אפתח באנקדוטה אישית. אני מתלונן קבוע על המצב הקשה וחוסר האמון במערכת התחבורה הציבורית בכלל ובפרט בחברת קווים. אשתי תמיד טוענת שאני מגזים, שבסך הכל נראה לה שיש אוטובוסים. ואכן, מי שלא משתמש בתחבורה הציבורית לא ממש יודע ומבין על מה הזעם והכעס. עד השבוע. ביום שני הגענו לדירת הורי בירושלים כאשר הפעם, אשתי היא זו שנוסעת וחוזרת כל יום מירושלים למודיעין עילית. הנה הנתון שאותי לא הפתיע, תוך יומיים כבר יש לה 5 תלונות. איך זה הגיוני? הנה:
יום שני 15.8.22 דרך הלוך - עמדתי בתחנה השנייה ירמיהו/ הצבי. חיכיתי לקו 320 שאמור לצאת בשעה 7:45 עמדתי בתחנה בשולי המדרכה והנהג לא עצר לי, דפקתי על האוטובוס והנהג פשוט המשיך לנסוע ולא התייחס."
יום שני 15.8.22 דרך חזור - "חיכיתי לקו 304 בתחנה "חפץ חיים נודע ביהודה" האוטובוס היה צריך לצאת ב14:45. היינו כמה אנשים בתחנה ועד 15:00 האוטובוס לא הגיע. התקשרתי לחברת קוים ואחרי המתנה של 15 דקות ענה לי נציג ואמר שהאוטובוס הזה כבר יצא מהעיר, לטענתו הוא היה עמוס ולא עצר בתחנות. הסברתי לו שהוא לא עבר ויש עוד 10 אנשים שיכולים להעיד על כך. לא היה לו תשובה. השעה הייתה כבר 15:20, ככה שהיה אמור להגיע עוד אוטובוס קו 304 אמור לצאת ב15:00 שאלתי את הנציג 'יעקב' איפה האוטובוס הזה, הוא אמר שהוא יצא באיחור כי לא סיים את המסלול הקודם שלו. חיכינו עד 3:25 פשוט לא הגיע. אגב, הנציג גם אמר לנו שלפי משרד התחבורה יש להם כמות מסוימת של אוטובוסים שהם יכולים לא לשלוח ושאין מה להתלונן על זה כי זה חלק מהחוזה שלהם עם משרד התחבורה."
יום שלישי 16.8.22 דרך הלוך - "המתנתי לקו 304 היה אמור לצאת ב6:45 בתחנה הראשונה שלו - כפר שאול / קצנלבוגן. האוטובוס לא יצא, התקשרתי לחברת קווים ב6:50 ושם נאמר לי שהאוטובוס עדין לא סיים את המסלול שלו ויגיע כשיסיים. תכלס עמדתי שם עד 7:00 ואז עצרה לי מישהי טרמפ. לא יודעת אם הוא בכלל הגיע."
יום שלישי 16.8.22 דרך חזור - הלכתי ברגל לכניסה לעיר שם עליתי על 304 (אוטובוס כנראה של 3:15) זה היה אוטובוס לא של קווים, אלא חברה קבלנית. להפתעתי הוא לא עצר בחשמונאים ולא בשילת למרות שאנשים סימנו לו לעצור ולמרות שהיה מקום באוטובוס. ככה זה עם החברות והנהגים הקבלניים, הם עושים מה ואיך שבא להם כי אין שום אכיפה או תיעוד.
האנקדוטה האישית הזו - שגרמה לאשתי שצריכה להגיע לעבודה בזמן, לוותר על נסיעה באוטובוס ולנסוע ברכב היא נחלת רבים. הנה עוד כמה פניות שהתקבלו במערכת בימים האחרונים:
1. כותב לנו דודי פ: "אני סובל קבוע, לאחרונה בעקבות הכתבה שלך על אנשים שתבעו את חברות התחבורה, אני רושם לי את כל האיחורים ואיחורים. ומהר מאוד נהיית לי רשימה: יום רביעי 20.07 קו 577 לירושלים הגיע לתחנה ב9:20 במקום ב9:10. יום רביעי 27.07 קו 277 לאלעד הגיע ב18:49 במקום 18:36. יום שלישי 09.08 קו 577 מאלעד לירושלים הגיע לתחנה ב07:22 במקום ב07:12. יום שני 15.8 קו 577 מירושלים לאלעד היה אמור להגיע לתחנה שנייה בשעה 18:54 לפי מוביט , ולא הגיע בכלל עד שעה 19:08 שקו 277 הגיע. יום שלישי 16.8 קו 577 מאלעד לירושלים הגיע לתחנה ב07:18 במקום ב07:12".
