המלחמה של עזה הסתיימה. ממש ככה. אחרי 15 חודשים, ובשעה שעדיין נמצאים עשרות מאחינו בידי מרצחים, ישראל החליטה, כך נראה, על סיום המלחמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אם ישראל עדיין שולטת (חלקית) בציר נצרים ופילדלפי, שנה ושלושה חודשים של טיהור שטח צפון הרצועה הלכו ל"פח האשפה של ההיסטוריה". למרבה הצער, מאות חיילים, אנשים צעירים שזה עתה התחילו את חייהם, וגם הורים לילדים, נפלו על קידוש השם - ללא שהמטרה הושגה במלואה.
אנחנו, כיהודים מאמינים יודעים שאין מסירות נפש עבור עם ישראל שהיא לשווא, אך במובן האסטרטגי, ההשתלטות של ישראל על צפון הרצועה נכשלה כישלון מוחץ. למה? פשוט כי חמאס שולט שם כיום ביד רמה, ומספיק לראות את התמונות.
האזורים שישראל דאגה לנקות היטב מכל "קלצ'" שנותר, שורצים כבר בשעת כתיבת שורות אלו במאות מחבלים שהביאו יחד עימם תחמושת וכלי נשק לרוב. בדיקת רכבים? הצחקתם. גם הולך רגל יכול להחזיק קלצ'ניקוב, או שניים, ואפילו עשרות רימונים בתיק גב. כפי שדווח, לא קיימת שום בדיקה על מעבר של הולכי רגל וחמאס יודע בדיוק למה הוא דרש את זה.
הניסיון של ישראל לחצות את הרצועה לשניים היה מהלך אסטרטגי מבריק שישראל יכולה הייתה לעשות בו שימוש כבר בחודשים הראשונים של המלחמה, ועל כך בהמשך.
חודשי הלחימה הארוכים ברצועה הוכיחו שאת חמאס אי אפשר לנצח בהפצצות מהאוויר וגם לא במלחמת גרילה פנים מול פנים, זאת למרות שטובי מומחי המלחמה בעולם היו בהלם מההישגים שישראל הצליחה להביא במלחמה הבלתי אפשרית. אף אחד לא האמין שישראל תצליח להנחית את ה"מכה הקשה" (מזכיר משהו?) נוסח 2024 על חמאס, או שלוחמי צה"ל ידעו להתמודד עם אתגר המנהרות.
ובכל זאת, יש להודות על האמת: חמאס ניצח. לא את הרוח, אך בהחלט את המלחמה, אם כי התוצאה הזו עדיין הפיכה, אולי רק לא בחיל ולא בכוח.
מזכיר המדינה אנתוני בלינקן התבטא לאחרונה בצורה מדאיגה, וטען שחמאס הצליח לגייס מספר לוחמים כמספר אלו שאיבד במהלך המלחמה.
"ארגון הטרור חמאס גייס בין 10,000 ל-15,000 חברים מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", כך דווח ב"רויטרס" מפי שני מקורות בקונגרס שתודרכו על המודיעין האמריקאי. נתוני המודיעין מצביעים על כך שמספר דומה של לוחמי חמאס נהרגו בתקופה זו, אמרו המקורות, והוסיפו כי חמאס אמנם הצליח לגייס חברים חדשים, אך רבים מהם צעירים ולא מאומנים ומשמשים למטרות ביטחוניות פשוטות", נכתב בסוכנות הידיעות 'רויטרס' בכתבה של מעריב השבוע.
למרות ההצלחה יוצאת הדופן של ישראל, מנתוני דוחות של קהילת המודיעין האמריקאית, עולה כי רק 35%-30% ממחבלי החמאס חוסלו על ידי ישראל. בכל הנוגע למנהרות, הנתונים הם דומים: כ-65% מהמנהרות של ארגון הטרור עדיין בשלמותן, מחכות ליום הבא.
אולי גם ראש הממשלה בנימין נתניהו שהבטיח "למוטט את חמאס צבאית ושלטונית", הבין שאי אפשר למנוע מחמאס לאסוף חומר נפץ מפצצות ישראליות או לייצר נשק מאולתר, וגם לא למנוע ממנו לגייס מחבלים חדשים בתמורה למשכורת שמנה.
אולי התובנה הזו הביאה את ראש הממשלה לחתום על עסקה שמשמעותה הפסקת המלחמה, מתוך הבנה שטעינו במשהו. שאולי לא זו הדרך לנצח את חמאס, למרות שאולי קיימת דרך אחרת לעשות את זה.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ התבטא השבוע בצורה יוצאת דופן. לדבריו, בהחלט ניתן להעביר לפחות חלק מהעזתים למצרים או לירדן - "לטווח קצר או ארוך", כלשונו. במקביל, השבוע דווח אודות תוכנית העברה של 100,000 עזתים לאלבניה. כידוע, כשטראמפ אומר משהו, הזוי ככל שיהיה - הוא בהחלט מתכוון לדבריו. ראו ערך גרינלנד.
