שופט העליון יוסף אלרון, המועמד היחיד שנותר לתפקיד נשיא העליון מול השופט יצחק עמית, שיגר היום (חמישי) מכתב לחברי הוועדה למינוי שופטים לקראת הדיון היום, בו הוא מנסה לשכנעם לבחור בו לתפקיד הנשיאות על פני המועמד יצחק עמית. במכתב שנחשף לראשונה ב'חדשות 12', התייחס אלרון לטענות כלפיו על קשריו הפוליטיים עם פוליטיקאים מהימין, וכן לעובדה כי הוא מתמודד מול שופט ותיק יותר.
במכתבו כותב אלרון לחברי הוועדה: "ביום 30.8.2023, לקראת סיום כהונתה של הנשיאה אסתר חיות, ביקשתי כי שמי ייכלל ברשימת המועמדים לתפקיד הנשיא של בית המשפט העליון".
תחת הכותרת "הבסיס להגשת מועמדותי" כותב אלרון לחברי הוועדה, "הגשת מועמדותי נסמכה על ניסיוני הניהולי העשיר ופעילותי בתחום בתי המשפט ועל העבודה השיפוטית הרבה המגוונת, שעשיתי במשך שנים ארוכות כשופט בבית משפט השלום, כסגן נשיא ונשיא של בית משפט מחוזי חיפה וכהונתי בבית המשפט העליון".
"את מועמדותי לתפקיד זה הגשתי מתוך מטרה אחת בלבד: לפתח ולהטמיע שיטות ניהול מתקדמות במערכת בתי המשפט כדי לייעל את השירות החיוני, שמערכת זו מעניקה לציבור וכן לחזק את אמון הציבור במערכת" כתב אלרון.
אני מאמין בכל מאודי, שהשגת מטרה חשובה זו כרוכה בהיותו של בית המשפט העליון מוסד אפוליטי, ניטרלי, מובן לציבור וחסר פניות - מוסד אשר מתמקד בעבודתו המשפטית הענפה, מבצע עבודה זו ביעילות ובהגינות ונמנע מלרדת לזירת ההתגוששות הפוליטית.
בניגוד לפרסומים אודותיי בכלי התקשורת השונים, אין לי קשר עם אישיות פוליטית כלשהי. מעולם לא עשיתי דבר על-מנת לקדם את מועמדותי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, זולת עצם הגשת המועמדות; מעולם לא שוחחתי בנושא זה או אחר עם שר המשפטים ומעולם לא ביקשתי לקבל את תמיכתו של פוליטיקאי כלשהו בקשר למינוי. תפישתי כשופט דוגלת בניתוק המשפט מפוליטיקה ובהתרחקותם של בתי המשפט ממחלוקות פוליטיות וממחנאות אידאולוגית, אשר מקימה חיץ בין קבוצות אזרחים שונות ויוצרת פילוג בעם.
"לפי תפישתי" כותב אלרון, "בתי המשפט חייבים להבטיח שהדין יהא אחד לכולם ושכולם יהיו שווים בפני הדין".
אלרון מתייחס לעובדה כי מועמדותו חורגת מהנהלים שהיו מקובלים עד כה: "הגשת מועמדותי לתפקיד הנשיא אינה תואמת את שיטת הסניוריטי הנהוגה בבית המשפט העליון מאז קום המדינה, אולם, שיטת הסניוריטי היא בגדר שיטה בלתי פורמלית ממנה אפשר - ולדעתי אף ראוי - לסטות במקרים המתאימים לכך בהתחשב בנסיבות הזמן והמקום".
"לטעמי" הוסיף אלרון להצדיק את מועמדותו, "סניוריטי הוא בגדר שיקול במינויו של נשיא לבית המשפט העליון, אולם אין לראות בו שיקול בלעדי ומכריע - זאת על-מנת להבטיח שלכהונת הנשיא ייבחר המועמד המתאים ביותר שבאמתחתו, בין היתר, יכולת מוכחת וניסיון ניהולי משמעותי, לצד הניסיון השיפוטי (דבר שאינו מובטח כלל ועיקר בשיטת הסניוריטי); מטעמים אלה ביקשתי להיכלל ברשימת המועמדים כדי שהוועדה לבחירת שופטים תבחן, בין היתר, את מועמדותי".
"לגופם של דברים" כותב אלרון, "אני סבור שגם על מערכת בתי המשפט להתאים את עצמה לשינויים חברתיים וטכנולוגיים ולמשברים, שלמרבה הצער פוקדים את החברה הישראלית בשנים האחרונות. התאמת המערכת, כאמור, הכרחית לתפקודה התקין ודורשת מענה משפטי וארגוני החלטי".
אלרון פירט את הנימוקים לפיהם לדבריו הוא ראוי לכהן כנשיא העליון: "לעניות דעתי, אדם שראוי לעמוד בראש המערכת, שנדרשת לספק מענה מסוג זה, צריך להוכיח כישורים ניהוליים ומנהיגותיים, ניסיון חיים מגוון ובשלות אישית, לצד יכולותיו כשופט מקצועי. כל אלה יסייעו למערכת להתאים את עצמה למציאות המשתנה, ולפתח יכולות התמודדות עם המשברים והאתגרים השונים שנכפו עלינו. שיטת הסניוריטי, ככזאת, רחוקה מלתת מענה לצרכים בוערים אלה".
"אני מאמין שבידיי הכישורים הנדרשים למלא את תפקיד הנשיא של בית המשפט העליון בהצלחה מרובה" כתב אלרון. "כל מבוקשי הוא שהוועדה תעשה את ההשוואה הנדרשת בין המועמדים העומדים לפניה לגופם של דברים, ומבלי להפעיל את שיטת הסניוריטי כמעין חזקה שאינה ניתנת לסתירה".
הוא סיים את מכתבו: "לשם כך, אשמח להופיע בפני הוועדה כדי להציג בפניה את משנתי בכל הקשור לניהול מערכת בתי המשפט - בין היתר על רקע המשברים והאתגרים עמהם נגזר עלינו להתמודד".