לא אחת נתקלים אנו אודות כתבות חינוכיות העסקות בבעיית ה'נושרים', שבבניקים וכיו"ב והכתבות עוסקות בהסברת הבעייה חומרתה השלכותיה השליליות וכו' וכו' תוך השתלחות חסרת רסן גסה וברוטלית מטובלת ברמיסת כבודם, אושרם, וכל אשר להם, של אותם בחורי חמד חסרי ישע הזועקים בקול ענות חלושה למעט יחס מפרגן ואוהד.
מנגד, עומדים מחנכים אחרים ומגיבים בחריפות אודות השמצות קשות ומרות אלו המופנים נגד בחורי ישראל היקרים וקוראים למחות ולמגר את המילה המתועבת 'נושרים' באומרם שלא כולם נועדו להיות ראש ישיבה, וזה לא הופך את הנערים ל'נושרים', משל היו הם עלה הנושר מן העץ אשר אין לו שייכות כלל אל העץ אחרי נפילתו ארצה, אולם נערים טהורים אלו, עדיין קשורים בקשר כביר ואמיץ לאבינו שבשמים, אלא ש 'יצרו אונסו', אבל לכנותו 'נושר' ה"י?, ואכן נכונים דבריהם.
וברשותכם גולשים יקרים, אנסה לעשות מעט סדר בכתובים.
מאחר ולמדנו מעט תורה, בעת שהותנו בשבת תחכמוני בישיבות הקדושות, ע"כ אשתמש במונח תלמודי (לומדעס).
ידועה החלוקה התלמודית בן 'גברא' ל'חפצא', אפשר לקטלג כל דבר בעולם (כמעט) לפני שני מונחים כלליים ויסודיים אלו, ובאשר לעניינו, רגעים ספורים לפני שאנו פונים בצעקות רמות לכל עבר ותרים אחר חיפוש אשמים בכישלון חינוך הנערים, אנא נעשה חושבים עם עצמינו האם ידנו לא הייתה במעל???
רבים אולי זוקפים גבה נוכח דברי, לכן אמקד את דברי.
בעומדנו ערב החג הקדוש חג הפורים, בספרות היהודית נשפך דיו רב על סיפור המגילה והסובב אותה, רבו הפתגמים והפרפראות, כל בר בי רב יודע את מעלת היום הקדוש 'חג הפורים' עד שאפי' היום המקודש ביותר לעם היהודי נקרא בשם יום הכיפורים בכ"ף הדמיון.
מנהג עתיק מדורי דורות נהגו תלמידי הישיבות לבוא ולבקר בבית רבם ערב תענית אסתר. הרב היה מקבל את פניהם בחביבות יתרה תוך כדי שהוא עוטה על גופו בגד משובב נפש מלווה בקורטוב השתהות, לאחר מספר דקות בושה ומבוכה רועמת, שהייתה נמוגה נוכח בדיחה שנזרקה מפיו של אחד התלמידים ה'לייץ', היו התלמידים מטיבים ליבם במאכלים הערבים תוצרת ידה של הרבנית שתילט"א , ומפזמים להם ניגון עליז וכמוהם רבם הנערץ לא טומן ידו בצלחת ואף הוא מרעים בקולו ופוצח בשירה קולנית, לאחר מכן היה נושא קולו בדברי תורה פרפראות מטובלים בקלישאות שהזמן גרמא.
למחרת היו התלמידים יוצאים לבתיהם בכדי לקיים את מצוות החג בהידור בקרב בני משפחתם, שם ידעו לחזור בפרוטרוט על החוויות מיום אמש, הרב עשה כך.. והגיב כך.. וכו' וכו' חוויה ששום בחור ישיבה לא רוצה לשכוח.
