לילה. היא הגיעה אל נמל התעופה על מנת לתפוס את הטיסה בזמן. כשהתברר לה שתיאלץ לחכת זמן רב עד שתוכל לעלות למטוס, קנתה לעצמה בחנות הספרים ספר מעניין ובמאפיה קנתה גם שקית עוגיות ריחניות וטריות, מצאה לה פינה שקטה והתיישבה.
היא הייתה מרוכזת מאוד בספר, כשבזוית עינה הבחינה בבחורה שהתיישבה לידה. היא לא היתה שמה לב אליה כלל לולא העזה זו ברוב חוצפתה לשלוח יד אל שקית העוגיות שהיתה מונחת ביניהן ולאכול את העוגיות שבה בזו אחר זו.
בתקווה שתפסיק בשלב כלשהו, החליטה להתעלם ולא לעשות ענין, כשכעסה הולך וגובר. על כל עוגייה שלקחה, לקחה גם היא אחת, בעודה "מברכת" אותה בליבה. כשנותרה עוגיה בודדת ואחרונה תהתה לעצמה: 'מה תעשה עכשיו?' וזו, בחיוך מבויש על פניה, לקחה את העוגיה שנותרה, חצתה אותה לשתיים והציעה לה חצי אחד, כשהחצי השני כבר היה בין שיניה..
כשחצי עוגיה בידה וכעס עצום מציף אותה, שמעה במערכת הכריזה כי הגיע הזמן לעלות למטוס, אספה בעצבנות את חפציה וצעדה במהירות לעבר שער היציאה, בלי להביט לאחור ב"גנבת העוגיות" החצופה.
סוף סוף עלתה למטוס וצנחה לה אל תוך מושבה על יד החלון, בעודה מפשפשת בתיקה אחר הספר שכל כך מצא חן בעיניה, על מנת להמשיך לקרוא בו, מצאה שם, מה אם לא, שקית של עוגיות – ריחניות וטעימות. השקית שלה...
לראות את התמונה במלואה
פעמים רבות בחיינו, אנו מוצאים את עצמנו מייחסים כוונה זדונית ושלילית לאנשים העומדים מולנו, לא פעם גם לאלו הקרובים אלינו ביותר.
לא אחת, אנו מתבדים ומבינים כי טעינו והתמונה המתבהרת סוטרת על פנינו בחוזקה.
צייר נודע צייר תמונה אומנותית במיוחד והציע אותה למכירה תמורת סכום עתק. עטף הצייר את התמונה כששני צידיה נותרו גלויים חלקית. עבר אדם אחד – ראה את חלקו הימני של הציור ואמר:איזה ציור קודר וחסר חיים, אין פה ולו טיפת השקעה. בא אחר – התבונן בצידה השמאלי של התמונה שהיה בהיר מאוד ואמר: איזה מין ציור אנמי. מי ירצה לתלות ציור שכזה?
מובן לכול כי האנשים שדנו את יצירת האומנות שמולם בדרך בה דנו, לא ראו את התמונה במלואה, ועל כן ברור שטעו בטענתם.
בכל כך הרבה מצבים בחיים אנו דנים את האדם על פי תמונה מאוד חלקית, שאין בה די כדי לשקף את המציאות כהווייתה.
למעשה, כמעט אף פעם אין בידינו את התמונה המלאה. כך, הדרך בה אנו בוחרים לראות את המציאות קשורה בנו ובדמיוננו בלבד.
אשר ישלטו היהודים
אדם חכם אמר פעם לביתו: כשאת נתקלת באדם שעשה מעשה שהכעיס אותך או פגע בך, את נותנת למעשה פרשנות. את יכולה לפרש את ההתנהגות ולחשוב שרצה ברעתך ועשה זאת במתכוון. מה שיגרום לך להרגיש רגש עויינות ופגיעה איומה. את יכולה, לעומת זאת, לפרש זאת כדבר שנעשה בלי מודעות ובלי כוונה ובטח לא במטרה לפגוע בך. שני הדברים, אמר לה, הם בדמיון שלך. אז מדוע שלא תבחרי בפרשנות שעושה לך הרגשה טובה?
הבחירה והשליטה בידינו אם להפוך את האדם שנהג בנו לשונא או לאדם תמים שהמציאות גרמה לו להתנהג בצורה שבה התנהג.
מכשף או מלאך ?
אנו נוטים להלביש מסכות שונות על האנשים העומדים מולנו ופועלים כנגדנו.
בואו נזכור כי המציאות היא אחת אך המסכה שאותה נבחר להלביש עליה, היא לגמרי בחירה שלנו. מה גם, שלרב המציאות האמיתית נסתרת מאיתנו.
אותו אדם, עם אותם תכונות, כוונות ומעשים, נראה לנו שונה מאוד במסכות שונות, עד לבלי היכר.
אבל בניגוד למה שחשבנו עד כה, אנו אלו המלבישים את המסכות ובידינו הדבר לשנותם ממסכות קודרות ומטילות אימה למסכות נעימות, חביבות וטובות.
כלל זה נכון לכל דבר בחיים, מקל ומשפר את ההרגשה ומועיל לא פחות בזוגיות.
כשהבעל אמר משהו בחוסר סבלנות, ונפגענו מחוסר רגישותו, אנו יכולות להפשיט את המסכה של ה'רע' וה'לא מתחשב' במסכה מסנגרת יותר של: 'הוא כנראה מותש ועבר עליו יום קשה'. (זה בטח לא מכוון אלי!)
"ונהפוך הוא"
מסכה כזאת של העדר כוונה אנו מלבישים לעיתים קרובות דווקא כשעשה מעשה שגרם לנו נחת רוח. לא פעם אשה תגיד: "הוא לא התפרץ לדברי אבל זה לא שהוא יודע להקשיב, הוא פשוט היה עייף מכדי לדבר..." הוא קנה לי תכשיט ליום ההולדת, טוב שיש לו את אחותו שמזכירה לו..." וכיוצא בזה.
"ונהפוך הוא" - כאשר ההתנהגות טובה, ניתן לה פרשנות מועילה האומרת שזה נעשה במכוון על מנת לעשות לי נחת רוח ולשמח אותי. והיפוכו בהתנהגות שהסבה לי עגמת נפש.
ואם החלטתם בכל זאת להפוך את המסכה למסכה לשלילית הנותנת לכם הרגשה רעה, לפחות תזכרו שהשליטה היא בידיכם!
מרב לביא היא יועצת נישואין ומנחה זוגות