיהם של ההורים, תוך שהם מעדיפים להתחתן על פי רצונם של ההורים ולא לחשוף בפני ההורים מי הם באמת.
אני פוגש אותם כנשואים מתמודדים או כגרושים, והם אוכלים את הלב על כך שהם לא העדיפו לשלם את המחיר הכבד של לאכזב את ההורים, ולא לשלם את המחיר העוד יותר כבד של לאכזב את עצמם במשך עשרות שנים, ולחיות ללא קבלה עצמית למשך שארית חייהם.
3. לחפש שידוך ב'אלי אקספרס' - גם אם תייצרו רשימת ציפיות מלאה, לא תוכלו לקבל את כולה. זה הרי לא שאתם מזמינים מוצר ב'אלי אקספרס' תוך שהם מזינים את כל הציפיות שלכם. בני אדם הם לא מוצר, ותמיד תיאלצו לוותר, ואם לא תהיו ממוקדים על החלקים או התחושות שעליהם אתם מוכנים לא מוכנים לוותר - כשתהיו בתוך סיטואציה של פגישות שידוכים, ותהיו בלחץ של "להוריד או להמשיך" - אתם עלולים למצוא את עצמכם מבולבלים והיסטריים, וסיכוי גבוה שתפעלו בלחץ וללא שיקול דעת מספק.
4. הפסיכולוגיה של השידוך - מערכות רגשיות מבוססות על חלקים בלתי מודעים שקשורים לדפוסי התנהגות שלנו מהעבר. בחלק מהמקרים יתכן ששני אנשים מדהימים ובעלי מידות טובות ייראו מתאימים מאד בעיניי אנשים מבחוץ, אולם דפוסי ההיקשרות הפסיכולוגיים שלהם לא יאפשרו להם ליהנות האחד בחברת השנייה.
במהלך פגישות של שני בני זוג והיכרות מספקת, אם בני זוג קשובים ופתוחים, הם יכולים להרגיש אם קיימת ביניהם התאמה ומשיכה, ואם הם עונים על הצרכים הרגשיים האחד של השני. אולם אם הם לא מאמינים בתחושות ובאינטואיציות הפנימיות שלהם, ואם אנשים מסביבם משכנעים אותם שהם לא מבינים בצורה נכונה את הסיטואציה - הם עלולים שלא להקשיב לקול הפנימי שלהם, ולהתעלם מהתחושות שלהם שבוודאות יצוצו בבוא העת.
• • •
הגישה של הרב וולבה
בספר "זריעה ובניין בחינוך" כותב המשגיח הרב שלמה וולבה ש"אין להלחיץ בחור בן 22 שלא רוצה לשמוע שידוכים, ואין למנוע בחור בן 18 שרוצה להתחתן". גם בספריו האחרים מתאר הרב וולבה את הסכנה הנוראית בכך שמשכנעים בחורים צעירים להתחתן רק כי לדודה שלו הייתה הצעה שאסור לסרב לה, או כי בחור מבוגר מדיי וחייבים ללחוץ עליו להתחתן כבר.
כשקראתי את הפסקה הזו בתקופת הישיבה לא הצלחתי להבין את תפיסתו. חשבתי שבחור צעיר לא יכול לקבל החלטות בכוחות עצמו, ולתת לבחור בן 18 לבחור זו סכנה גדולה.
אולם כשנחשפתי לגישה הזו שבה לא מאפשרים למשודכים לבחור את בת הזוג אותה הם רוצים, וכשמשכנעים צעירים שהם בכלל לא מבינים את הסיטואציה ושהרגשות שלהם בכלל לא רלוונטיים לסוגיה - הבנתי שהרב וולבה נגע בנקודה משמעותית מאד שכנראה יכולה למנוע את מקרי הגירושין מהסוג הזה.
ואם חשבתם שהנטייה 'להחליק בעיות' היא רק בין זוגות שכבר התארסו - כדאי לכם להכיר את סיפורה של תמר, שבהשגחה פרטית היא ניצלה מליפול לתוך בור נוראי שהיא כבר עמדה על פתחו.
לא רציתי אותו, אבל אסור להפסיד בחור כזה
"כשהייתי בשידוכים הציעו לי בחור מאד איכותי, ונפגשתי אתו 4 פגישות", שיתפה אותי תמר (35) - נשואה ואם לשישה ילדים. "ראיתי שהוא בחור איכותי מאד, היו לו מידות מדהימות והיה ברור לי שמדובר באדם ערכי ומיוחד", היא נזכרת. "למרות זאת, היה משהו שהפריע לי מאד. היה בו חלק שלא מאד אהבתי, ולא רציתי להתארס איתו, אבל גם לא הייתי מסוגלת לומר לא. השידוך הזה היה כל כך מושלם, ולא הייתה לי סיבה אמתית להוריד את השידוך.