לרגע נראה שהסיפור תם ונגמר, אולם בעצם כאן הוא מתחיל, הרי אנו יודעים יותר מכל על מעלת היום עם כל המשתמע מכך, אשר על כן רואים אנו בחג הפורים יום זכאי. וכי זוהי הסיבה שישיבותינו הקדושות 'משחררים' את הבחורים לביתם לכבוד היום הקדוש?
אולם לא כך הדבר, בתי כנסיות ברחבי הארץ הפכו לזירות קרב המונית בין גבאי בית הכנסת, המתפללים, לבין קבוצות נערים ששמו לעצמם מטרה 'להרעיד' את בית הכנסת. לא רק שאינם שומעים את המגילה (ויתכן שלא ישמעוה לאחמ"כ) הם גם לא נותנים לאחרים לשומעה, וכך מקיימים הם את הנאמר המגילה "ונהפוך הוא" בזה שהם 'הופכים' כל חלקה טובה, וההורים קצרה ידם!!!
לאחר ההמולה שיצרו בבית הכנסת יוצאים כל החבר'ה להתרועע ביחד ה' ישמרנו, שותים לשוכרה ומקלים ראש בשער בת רבים, לעומתם יוצאות בנות ישראל הכשרות וחולות בכרמים... ואין כאן המקום להאריך בדבר המצער.
למחרת כאשר יקירינו מתפכחים מיינם, יוצאים החבר'ה לשוטט ברחובות העיר ובמילה אחת 'מחפשים את עצמם' החל בהתגרות בשוטרים המופקדים על שמירת הסדר בעיר וכלה ב...
לא פלא שהרחוב הקרוי על שמו של התנא האלוקי רבי עקיבא שמסר נפשו על קדושת ה', הפך למוקד עליה לרגל המוני בקרב בני הנוער המתבגרים, והמהדרין נוסעים לשושן פורים לירושלים עיר הקודש לעשות כדת היום, האם חסר לנו סימנים שמשיח עומד להגיע, עד כדי שאנו צריכים לראות במוחש כיצד בית וועד נהפך ל...???
אז לפני שאנו מאשימים את ה'חפצא' הלא התלמידים היקרים, מוטלת עלינו חובת גברא, אנחנו בתור המחנכים חייבי לעשות הכל למען טובת ילדנו/תלמידנו.
וכאן אני הקטן שואל ממעלתכם ראשי ישיבות יקרים הטחו עיניכם מראות? וכי אתם אינכם רואים את הפרצה שנפרצה במחננו? על מי עזבתם מעט הצאן??? האם נוכל לומר לפני רבש"ע ידינו לא שפכו את הדם הזה? הרי קול דמם של הנערים היקרים הללו זועקים מן האדמה!!!
ואין אני תוהה ח"ו על אותם אלו היוצאים לערי השרה ע"מ לזכות יהודים במצוות החג, אלא מבכה אני על אותם אלו בחורי החמד שלא מוצאים את מקומם בחג הפורים, (אך דעו נא רבותיי כי רבים הם ואי אפשר לפורטם) ומחפשים כל מיני דברים בכדי להפיג את שעמומם ואכמ"ל כלל וכלל.
על כן אני פונה אליכם ראשי ישיבות ומשגיחים יקרים, אנא!!! תשאירום בישיבה! בצילא דמהימנותא, שם וודאי ובוודאי שהם ירגישו את משמעותו הפנימית של חג הפורים, וכל הרבנים (כל צוות הישיבה ללא יוצא מן הכלל) יחד יסבו לסעודת פורים רבתית עם תלמידיהם באופן של עד לא ידע!
כל ראש ישיבה, מגיד שיעור, משגיח וכדו' חייב לומר אליבא דנפשי'ה "אנכי אערבנו מידי תבקשנו" אנחנו בתור המחנכים חייבים לעשות הכל למען טובת ילדנו/תלמידנו, ולכן כולנו מתגייסים למען השארת התלמידים בישיבה הקדושה בפורים, והיה מחניך קדוש!
חג פורים שמח! שמחה אמיתית!