אז מה עומד מאחורי אמירתו של טראמפ, ומה באמת אפשר לעשות עם עזה?
במאמר המוסגר חשוב לציין שהשורות הבאות לא נכתבות מתוך ידיעה אלא מתוך השערה ופרשנות אפשרית למהלך של הנשיא טראמפ.
במהלך 15 החודשים האחרונים, ישראל רוקנה כמעט לגמרי את צפון הרצועה, ממחבלים - אך גם מאזרחים.
רוב המבנים בצפון הרצועה הפכו לפסולת בניין, ולפי דיווחים מהשבוע, ל-90% מ-80% מתושבי צפון הרצועה שחזרו "הביתה" - אין בית להתגורר בו. גם המנהרות בצפון עזה טופלו (גם אם סביר להניח שלא כולן), ולמחבלי חמאס לא הייתה עד כה דרך להעביר "סחורה" מדרום לצפון.
אחרי שהוברר בדרך הקשה שהלחץ הצבאי לא מצליח למגר את ארגון הטרור כי "רעיון אי אפשר להרוג", הדרך היחידה שהייתה ונותרה - היא שיטת ההרעבה.
ישראל מחויבת לחוק הבינלאומי ואינה יכולה להרעיב אזרחים, ולכן גם אינה יכולה להפסיק לחלוטין את הסיוע ההומניטרי לרצועה, גם לא את הדלק שמייצר חשמל ומספק אנרגיה למנהרות הטרור בהן מתחבאים מחבלי הארגון. אולם, באותה מידה שישראל יכולה להפציץ מחבלים, מותר לה על פי החוק הבינלאומי גם להרעיב אותם למוות.
ישראל יכלה, (ואולי עדיין לא מאוחר) לנצל את העובדה שצפון הרצועה ריק פחות או יותר ממחבלים, כדי להפנות את כל הסיוע ההומניטרי לצפון הרצועה, לקיים בדיקות קפדניות במעברים ולהרוג כל מי שמנסה לחצות בדרך לא מבוקרת.
ישראל יכלה להפוך את צפון הרצועה לעיר מקלט עבור אזרחי עזה, שם יסופק להם בתמיכה ישראלית מזון, מים, תרופות ואפילו דלק.
הרעיון המוצע בשורות אלו הוא לנקות את צפון הרצועה מההרס העצום ולספק שם לאזרחים את כל מה שהם צריכים. במקביל, לאפשר ואף לסייע לכל מי שיחפוץ בכך - לעבור לצפון הרצועה.
במקביל ל"שפע" מצפונה לנצרים, ישראל תחליט על הטלת מצור טוטאלי ומוחלט על דרום הרצועה: לא מים, לא מזון, לא תרופות ובטח לא דלק. גם העולם והאו"ם לא יוכלו להתלונן על מראות הרעב והמוות בדרום, בשעה שכל אזרח עזתי יוכל ברצונו לעבור לצפון, שם הוא יקבל את כל הנצרך.
ייתכן שזו הייתה גם כוונתו של הנשיא טראמפ כשדיבר על טרנספר של עזתים למדינות שונות, במטרה לרוקן ככל הניתן את הרצועה מאזרחי עזה, ולאפשר מצור מוחלט על ארגון הטרור חמאס.
באותה מידה שהעסקה הראשונה הוכיחה שהדבר שחמאס הכי חושש ממנו הוא מצור ומחסור, העסקה האחרונה הוכיחה שישראל אינה יכולה לנצח בכוח הזרוע בלבד.
לאחר שכל החטופים ישובו לבתיהם וגופות אחינו ואחיותינו יזכו להגיע לקברי ישראל, ניתן יהיה להתחיל את המצור ללא רחם.
מכיוון שישראל מכניסה אלפי משאיות מדי שבוע (כ-600 ביום), ייקח הרבה מאוד זמן עד שהמלאי יתרוקן, אך גם זה יקרה ביום מן הימים. לפי התוכנית הזו, ישראל תצטרך בכל מחיר לשמור על שליטה טוטאלית על ציר פילדלפי, מעבר רפיח וציר נצרים, כדי להטיל מצור אפקטיבי.
ישראל אמנם ניסתה ליישם את השיטה הזו בתחילת המלחמה, אך מהר מאוד נתקלה בגינויים בינלאומיים בשל העובדה שהמהלך נוגד את כללי המלחמה. התוכנית הנ"ל נותנת מענה גם לבעיה הזו ולחובה החוקית (לא המוסרית!) להאכיל את האויב בזמן מלחמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לסיכום: את חמאס אי אפשר לנצח בכוח הזרוע. בגלל שכל ילד בן 16 הוא איש חמאס, בגלל שארגון הטרור ממשיך לייצר את הנשק שלו גם בזמן כתיבת שורות אלו, ובעיקר בגלל שחמאס הוא רעיון יותר מאשר הוא ארגון.
מה שכן אפשר לעשות זה להכניע את ארגון הטרור בדרך לא צבאית, בדרך בה נהגו פעם לנצח את האויב: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ". בדגש על "ימים רבים".