לאחר שנים של טענות קשות מצד האבות המופלים, בית המשפט העליון קבע הבוקר (רביעי) פה אחד, לראשונה כי הורים לילדים בני 6 עד 15 יהיו חייבים במזונות משותפים בהתאם ליכולות הכלכליות שלהם במקרה של משמורת משותפת מבלי להפיל את העול על האב.
עד כה היה נהוג בבתי המשפט שהגבר משלם מזונות לאישה, גם אם מדובר במשמורת משותפת וגם אם ההכנסה של האישה גבוהה יותר מזו של הגבר. הפסיקה העקרונית הזו ניתנה בהרכב מורחב של שבעה שופטים שדנו בשתי עתירות של אבות, שאוחדו לערעור אחד, המציגים מקרים שבהם הגרושות שלהם מרוויחות יותר מהם או כמוהם בדיוק, אך הם נדרשים לשלם להן מזונות.
השופטים קבעו כי "הדין הקיים - המחייב את האב בנשיאה בלעדית במזונות ההכרחיים - עלול להותיר את האב בלא המשאבים הדרושים לו כדי להבטיח את רווחת הילד ואת טובתו עת הוא שוהה עמו, כמו גם ליצור קושי כלכלי ממשי עבור האב עצמו".
השופט עוזי פוגלמן כתב בפסק הדין כי החליטו ששני ההורים יישאו "באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
פסק הדין, חשוב לציין, לא מתייחס לתשלום מזונות לילדים עד גיל 6, מה שנתון עדיין בידי האב גם על פי ההלכה היהודית.
השופטת דפנה ברק ארז ציינה איך פסק הדין הזה אמור לחול מבחינה פרקטית במקרים הבאים:
1. בכל מה שנוגע להוצאות 'בעין', הוצאות קיום שוטפות, אלו יתקזזו בלי צורך להעביר תשלומים בין ההורים לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט בהתאם לגיל הילדים ולהערכת העלויות.
2. ייקבע מנגנון לריכוז הוצאות טיפול שאינן הוצאות שוטפות כמו ביגוד, ספרים, טיפולים רפואיים וכן הלאה.
3. הוצאות חריגות יחולקו בהתאם לכושר ההשתכרות של ההורים.
4. כל הורה יישא במה שמכונה 'הוצאות מדור' של הקטינים בצורה שווה.
בפסק הדין מתחו השופטים ביקורת על הפרשנות של הדין העברי בנוגע למשמורת משותפת: "זו מביאה לכך שבכל מקרה ומקרה מחויב האב בתשלום המזונות ההכרחיים לידי האם, גם כאשר המשמורת הפיזית היא משותפת, וכשברור שהוא עצמו נושא גם בהוצאות ניכרות עבור צרכי הילד".
לדבריהם, "כאשר המשמורת הפיזית היא משותפת, כשמצבה הכלכלי של האם שקול למצבו הכלכלי של האב או אף טוב ממנו, וכששני ההורים נדרשים להוצאה דומה בגין צרכי הקטין במהלך החודש, הדין הקיים עלול לפגוע בטובת הילד ולדלדל את משאבי האב עבור צרכי הילד יתר על המידה, עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו לקיים את חלקו במשמורת הפיזית המשותפת לאורך זמן".
בהמשך לכן, נתנו השופטים דוגמה לאפליה הכלכלית שנוצרה נגד גבר שמחזיק במשמורת משותפת ונדרש לשלם מזונות: "הדברים מומחשים היטב. בניכוי שכר הדירה ממשכורתם של שני ההורים נותרים בידי המשיבה 8,795 שקל, ואילו בידי המערער נותרים 6,467 שקל. לאחר תשלום המזונות מאת המערער למשיבה בסך 2,875 שקל מדי חודש – אשר כאמור נפסקו על פי גישת ההפחתה המרבית של 50% מהחיוב בצרכים ההכרחיים והמדור גם יחד – נותר המערער עם 3,592 שקל בלבד לסיפוק כל צרכיו השוטפים שלו, וכל צרכי שלושת הילדים במחצית החודש. לעומת זאת בידי המשיבה ישנם 11,670 ש"ח עבור אותם הצרכים ממש".
"בנתונים אלה", קבעו השופטים, "יכולתו של המערער לספק לילדיו את מלוא צרכיהם עת הם שוהים עמו, נופלת בהרבה מיכולתה של המערערת, תוך שנוצר פער כלכלי משמעותי בין שני הבתים. בכך יש לדידי כדי לפגוע בטובת הילדים".
"ראשית, רמת החיים שלה הם זוכים בבית האב – מחצית מן החודש בכל חודש – נחותה בהשוואה לרמת החיים שהיה בכוחו לספק להם לכתחילה אלמלא היה מחויב בתשלום המזונות לידי האם. שנית, אין לשלול כי לפער הכלכלי בין שתי הבתים תהיה גם השפעה רגשית ונפשית על הילדים, על יחסיהם עם ואל כל אחד מההורים, ועל מידת שיתוף הפעולה מצדם עם הסדר המשמורת הפיזית המשותפת. בל נשכח כי גם רמת חייו של המערער עצמו תיפול בהכרח מרמת חייה של המשיבה".
עו"ד אמיר שי, המייצג את אחד האבות, בערעור, שיבח את ההחלטה: "מדובר בפסק דין החשוב ביותר בעשור הנוכחי - לא רק בתחום המשפחה, אלא בכלל. מעתה ואילך תיפסק האפליה לפיה אבות בלבד חייבים לשאת לבדם בכלכלת ילדיהם. מהיום יש לילדים בישראל שתי כתובות שחייבות לדאוג להם, כמו בכל מדינה נורמטיבית. סביר להניח שעשרות אלפי אבות יציפו את בתי המשפט ויגישו בחודשים הקרובים תביעות להתאמת דמי המזונות לפי ההלכה החדשה של בית המשפט העליון".