"וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" (ויקרא ו, א-ב).
קורבן העולה נשרף כולו ועולה בשלמותו לקדוש-ברוך-הוא. תפקידו וייעודו של קורבן העולה לזכך ולנקות את האדם ממחשבותיו השליליות, על ידי שבזמן שריפת העולה, נשרפות גם הקליפות במוחו של המקריב המפריעות למחשבתו. הכל מתחיל מהמחשבה. למחשבתו של האדם יש כוח שליטה בגופו.
כשאדם חושב במוחו, מדמיין או מתכנן דבר מה, חיובי או שלילי, משפיע המוח על הלב, והלב באמצעות העורקים, הוורידים והנימים היוצאים ממנו - משפיע על הכבד ועל כל איברי הגוף. לכן, אם המוח משפיע על הלב לחמוד - כל הגוף חומד. העיניים רואות, המוח מתרגם את המראה ומעביר ללב. האוזניים שומעות, המוח מתרגם ומעביר ללב המושפע ופועל. במקום שמחשבותיו של האדם נמצאות - שם נמצא הוא, זו המציאות שלו. אם יחשוב על כל נושא העולה במוחו אך ורק בצורה חיובית, זה מה שיקרה, הוא יוכל להפוך את כל המציאות שלו לחיובית. לכן, טוב שאדם יתכנן את תוכניותיו, יכין את עצמו ורק אחר כך יבצע, כך לא יהיו לו הפתעות, המציאות תיווצר על-פי מחשבותיו.
אדם שמתכנן להיפגש עם מנהל הבנק בעניינים פרטיים או עסקיים, אם יכין את עצמו וילך לפגישה במחשבות חיוביות, שהפגישה תהיה מוצלחת, שתהיה ברכה שתעזור לו להתגבר על כל המכשולים - כך יהיה. אבל, אם יחשוב שהוא הולך לחינם והפגישה בכל מקרה לא תועיל - יכשל.
הדבר נכון גם לאדם שאוכל בלי חשק ובלי רצון, כאילו בכוח, במצב כזה, האוכל במקום להשביע ולהבריא - משפיע בצורה שלילית ופוגע בקיבה. ספורטאי, או חייל באימונים שצריכים לצאת לריצה, אם יציירו במחשבתם הצלחה - יצליחו. המחשבה היא שנותנת לגוף את האדרנלין, המרץ, החשמל והאנרגיה לביצוע המשימה. המחשבה היא רוח, כשהרץ חושב שהוא יצליח לרוץ את המרחק המוקצב בזמן קצר, הוא מקבל עזרה שהיא מרץ וחשמל, מהרוח והנשמה - ומצליח. אבל, אם הוא מתעצל או מיואש והמוח אומר ללב: 'אני לא מסוגל, אין לי כוח', לא רק שלא יצליח בריצה, אפילו ללכת הוא לא יוכל, גופו יֵעשה עייף וכפוף. המחשבה והזיכרון הם ברוח של האדם, לא מוח האדם הוא החכם - הרוח היא החכמה, רוח בינה, רוח עצה.
הבטלה אם כל רע
הדבר הקשה ביותר היא הבטלה "הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא" (כתובות). כשאדם לא רוצה להתעסק בשום דבר, לעבוד או ללמוד, הוא נופל לשעמום ומתוך השעמום הוא נכנס לדמיונות. הדמיונות הם הדבר הקשה ביותר בעולם, זו התחברות למלאך רע ביותר, שמשפיע על כוח הדמיון של האדם, מגדיל ומעצים אותו, וככל שהדמיון גדל ומתפשט - הזיכרון נחלש. הדמיון לוקח את מקומו של הזיכרון. על כן, הרוצה זיכרון, יהיה תמיד עסוק. הרוצה זיכרון ילמד להקשיב כשמדברים איתו, אם פנים אל פנים או בטלפון, יקשיב ולא ידמיין. כשאדם עסוק בעבודה, בספורט או לימוד בחברותא, מוחו מלא בעשייה חיובית שלוקחת את מקום הדמיונות - אין להם מקום במוחו. האדם עצמו קובע איך יהיו חייו.
כשהוא מתכנן לעשות פעילות כלשהי, אם בבית, מחוץ לבית או במקום עבודתו, ויש לו רצון וחשק עז לעשות זאת, הוא מושך על ידי כך כוחות מהרוח לביצוע המשימה. אבל אם הוא נמצא בייאוש ומראש פוסל - כל צינורות הרוח נסגרים והוא לא יכול לעשות כלום. כפי המחשבה - כך התוצאה.
אדם שנוהג לצחוק וללעוג לבני אדם אחרים, יפגע באותו איבר ששימש אותו לצורך הלעג. אם עיוות את פניו או קולו, אם השתמש בידיו או ברגליו על מנת לשים אדם אחר ללעג, המוח קלט את אשר נעשה ואותם האיברים שהשתתפו בלעג על יהודים נפגעים באותו מקום - מידה כנגד מידה.
בזמן המשכן ובית המקדש, היו מקריבים קורבן עולה שבשריפתו היה לוקח מהמוח את הקליפות המציקות, את המחשבות השליליות. היום, כשאין בית מקדש, יש לנו שלוש תפילות ביום במניין, עיתים לתורה, קריאת תהילים בקול רם, גריסת זוהר בלילה (רק גריסה בלי פרושים) וקריאת 'שמע ישראל' על המיטה בהבנה ובקול רם. זאת הדרך שנתן לנו הקדוש-ברוך-הוא כדי לנקות את הקליפות הקשות במקום קורבן העולה.
קרובים אנו להמלכת מלך המשיח! הדור הזה זכה שיבנה בו בית המקדש השלישי!