"אבא שלי התייעץ עם איש חינוך מוכר, שטען שמדובר בשידוך מעולה ושחבל לי לפספס אותו, ולמרות שהוא שמע שלא מתחשק לי להמשיך - הוא ייעץ לאבי לדרבן אותי להמשיך ולהיפגש אתו כי 'בחורים כאלו אין להשיג'... אבל לי לא התחשק להתארס איתו, ורק חצי שנה לאחר מכן כשפגשתי את מי שהיום בעלי - הבנתי מה בדיוק חיפשתי".
העובדה שלא רצית אותו - לא אמורה להיות סיבה מספיקה כדי להוריד את השידוך?
"היום אני יודעת שהייתי חסרת ביטחון ולא האמנתי שמגיע לי בחור טוב", היא חושפת. "באותה התקופה זה היה נראה לי מאד לא הגיוני להוריד שידוך כזה, וכולם סיפרו לי עד כמה הוא בחור מיוחד ואם הוא רוצה אותי מי אני שאומר לא... לבסוף כשההיסוסים שלי גברו המשפחה שלו הורידה את השידוך, ואני הייתי מאושרת שהשידוך ירד.
"היום, אני מזועזעת מעצמי על כך שהייתי מוכנה להתחתן עם בחור למרות שבמפורש לא רציתי אותו. אני חושבת שאם הייתי עושה צעד כזה הייתי אומללה לכל החיים, ואני מכירה לא מעט בנות שנמצאות בסיטואציה דומה - כשבכל פעם שעולה קונפליקט בין בני הזוג הם מאשימים את הבחירה הזו ורואים בה את שורש הבעיה".
אני בטוח שההורים שלך רצו בשבילך את השידוך הכי טוב, ומה שהכי מתאים, כמו כל הורה ממוצע, שמעורה עד צוואר בשידוכים לילדיו. אבל מה את חושבת על זה שהסביבה שלך התייעצה מה 'נכון' לעשות, למרות שאת במפורש לא רצית את השידוך?
"אני חושבת שזה נורא. אני לא רוצה לדמיין איך הייתי מרגישה אם הייתי מתארסת איתו כשאני לא בטוחה שהוא האדם הנכון. אני בטוחה שאבא שלי רצה בטובתי, והוא לא באמת ידע כיצד נכון להתנהל, אבל ברור לי שלא פחות משחשוב ששידוך יתאים - חשוב ששני בני הזוג ירצו אותו. זה דברים כל כך פשוטים שזה מפתיע שבכלל צריך לומר את זה.
"חוץ מזה שכשאדם מרגיש שהוא 'בחר' - הוא לוקח אחריות על הבחירה שלו. הרי לכל זוג יש רגעים קשים, וכשלבני הזוג יש סיבה להאשים גורם חיצוני הם יעדיפו להאשים אותו במקום לקחת אחריות".
"לדעתי חלק משמעותי מתהליך הבחירה של בני זוג - היא לקחת אחריות. כשאדם יודע שהוא בחר והוא זה שצריך לשאת בתוצאות הבחירה שלו, הוא ייקח אחריות גם בהמשך הדרך. כשאדם לא מרגיש שהוא האחראי על הבחירה שלו הוא לא ייקח אחריות והוא תמיד ימצא את מי להאשים כשהמצב לא יהיה תקין", היא אומרת בצדק.
• • •
בכדי להביא את העמדה המקצועית, פניתי לרב יהודה דויטש, מדריך חתנים מוסמך, וביקשתי ממנו שיציג את גישתו ביחס לבחירה נכונה ומושכלת של בני זוג.
יש גישה של מדריכי חתנים שמבוססת על "גם אם החתן לא מאושר או גם אם הכלה רוצה לבטל את השידוך, צריך לשכנע אותם לא לעשות את זה, כי אחרי החתונה האהבה כבר תגיע". אלו שמאמינים בגישה הזו טוענים שאחרי החתונה כולם מאושרים, השאלה היא האם אכן השיטה הזו מצליחה? האם מניסיונך פגשת מקרים כאלו שהצליחו או לא? והאם לדעתך מדובר בגישה לגיטימית או בהימור מסוכן?
