פגישות השידוכים נועדו לכאורה להיכרות, התרשמות, בדיקת התאמה בין בני הזוג ואיסוף כל מידע שיעזור לנו להחליט האם האדם איתו אנו נפגשים הוא אכן המיועד לנו ואיתו אנו רוצים להקים את ביתנו בעזרת ה' לאורך ימים ושנים.
אבל, יש כאן בעיה. חז"ל הקדושים גילו לנו כי כדי לבדוק את אופיו האמיתי של האדם ישנן שלוש בחינות: "בשלושה דברים אדם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו". מומלץ אם כן להביא לפגישה בקבוק יין, או לבקש מהמלצר שישפוך עליו כוס קפה רותח..
בפגישות מאופקות, רשמיות, קשה מאד להתרשם בצורה אמיתית מתכונות האופי האמיתיות של האדם היושב מולנו. אחרי הכל, רובנו ברוך ה', מסתדרים די טוב בחברה, נחמדים, נעימים, מתחשבים..
המבחן האמיתי של האדם ניכר הרי במצבי לחץ, במצבי קושי, בהתמודדות, ואיך ניתן לבדוק את כל אלו בפגישות? יתירה מזאת, התמודדות אמיתית עם החיים נוצרת רק לאחר החתונה. צורך לוותר, להתחשב באחר, קשיים כלכליים, בעיות בגידול ילדים ועוד ועוד. גם אנחנו, בהיעדר ניסיון, לא תמיד ממש מכירים את עצמנו לפני החתונה ואיך נתיימר לזהות את תכונות הנפש של האחר? רוב רובם של הזוגות הנישאים מודים כי גילו הרבה הפתעות לאחר החתונה, חלקן הפתעות נעימות, חלקן פחות נעימות אך אין ספק שמבחן החיים האמיתי מתחיל רק למחרת השבע ברכות.
מהי אם כן מטרת הפגישות? - כפי שכל אחד מרגיש, התאמה בין אנשים היא תוצאה של הרגשת הלב ולא שקלול של נתונים. תוכנת מחשב יכולה באופן תיאורטי לסנן את המועמדים האמיתיים מבחינת דרישות, סדרי עדיפויות וכדומה, אך בשום אופן לא יכולה להוות תחליף למפגש הבינאישי ולכימיה או חוסר הכימיה עם האדם הניצב מולנו.
לכל אדם ישנה זרימה אישית, אנרגיה פנימית שהוא מביא איתו וממנה אנו יכולים להתרשם. חשוב לבדוק קודם כל האם נעים לי, האם אני מרגיש בנוח, (כמובן, בהתחשב במבוכה, במתח ובלחץ של שני הצדדים) האם השני מוצא חן בעיני באופן כללי. כדאי להכין מלאי שאלות כדי שהשיחה תזרום ולא ייווצר שקט מביך. עם זאת, לא להפוך את הפגישה לחקירה צולבת: כמה אחים יש לך, מה הם עושים, פרטים על המשפחה המורחבת, על הסמינר וכדומה. זהו בדרך כלל השלב הראשון. ישנם כאלו החשים את החיבור, ה'קליק', כבר מהפעם הראשונה וישנם אחרים שהתחושות מתפתחות בקצב יותר איטי.
השוני הזה קשור בעיקר למבנה אישיות כללי - אנשים ספונטאניים ואימפולסיביים שנוטים להתלהב במהירות מכל דבר בחיים, סביר שגם בפגישות ירגישו את אותו הדבר. לעומת זאת, אצל טיפוסים מחושבים או עצורים יותר שבאופן כללי לא נוטים להיסחף אחרי רגשותיהם יהיה גם התהליך הזה מחושב ואיטי יותר. אין צורך לצפות למשיכה אישית ולתחושה עילאית של "סוף סוף מצאתי את החצי האבוד של נשמתי". בדרך כלל, די בכך שהפגישה הראשונה הסתיימה באווירה נעימה, בתחושה ש'יש על מה לדבר' כדי להסכים ולהיפגש בשנית. (אגב, אצל פסיכולוגים ישנו כלל שכדאי מאד לאמץ גם בתחום זה. כאשר נפגשים עם מטופל בפעם הראשונה מטרת הפגישה איננה כפי שהיינו מצפים- להכיר אותו, או לקבל עליו רושם ראשוני. מטרת הפגישה היא אחת ויחידה- שתהייה פגישה שנייה... גם כאן, אם יש רצון, חשק לפגישה נוספת- זה מספיק). כדאי גם לבדוק את עצמי - האם אני מחכה לפגישה נוספת, אני רוצה לפגוש אותו/ה שוב, או שמפגש נוסף יוצר אצלי מועקה, מתח ואי שקט פנימיים.
התחום הבא שחשוב לבדוק הוא מטרות משותפות בחיים. סגנון של בית, סדרי עדיפויות, ערכים חשובים. כדאי להשתדל עד כמה שאפשר לא להישאר ברמת ההגדרה המעורפלת כגון: "אני שואפת לבנות בית של תורה" או "אני טיפוס שרוצה בית פתוח", אלא לברר בדיוק מה הכוונה- מה זה "בית של תורה?" מה יהיה ומה לא יהיה שם, על מה אני מוכנה לוותר כדי לבנות בית של תורה, על איזה דברים או ערכים אינני מוכנה להתפשר בשום פנים ואופן.. מה זה בית פתוח? עד כמה, מהם הגבולות, למה זה חשוב וכו' וכו'. חשוב מאד לבדוק אם באמת הערכים, המטרות, השאיפות בחיים דומים מכיוון שמתחים רבים וקשיים אמיתיים יכולים להיווצר מאוחר יותר כשמגלים שסולם הערכים או סדר העדיפויות של האחר- שונים.
ועוד עצה טובה.. לכולנו אכפת מהתדמית שלנו, אכפת לנו ליצור רושם טוב ולשווק את עצמנו נכון. יחד עם זה לשנות מהאמת זה לא כדאי. אחרי הכל, לאחר החתונה יתגלה השקר מהר מאד ויגרום לעוגמת נפש לא רק לבן הזוג אלא גם, ובעיקר לנו. בחור שאיננו מתמיד גדול לא יועיל לעצמו אם יספר על השעות הרבות שהוא משקיע בלימוד. זה יפתח ציפיות אצל הבחורה, יגרום לה להעריך אותו בצורה לקוייה וכשתתגלה האמת (והיא תתגלה, אין סיכוי שלא) היא תהייה מתוסכלת, תרגיש מרומה ושניהם יסבלו מכך. על אותה הדרך, בחורה שאוהבת ושחשוב לה להשקיע ממון וזמן בטיפוח עצמי לא תרוויח מאומה אם תצייר את עצמה כמסתפקת במועט. שוב, הבחור יכול להאמין, לקבל, להרגיש כי אכן מצא מישהי עם שאיפות זהות לשלו וכשהחיים יוכיחו אחרת ישלמו על כך שניהם מחיר יקר