2. כתב לי מוטי: "אנחנו גרים בבני ברק ואשתי עובדת באלעד. מצב התחבורה הציבורית באלעד מזעזע. בבוקר, התחבורה מבני ברק לאלעד יחסית בסדר, אבל בשעות אחר הצהריים - התחבורה מאלעד לבני ברק ממש מקרטעת. הממוצע של אשתי להמתנה בתחנה עומד על כ-40 דקות. היא לא היחידה שסובלת מכך, משיחות עם תושבים מתברר שכולם סובלים ממצב התחבורה בעיר, אליה וממנה. ניתן לראות נשים בהיריון, אימהות עם תינוקות וילדים קטנים, מבוגרים וקשישים ממתינים שעות רבות בתחנות האוטובוס. שלחנו מכתב לחברת קווים ולשרת התחבורה בתקווה לשינוי, בינתיים חוץ מתגובה לאקונית 'קיבלנו את הפניה ונטפל' לא ממש קיבלנו תשובה."
3. רציתי שתפרסמו בבקשה: אתמול אחי עשה חנוכת בית בחיפה ובאו כל המשפחה שלנו מכל רחבי הארץ, כשחלק מהם בלי רכבים, בשעה 10 וחצי ירדו לתחנה אחיותיי הנשואות עם הילדים לחכות לאוטובוס בנווה שאנן שיצא ב10 וחצי משכונת הדר, היו כ70 אנשים בתחנה הם חיכו וחיכו כאשר עברו 4 אוטובוסים "מפוצצים" באנשים ולא עצרו להם!
האימהות שם פרסו שמיכות על המדרכה והשכיבו את ילדיהם לישון , כל ניסיון לדבר עם חברי כנסת וחברת אגד העלו חרס, בשעה 12 בלילה כשאף אוטובוס לא נשלח יצאו קהילת נווה שאנן הצדיקים וסידרו לכל המשפחות שהיו בתחנה מקום לינה ואוכל כולל לאחיותיי, מי כעמך ישראל!! דבר שלא ידעו ולא יראו או יכתבו בשום מקום אחר. חשוב לי ליידע שיש גם מלאכים בדמות אנשים שמתארגנים כולם ועושים הכנסת אורחים באמצע הלילה בחינם! תודה רבה!"
עכשיו כך, בעבר פנינו מספר פעמים בעניין תלונות צרכנים, לצערי לא נתקלנו באוזן קשבת או בהתייחסות לפניותינו. תוסיפו את המציאות הקטלנית בכבישי ישראל עם למעלה מ-200 בני אדם שנהרגו בכבישים מתחילת השנה. כך כאשר השרה מפרסמת פוסט ובו עדכון לגבי הפעילות החשובה שלה והיכן היא מקצה משאבים, ניתן רק לזעום.
בפוסט שהיא מפרסמת נכתב כך "משרד התחבורה בראשותי החל באכיפה נרחבת באלימות ובהדרת נשים בתחבורה הציבורית. כמה פעמים שמענו על מקרים בהן אישה לא הורשתה לעלות על האוטובוס בגלל שלפי דעתו של איזשהו נהג היא הייתה לא צנועה? כמה פעמים שמענו על מקרים בהן נשים נדרשו לשבת מאחורה באוטובוס?
התופעה הזו חייבת להיפסק. יזמתי את התכנית שתחל כבר בחודש ספטמבר, בה פקחות ופקחים סמויים יעלו לאוטובוסים על מנת לוודא שלא מדירים נשים בתחבורה הציבורית, כמו כן הועבר מסר ברור לנהגות ולנהגים כי אין לאפשר מקרים שכאלה ומי שיאפשר אותם – יישא בתוצאות. לפגיעה בנשים יש מחיר. סיימנו לשתוק."
התקווה הקטנה שלי היא, שאותם פקחים יגלו שאין אוטובוסים, ושלפחות 30% מהנסיעות אינם מבוצעות או שאינם מגיעים בזמן ויעדכנו את השרה ע"כ. או שאולי כפי שאמר הנציג של חברת קווים "זה החוזה של משרד התחבורה!"