״אם לא נתעשת - תהיה פה מלחמת אחים. אסור לטשטש את האמת.
יש בינינו אנשים נפלאים, גיבורים - חיילי הסדיר שממשיכים להתגייס לכל משימה, אנשי המילואים ששבים ומתייצבים. מתנדבים וארגונים שקפצו בלי לשאול שאלות החל מהשבעה באוקטובר. אבל יש לנו גם הנהגה שמשסה, רשתות שמרעילות את הבאר שממנה אנחנו חיים.
איך נראית מלחמת אחים?
ריב ומדון על תפילה במרחב הציבורי במקום למצוא פתרונות שיכבדו את כולם. כשצה״ל נלחם באויב וחברי כנסת מובילים פריצה לבסיסים צבאיים.
מלחמת אחים היא כשהמון מאיים לפרוץ את מעגל האבטחה סביב בית ראש הממשלה, וברשתות מכנים אותו ״צורר״.
כשבזמן שחיילינו מוסרים את נפשם למעננו - יש מי שקורא: ״נמות ולא נתגייס״ בחסות מנהיגות סקטוריאלית.
מלחמת אחים זה, כשכבודם של הורים שכולים ומשפחות חטופים הותר. כשמשרתי ציבור נאמנים מסומנים כבוגדים.
חצינו את רף האלימות המילולית והפיזית. זה ייגמר ברצח. שום סיסמה מתוקה של אהבת חינם לא תייפה את המציאות. לא למדנו את הלקח מהשבעה באוקטובר, לא הפנמנו את לקח תשעה באב. זו קריאת השכמה, זוהי התרעה ברורה. לא נוכל להגיד שלא ידענו, לא נוכל לטעון שלא עודכנו.
הרוב הישראלי הפטריוטי צריך לעצור את השנאה ולתקן. להוציא מחוץ לגדר את מי שקורעים אותנו מבפנים, לבודד את הקיצוניים שסם החיים שלהם הוא שנאה.
מנחם בגין ברגע המבחן הקשה ביותר שלו קרא: ״לא למלחמת אחים״, כי הוא הבין את גודל השעה בהקמת המדינה.
אבל כולנו יודעים שבנימין נתניהו לא יהיה מנחם בגין. הוא לא ינטרל את מכונת הרעל, הוא לא יקריב את ממשלתו כדי לשמור על עמו, הוא לא יעשה את הנדרש כדי למנוע מלחמת אחים.
אבל הרוב הפטריוטי - כן.
הגיע הזמן לעשות את התיקון.
ערב תשעה באב, נזעק בעוצמה יותר חזקה מכל הנרקומנים של השנאה.
כן להסכמות - לא לאלימות.
כן לוויכוחים נוקבים - לא להתבצרות.
אנחנו ניצבים בפני אתגרים עצומים מול אויבנו. עלינו לבלום את מלחמת האחים בינינו.
זה - בידיים שלנו.״