אריה דרגל, שעלה לארץ מקנדה לפני יותר מעשור ובמהלך המלחמה שירת 354 ימי מילואים, נפצע פעמיים ושוחרר ממילואים בגלל מצבו הנפשי - השתתף היום (שלישי) בדיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, ודיבר על מצוקת המילואימניקים הבודדים.
הוא נשנק מדמעות. "אני היום לא הצלחתי לחזור עדיין לעבודה, אני מתמודד עם קשיים שהם מאוד קשים", סיפר. "אני לא מאחל את זה לאף אחד. אבל לדעת שיש לי למי לפנות זה מאוד עוזר לי.
"ומעבר לכל ההתמודדות, אני צריך גם להתמודד עם זה שכל מה שבניתי ועמדתי ובניתי הלך. אני כבר לא אמשיך במסלול קריירה שבניתי לעצמי, אני הפסקתי לימודים, התחלתי לימודי תואר שני והייתי צריך להפסיק, ואני כרגע לא יודע איך אני יוצא מזה".
הוא המשיך: "וכשאנחנו מדברים על הצורך זה הצורך. כי היו כל כך הרבה תוכניות שבאו ועזרו וסייעו לי לעשות את מה שבאתי לעשות פה בישראל. עליתי מתוך הערכים של ציונות, אני 11 שנים במערכת הביטחונית של מדינת ישראל, וכרגע אני צריך עזרה גם בשיקום".
לדבריו, "יש הבדל מאוד גדול בשיקום של מי שיש לו משפחה שסובב תאותו כל הזמן, ויבין מי שאין לו משפחה שכזו. ויש הרבה מאוד אנשים שאין להם את זה. ונכון, אני כבר הפסקתי עם השירות במילואים, כי ברגע שקיבלתי את האבחון, הקב"ן שלי פנה אלי ואמר: אתה כבר לא יכול לשרת במילואים, אתה חייב לטפל בעצמך.
"אבל ברגע שהוא שחרר אותי מהמילואים, הייתי לבד. ואני יודע שבסיפור הזה לפחות אני לא לבד, אני מפקד על פלוגה של 40 חיילים, מתוכם יש עוד 3 לפחות שסובלים כמוני, הם מפחדים ללכת ולעשות אבחונים, כי יעיפו גם אותם מלשרת ולא יהיה להם את מי שיתמוך בהם. יש רבים אחרים שצריכים לפנות לטיפול והם לא מעוניינים לעשות את זה, כי זה יוציא אותם להתמודד עם זה לבד, ולזה אנחנו צריכים למצוא את המענה".