"לצערי שמעתי לא מעט על חתנים או כלות שבמהלך הפגישות נטו להוריד את ההצעה, ואחד המבוגרים בסביבתם 'הסביר' להם שאחרי החתונה תגיע האהבה. התפיסה הזו מבוססת על כך שגם לגבי יצחק כתוב בתורה שהוא קודם נשא את רבקה ורק לאחר מכן - "ויאהבה", אך המציאות הכואבת היא שכמעט כל המקרים האלו מסתיימים בצורה טראגית. הייתי אומר שככה זה בכל המקרים, אבל ייתכן שיש מקרה שאני לא מכיר שהסתיים בצורה טובה אבל בדרך כלל - התוצאה היא או גירושין כואבים, או חיים כאובים של שני אנשים שסובלים ביחד כל החיים.
"יצא לי לענות ללא מעט פונים במסגרת ארגון 'אקשיבה' שמתארים את ההבטחה שהבטיחו להם לפני ומאידך את המציאות העגומה שהם פגשו אחרי. לאחרונה פגשתי זוג שנשואים קרוב ל-30 שנה ועדיין תולים את כל כישלונם באמירה הזו שאמרו להם להתחתן גם כאשר הם חשבו שהם לא מתאימים".
אתה מצפה שאנשים יגיעו ל'אהבה' תוך כמה פגישות?
"המינימום הנדרש הוא שיהיה בין בני הזוג רצון הדדי להינשא האחד לשנייה בשלב שלפני האירוסין, כשבני זוג מוצאים שיש ביניהם חלקים משותפים והם נהנים מהמפגש המשותף ביניהם, ויש ביניהם משיכה מספקת. במקרים שבהם הבחור או הבחורה מדברים על כך שהם לא נמשכים או לא רוצים להתחתן - אסור להם להינשא האחד לשנייה, וכפי שאמר אחד מגדולי הדור שעבר, עדיף לצער את הבחורה פעם אחת בתשובה שלילית ולא לצער אותה כל החיים בנישואים כושלים חסרי אהבה וקשר".
אותם מדריכים טוענים שלפעמים חתנים וכלות מבולבלים או לא מבינים נכון את הסיטואציה, ולכן צריך להסביר להם שהם סתם מבולבלים, ואחרי החתונה הכל ייראה טוב יותר...
"גם אם אכן הנער או הנערה מבולבלים, דבר שניתן לומר אולי כאשר הם לא מצליחים לספק אמירה סבירה מדוע הם לא רוצים להמשיך - אני יושב איתם ומנהל שיח. אני מעלה שאלות, ומגיע למצב שבו הנער או הנערה מצליחים לבטא בצורה ברורה את דעתם.
"בשום מצב לא הייתי מוביל אותם להחלטה וכמובן לא מורה להם להחליט מתוך חוסר וודאות. אני כן יכול לנסות להציג להם תמונה על חיי הנישואין מנקודת מבטי, ולאפשר להם לחשוב על זה בלי לחץ של זמן. בדרך כלל כשמדובר במקרה של בלבול - שיח נכון ומאפשר יביא לבירור שיסייעו למשודך או למשודכת להחליט לבד אם להמשיך את השידוך או לא.
"אם אני אדחוף אותם לקבלת החלטה, גם אם מבחינה אובייקטיבית אני צודק - התוצאה תהיה שבכל התקלות הכי קטנות שקיימים בין בני זוג, הם יצרפו את זה לספק שהיה להם בתחילת הדרך, ומכיוון שהם לא החליטו אלא החליטו בשבילם זה יהווה הוכחה לכך שהם לא היו צריכים להינשא.
"אבל חשוב לציין שברוב המקרים מדובר בבחור או בחורה שמעלים נקודות שאכן מציקות להם, ובדרך כלל מה שמציק קצת לפני החתונה יציק הרבה אחרי החתונה. נדיר מאוד שמתברר שהמבט ההוא היה מוטעה והדבר לא היה קיים בכלל".
יכול להיות שההורים או המחנכים של אותם צעירים מפחדים מהבלגן שיכול להיווצר אם הם יחליטו להוריד את השידוך, והם מעדיפים להשתיק את הבעיה?
"משיחות שהיה לי עם הורים בשלבי הספקות שבין האירוסין לחתונה, התופעה השלטת היא חוסר הבנה מוחלט לעולמו של הנער או הנערה. בתפיסה שלהם מדובר בלא יותר מאשר פחד מהשינוי שהולך לקרות, ואם אכן זה כל הסיפור אז למה לאמלל את הילד וכו'...
"אכן ישנו מיעוט שמה שמעסיק אותו זאת הסטיגמה החברתית על מי שעוזב שידוך, ולעיתים הם חווים תחושה של חוסר אונים מול הסיטואציה, כשהם לא יודעים איך היא תתחיל ואיך היא תסתיים, בעוד שכרגע המצב יחסית סביר מבחינתם.
