במקצוע כשלי, הימים שלאחר תום תקופת החגים האינטנסיבית הינם ימי עבודה עמוסים למכביר המהווים תוצאה ישירה של הקושי הזוגי והמשפחתי הגדול הצפון ברגעי ההתעלות החגיגיים.
בשונה מכל עם אחר, לנו היהודים ישנם חגים רבים המעטרים את לוח שנתנו, חגים הבאים לחברנו אל הקב"ה, אל נשמתנו אך גם אל בני ביתנו. מירוץ החיים לרוב מביא לכך ששוכחים אנו לעצור ולהתחבר לאנשים הקרובים אלינו ביותר – אלה החיים איתנו באותו הבית. הקב"ה שמכיר את נפש האדם, מצווה אותו לקחת פסקי זמן יזומים, להניח לכל טרדות היומיום ולהביט אל תוך עצמו וסביבו תוך עשיית חשבון נפש בכל הנוגע לחייו והשגותיו הגשמיים והרוחניים.
ואכן החגים מהווים ראי אשר משקף לאדם את מקום אחיזתו ואת גודל העבודה שעוד עליו להמשיך ולעשות בכדי לתקן את מידותיו ולשפר את כל רובדי חייו ביניהם חיי הזוגיות, ההורות והנפש הפועלת בקרבו. ברגעים אלה ישנם קולות הנשמעים בראשו ועליו לבחור לאיזה מבין אותם קולות יקשיב: האחד, הוא הקול החזק, הרועם והנשמע - עצת היצר הרע המזמזם ומפזם כתוף באוזנו של האדם עד כמה הוא גרוע ועד כמה חייו לא שווים ובכלל כדאי לו שיוותר ויתייאש כי אין כלל תקנה לאדם שכמותו ולחיים כשלו. ("אני אדם נורא", "אני אישה גרועה", "אני הורה איום ונורא" ועוד שלל פניני חוכמה ארסיים והרסניים....).
לעומת הקול הראשון, הקול השני הינו חלש ועמום הרבה יותר, שצריך הוא האדם מאמץ רב בכדי לשומעו ולקחת עצתו – עצת הנשמה המכירה את מהותו הטובה והיקרה, את החלק האלו-קי אשר מבקש לא להתייאש, מבקש להמשיך ולתקן כל עוד הנר דולק, לא להישבר ממשברי החיים ורק להחזיק חזק תוך ידיעה ברורה שכל העובר על האדם, הכל חלק מתוכנית גדולה הרבה יותר הבאה להביאו אל תיקון מידותיו והווייתו.
ואומנם, לא פשוטה היא המשימה שכן דווקא בתקופה זו, מגלים אנו עד כמה אנחנו חסרים וכמה עבודה עוד מצפה לנו מול בן זוגנו, מול ילדינו ובעיקר מול עצמנו. אם כן, זה הוא המקום לומר שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל חווים קושי או משבר בתקופה זו שכן, לו היה האדם מתוקן אזי כבר לא היה הוא בזה העולם, ולפיכך כל מה שעוד לא הספקנו לתקן או לשנות לאורך השנה כולה, בא לידי ביטוי בתקופה זו ביתר שאת.
אז איך מתקדמים מכאן? קודם כל נושמים עמוק!! ולאחר מכן מקבלים את העובדה שכפי שאנו בעצמנו איננו מושלמים, כך גם הסובבים אותנו אינם מושלמים! וכפי שאנו טועים כך טועים גם אחרים. קבלת המציאות היא חובת המציאות שכן, אם לא נקבל את המציאות הקיימת, אזי נלחם בא בלי סוף, מה שיוביל לתיסכול מתמשך, וכדאי שנתחיל בכך שנבין שאיננו יכולים לשנות את בן הזוג, או את טבע ילדינו אלא להכיר בכך שהם שונים מאיתנו ולכל אחד מאיתנו יש מקום בעולם שכן "כפי שפרצופיהם שונים, כך דיעותיהם שונות" ואהבה באה לידי ביטוי דווקא בקבלת השונה מאיתנו ולא בניסיון להופכו לדומה לנו, וכן אפשר לאהוב גם כשלא מסכימים, בתנאי שלא מנסים לכפות את דעתנו על האחר.
כגודל הסכנה, גודל הצמיחה
בנוסף, חשוב שנדע שעל אף שבחג מתחדדים הקשיים, אזי כפי שיש נפיצות גדולה, יש גם פוטנציאל גדול לצמיחה ולהתקדמות, אפשרות להחליט בתום התקופה העמוסה להביט פנימה אל תוך עצמנו, לשנות ולתקן את כל מה שעוד לא הספקנו לתקן בעצמנו ובחיינו, תוך ידיעה ש"פירוק החבילה" המשפחתית אף פעם אינו מהווה הפתרון העיקרי והקל שבהערכת המצב של אחרי החגים.
אסיים ואומר, שאל לנו להיבהל אם ראינו שאנו חסרים כי אם עלינו לשמוח שכן כל חיסרון שניצב לנגד עינינו כמו מבקש שנמלא אותו ונתקן אותו על ידי עבודת מידות מאומצת אך משתלמת שכן הדבר דומה לרכיבה על אופניים – בירידה אנו דוהרים במהירות שכן קל מאוד לרדת, ואמנם בעלייה ישנו קושי ומאמץ גדול, אך הוא משתלם כי הוא מביאנו למקום גבוה יותר מהמקום בו היינו קודם לכן. אז אל לנו להישבר מהקשיים כי אם לדעת שעם עבודה מודרכת ומכוונת ניתן לעלות מעלה מעלה, ולהיות בני זוג טובים יותר, הורים רגועים ונינוחים יותר ובעיקר בני אדם בעלי מידות מתוקנות יותר. בהצלחה!
חגית אמאייב הינה מפתחת שיטת הטיפול הזוגי הייחודי באמצעות קלפים "בשניים" היחידים מסוגם המותאמים גם לציבור הדתי-חרדי הבאים לתת פתרון לבעיות בתקשורת, למניעת השחיקה הזוגית ולחיזוק הקשר. חדש!! ניתן לקבל ייעוץ טלפוני חינם! פרטים באתר הבית "בשניים ויותר" www.b-two.co.il