-"תקשיבי מיכל, אני לא יודעת מה לעשות.מתברר עכשיו שבגלל המגפה אפשר לבוא ללידה רק עם מלווה אחד. תעזרי לי להחליט מי"- בלי שום הקדמה. כך התחננה אלי חני בטלפון כשבקולה נכרים עצבים מרוטים".
"חני, תירגעי רגע, בואי ניקח אוויר ונעשה רשימות בעד ונגד"
חני התעצבנה ולא הסתירה -"מיכל את יודעת עוד מהיסודי שאני לא סובלת רשימות וכל דבר שקשור למילים בעד ונגד עושה לי צמרמורת. במיוחד עכשיו. אני בלחץ היסטרי. אימא שלי רומזת לי ברמזים עבים מאוד שאני צריכה אותה בחדר לידה וברור לי שהיא תיפגע אחרת".
"בעלי לא אומר כלום ואני לא יודעת מה זה אומר. אין לי כוח לאבחן אותו עכשיו ולהיכנס להיבטים הפסיכולוגיים שלו שגם ביום רגיל אני רחוקה מלהבין".
אוקיי אוקיי, אז בואי נעשה קצת סדר. מיהם האנשים שהיית רוצה שיהיו שם מלכתחילה אם לא הייתה מגפה?"
-"נראה לי שהייתי מעדיפה ללדת לבד אבל אולי אני אומרת את זה כי אני עצבנית כרגע על כולם. חם לי, אני לא נשמת, אין לי סבלנות להחלטות, הצילו"
חני, קחי כוס מים קרים. תדמייני רגע שאת לא עצבנית? (ובלב חשבתי: אני גאונית, אני יכולה להיות פ ס י כ ו ל ו ג י ת) מי בא בחשבון?.
-"אימא שלי ובעלי מיקי נגיד.. ואת יודעת מה, אולי גם דולה".
אוקיי מצויין!! תזרקי סיבות שאת רוצה שאימא שלך תהיה שם?
-"אז ככה, היא יודעת מה לעשות. היא שמה עלי מטלית לחה על המצח שאמורה לעזור אבל לא באמת עוזרת אך עצם הפינוק עושה לי טוב. כל מה שאני מבקשת ממנה להביא לי היא מביאה. כולל ממתקים לא בריאים".
"היא יודעת לשגע את המיילדות והרופאים אם אני צריכה משהו. אני יכולה לקווץ' לה את היד אפילו אם זה משאיר לה סימנים. לא אכפת לה. היא משרה עלי ביטחון, מצד שני היא מלחיצה אותי. היא אומרת המון את המשפט: נו חני את רואה אימא יודעת הכי טוב. ואני צריכה לומר שזה נכון".
"ובואי, באמצע לידה את לא כל כך בעניין של פרגונים. הרי היולדת היא השחקנית הראשית עכשיו אז זה לא זמן לחלוב קומפלימנטים, זה משגע אותי. אבל בסדר אימא זו אימא והיא גם תמיד מספרת על איך בזמנו כשהיא ילדה מי בכלל חשב על אפידורל ואני מצטטת: אני ילדתי ככה, בלי שוב זריקה ובלי שום טשטוש ויצאתם יופי. את מבינה מיכל, ועם זה אני צריכה להתמודד מי יותר אמיצה. אין לי כוח לזה. אז אני כבר לא יודעת אם אני רוצה אותה".
מעולה, עכשיו בעלך, למה היית רוצה שהוא יהיה שם?
שקט קצת ארוך מדי ואז חני אומרת: "כי הוא מצחיק אותי. זה גורם לי קצת לשכוח איפה שאני נמצאת. מצד שני כשאני באמת צריכה משהו הוא לא מעז לבקש מהאחות".
"הוא יוצא כל עשר דקות להתאוורר ואומר שזה קשור לעבודה אבל אני מכירה אותו. אין לו עכשיו עבודה. הוא יושב על שפיצים. וכשהוא ככה אני נלחצת ומרגישה שאני צריכה לדאוג לו".
"פעם אחת הוא התעלף וכולם היה סביבו. אבל ממממ כן הוא מצחיק אותי והוא גם עושה צחוקים עם הצוות וחיקויים טיפשיים של ביבי ולפעמים האחיות שוכחות שאני נמצאת ואז אני נותנת איזו צעקה קטנה שיזכרו שאני שם".
נהדר אז כבר אנחנו יודעים את הפלוסים והמינוסים של שניהם, מה עם דולה?
-"אז עכשיו שאני חושבת על זה אין לי כוח לדולה, מצד שני שמעתי שדולה זה משהו מיוחד ושזה ממש עוזר.... אבל אישה זרה. מצד אחד פחות מתביישים מאישה זרה, מצד שני ברגע כזה חשוב בחיים כן הייתי רוצה מישהו שקרוב אלי."
"טוב מיכל, בעצם נראה לי שהבנתי לבד מה אני רוצה"
די באמת? אפילו לא תתני לי כאילו לעזור לך? אויש חשבתי שאני כבר אהיה היועצת שלך וארגיש ממש טוב עם עצמי בימים אלו שאני עושה מלא כלום עם כלום.
-"כן תשמעי מה אני אעשה, אימא שלי תהיה המלווה שלי, הכי הגיוני! ואת הבדיחות של מיקי אני יכולה לשמוע גם דרך הטלפון. ככה שניהם יהיו איתי וכשהבדיחות של מיקי יפסיקו לשעשע אותי אני אומר לו: מיקי! ציר! ביי!".
"מיכלוש, ממש תודה שעזרת לי! איך אני שמחה שהתקשרתי אליך!! וואו אנחנו חברות כבר עשרים שנה, היה שווה לשמור על הדף קשר חחח. עשית לי מצב רוח טוב!!"
"את לא מבואסת שאת לא ברשימה שלי, נכון? היית רוצה לבוא ללידה?".
לאאאאא חני, אני לא רוצה, זה לא בדיוק הכוס קמומיל שלי. את סתם מתסבכת את עצמך עוד יותר.
-"טוב טוב טוב הבנתי אותך, אוהבת אותך ביי"
לאחר שעה חני מתקשרת שוב:
-"את שומעת, אמרתי למיקי שאימא שלי תגיע איתי לחדר לידה בגלל הקורונה וכל זה. את יודעת מה הוא עשה? הוא קפץ ומחא כפיים ואז כהוא הבין את הבעייתיות בתגובה הוא אמר: לא לא חני, אני לא שמח, ראיתי יתוש אז תפסתי אותו, מה נראה לך שלא הייתי רוצה ללוות מלכה ללידה??? את מבינה מיכל, הוא חושב שיש לי טפשת הריון"
צחקתי הרבה ואמרתי לה: "חני, שלחי לי הודעה כשאת הולכת ליולדות, אני אפרגן לך כמה פרקי תהילים"