"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ... שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז, כ).
בציווי הזה, מבאר ר' חנוך העניך מאלכסנדר (בספרו "חשבה לטובה"), מרומז מסר חשוב לכל אדם באשר הוא. כל אדם צריך לחיות בצורה של "כתית למאור".
מה פירוש?
הכוונה היא, שאדם צריך לחיות כשהוא בבחינת 'כתית' – עם לב שבור, אך יחד עם זאת להיות 'למאור' – מואר ושמח.
וכאן נשאלת השאלה, הא כיצד?!
לכאורה המונחים 'כתית' ו'מאור' הם שתי מציאויות סותרות...
כיצד אנחנו מצווים לחיות איתן בכפיפה אחת? ויותר מזה, איך תחושה של שפלות רוח דווקא היא זו שתעזור לאדם להגיע למצב של מאור ושמחה?
את אותה שאלה אפשר לחוש גם בימי הפורים, שבהם אנו מצווים להיות בשמחה. והדבר מדהים, לכאורה איך אפשר לצוות על מישהו להיות שמח? האם ישנו איזה כפתור שאנחנו יכולים ללחוץ עליו שיעשה אותנו שמחים?
לו לפחות היו מייעדים את הציווי הזה אך ורק לאנשים במצב מסוים, שמאפשר להם להצטוות ולשמוח, אבל הציווי נועד לכולם בלי שום אבחנה. ומה גם, שכולנו מתמודדים עם קשיים, כל אחד בגזרה שלו. איך אפשר לצוות עלינו להיות בשמחה, לשכוח את כל הקשיים והבעיות, להתעלם מכל מה שאין וחסר, להניח לכל הצרות והייסורים, ורק לשמוח???
רבי נחמן ז"ל ביאר חילוק נפלא, וחידש, שיש עצבות ויש שברון לב. והם רחוקים אחד מהשני אלפי שנות אור.
עצבות זה ייאוש. קבלת המצב כמות שהוא וזהו... אין מה לעשות... עצבות זו תחושת חידלון אישים שמביאה לשיתוק ולחוסר עשייה. עצבות, לא משנה מאיזו סיבה היא באה, היא מביאה את האדם לתחושה רעה, שלא תקדם אותו לשום מקום. ואולי אפילו להיפך, כפי שמובא במדרש, שהעצבות היא המקור לכל החטאים שבעולם.
לעומת זאת, שברון לב זה ליגה אחרת לגמרי. כשאדם מבין כמה הוא קטן מול הבורא הכול יכול, כשאדם משפיל את רוחו ומבין ששום דבר לא קשור אליו, הוא לא אחראי על כלום. כי הכול נקבע ונגזר מלמעלה, הכול מכוון בידיים של אב כל הרחמים.
כשאדם מחדיר בליבו שיש אלוקים ענק, שברא כל חלקיק בבריאה והוא אוהב כל יהודי ברמה שאין לתאר, אז הוא מגיע למצב של שפלות הרוח ולב נשבר, ומבין שהוא רק בידיים של אבא אדיר וזו שמחה שאין לתאר את גודלה.
רוצה להיות בשמחה?
תבין כמה אתה קטן!
תבין שהקב"ה מנהל את כל העניינים! הוא יודע טוב יותר ממך, מהו הטוב האמיתי שנכון בשבילך!
וכך תגיע בפורים לידי שמחה!
זהו גם פירוש המונח 'כתית', שהתורה מעידה שהוא שיביא אותנו 'למאור'. תהיה שפל רוח, תבין שיש אבא שדואג לך ושהוא היחיד שאחראי על כל דבר שקורה ויקרה בבריאה, הוא אוהב את כולנו אהבה עזה. הוא לא רוצה חס וחלילה "לדפוק" אותנו, כל מה שנראה בעינינו כביכול כ"אסון" זה הטוב האמיתי שאנו זוכים בו ברחמים רבים.
רק כשתבין מי זה שדואג לך, ושכל מה שקורה בעולם הזה לא באמת בידיים שלך – אז תגיע לידי שמחה.
נקודה למחשבה: "אל תספר להשם כמה גדולות הצרות שלך, ספר לצרות שלך כמה השם גדול!"