"עם זאת חשוב לי לציין שפגשתי גם הורים שלא היססו לקחת את החתן לשיחה נינוחה ומעמיקה על הרגשתו וחוויותיו, והם ראו איך מיום ליום הוא נעשה עצוב ומכונס בתוך עצמו, וכאשר הגיעו למסקנה שאכן הוא לא מעוניין בשידוך הזה - הם הודיעו לו ש'אנחנו לא נאפשר לך לעבור סבל מתמשך', והם פירקו את החבילה בזמן, במקום לנסות למשוך את זה בכח".
בוא נעזוב לרגע את המקום של הבחור המבולבל, ונדבר על המושג בחירה. אתה חושב שאפשר באמת לבחור את בן או בת הזוג, או שמדובר בהימור?
"וואו, זו שאלת השאלות בתחום השידוכים. הרמב"ם כבר התייחס לכך בספרו 'שמונה פרקים' כשבפרק השמיני הוא מזכיר את הנישואין כדבר שחייב להיות שהוא תלוי בבחירה, ולא כמו אלו שאומרים שהכול נגזר מראש ואין לאדם בחירה בזה.
"ולכן, וודאי שזה דבר שנתון לבחירתו של האדם למי ומתי להינשא, אך בניגוד לצורה שבה אנחנו תופסים בדרך כלל את המושג 'בחירה', כאן זה יהיה מעט שונה: בדרך כלל אנו בוחרים בין שני דברים או יותר שיש לנו מידע עליהם. לפני שנקנה רכב נשקיע בבירורים זמן מסוים ורק כאשר יהיו בידינו הנתונים המרביים נתקדם להחלטה, אולם בבחירת בן או בת זוג - גם אם נחיה ביחד כמה שנים ללא נישואים לא נצליח לקבל את המידע הרלוונטי לנישואין, משום שאינה דומה נערה לאישה נשואה, והחיים עם אישה בתחילת החיים אינם דומים לחיים שבהמשך, כמו בתקופות של גידול הילדים וכו'.
"בניגוד לכל הבחירות שלנו כאן זה בחירה בין בני אדם, ובני אדם הם ייצור דינמי שחווה שינויים בכל שלב בחיים, וזה עוד מבלי להיכנס להפתעות שונות שעלולות לקרות במהלך החיים".
אז מדוע כל כך חשובה הבחירה?
"חז"ל לימדו אותנו שיש מעלה גדולה לשאת מישהי שהאדם נמשך לאהוב אותה. הגמרא בסנהדרין (ע"ו:) כותבת על נישואי דוד עם אחיינית, ומסבירה את זה בכך שקשר כזה צפוי להוביל לאהבה. זאת גם משמעות דברי הגמרא המוכרת שאומרת ש"אסור לאדם לקדש את האישה עד שיראנה שמא ימצא בה דבר מגונה ונמצא שהוא עובר על ואהבת לרעך כמוך". ממקורות אלו נוכל להבין שיש לעשות הכול כדי לוודא במידת האפשר שיש כאן פוטנציאל לנישואין מוצלחים".
מה לדעתך חשוב לוודא במהלך הפגישות בין בני הזוג בכדי לדעת שאכן יש ביניהם התאמה?
"הפרמטר הראשון הוא מישהו שאנחנו רואים בו את היכולת להיות חבר מאוד טוב שלנו, והפרמטר השני הוא משיכה. שני הפרמטרים הללו הם הכרחיים לבסיס של חיי נישואים תקינים. בנוסף לזה נועדו הבירורים לוודא ככל הניתן שאין פערים מובנים שיקשו המשך בניית הקשר.
"אנחנו רואים אצל אברהם שכאשר הוא חיפש אישה לבנו ליצחק הוא לא אמר 'בוא נלך על בטוח וניקח מהסביבה הקרובה את מה שכבר מוכר', אלא שלח את אליעזר לחרן לבדוק האם יש שם מישהי שמתאימה יותר...
"למרות זאת תמיד צריך לזכור שבסופו של דבר הקב"ה יושב ומזווג זיווגים וכל מה שמוטל עלינו זה לעשות את המרב בכדי שגם אנחנו נרצה את הבחירה הזו, אך לא מדובר בהימור: הימור פירושו ללכת על עיוור, ואנחנו ממש לא אמורים ללכת על עיוור. מחובתנו לעשות את המרב שניתן בכדי להגיע לתחושה של בחירה מרצון".
- לפניות לכותב: israel@kikar.co.il