המשבר הפוליטי סביב חוק הרבנים, טרם נרגע, ההתרחשויות הדרמטיות קורות ברקע ההמתנה לקידום חוק גיוס שייתן מענה ולו חלקי לסוגיה בוערת שמשסעת ומפלגת את היחסים השבריריים בין הציבור החרדי לכללי, בזמן כתיבת השורות, הסיכוי לכך הוא כמובן אפסי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
השבוע, הדברים הגיעו לנקודת רתיחה של ממש, והפרשנים מיהרו להכריז על נפילתה של הממשלה או בכל אופן, תחילת הסוף של הקואליציה המקרטעת. נתניהו התקוטט עם בן גביר ועם דרעי שיחד עם גפני תקף את הממשלה הנלוזה ועוד היד נטויה.
הדור הצעיר בישראל ודאי שאיננו זוכר כנסת שהשלימה את ימיה עד לבחירות שנקבעו מראש, כי בפעם האחרונה שזה קרה זו הייתה הכנסת ה-11 שנבחרה לפני 40 שנים בדיוק. אגב, בבחירות לכנסת הזו, נבחרה לראשונה מפלגת ש"ס.
הממשלה שהוקמה באותה כנסת ארוכה הייתה ממשלת אחדות בראשות משותפת של יצחק שמיר מהליכוד ושמעון פרס מהמערך. תחילה הייתה זו הממשלה ה-21 בראשות פרס וכעבור שנתיים בערך החליף אותו שמיר והוקמה הממשלה ה-22.
למעשה, רק אחת הממשלות - בהרכב קבוע של אותו רה"מ - סיימה כהונה מלאה של ארבע שנים במקביל לכנסת. כמה סימבולי לציין את אותה ממשלה היום על רקע המלחמה הנוכחית. הממשלה ה-15, בראשותה של גולדה מאיר, היא היחידה בתולדות ישראל שסיימה קדנציה מלאה - ועוד קצת. ממשלה זו כיהנה כ-50 חודשים בין השנים תש"ל לתשל"ד בזמן כהונת הכנסת השביעית, על רקע מלחמת יום הכיפורים.
לפני שמנסים להעריך מה יעלה בגורלה של הממשלה הנוכחית (ממשלת נתניהו השישית!) הבה נצלול אל הנתונים.
שיטת העבודה הנהוגה בישראל בין הרשות המחוקקת (הכנסת) לרשות המבצעת (הממשלה)
בישראל מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית, שמשמעותה היא כי הציבור בוחר את חברי הפרלמנט והממשלה מורכבת מתוכו, על פי חוק יסוד: הממשלה, "הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת" וראש הממשלה (בניגוד להרבה מהשרים) מחויב להיות גם חבר כנסת.
סוג משטר זה מתאפיין במידה נמוכה יחסית של הפרדת רשויות, בוודאי ביחס למקבילה שלו – דמוקרטיה נשיאותית, כמו זו שקיימת בארצות הברית למשל. לכאורה, למרות הרצון ליצור מערכת איזונים ובלמים בין הרשויות, בפועל הממשלה כמעט שולטת בכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה. המצב הזה מוביל לאיחוד אינטרסים בין הממשלה לכנסת ופוגע בפיקוח והבקרה שצריכה להיות מצד הכנסת על הממשלה.
ההשלכות הישירות למצב הקיים
בגלל סוג המשטר שהוזכר, נוצר קשר הדוק בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, וחוסר יציבות של האחת מוביל לחוסר יציבות של האחרת. אם הכנסת מתפזרת, הממשלה נופלת גם היא ולא ממשיכה בזכות עצמה. אם הממשלה נופלת או מתפטרת, המערכת הפוליטית כולה נכנסת לסחרור, דבר שבדרך כלל מוביל לבחירות ופגיעה בהליכי החקיקה עד כדי שיתוק בכל הפעילות הפרלמנטרית באותה תקופה.
באופן רשמי, משך כהונת הכנסת על פי חוק יסוד: הכנסת, הוא ארבע שנים. במצבים מסוימים הכנסת יכולה להתפזר בטרם סיום כהונתה (למשל כאשר התקציב לא עובר או כאשר כשלו המאמצים להרכבת ממשלה). בנסיבות אחרות וקבועות מראש, וברוב של 80 ח"כים, הכנסת יכולה להאריך את תקופת כהונתה. דוגמה לכך היא הכנסת השביעית, שהאריכה את כהונתה בחודשיים בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
כאמור, אורך חיי הממשלה תלוי במשך כהונת הכנסת - כלומר אמור להיות בערך 4 שנים באופן עקרוני, מאז הקמת הממשלה אחרי תוצאות הבחירות ועד החלפת הממשלה בבחירות שלאחריהן.
יחד עם זאת, על פי חוק יסוד: הממשלה, יש מצבים בהם הממשלה יכולה לסיים את תפקידה בטרם סיום כהונת הכנסת - למשל כשעוברת הצבעת אי-אמון בממשלה, או אם ראש הממשלה מתפטר - יוזכר כי כאשר הכנסת מתפזרת גם הממשלה נופלת, אך היא ממשיכה לכהן כממשלת מעבר בעלת סמכויות מוגבלות עד לאחר הבחירות החדשות. בשנים האחרונות היו לנו מספר אירועים של ממשלת מעבר, הארוכה שבהן הייתה כהונתו של חה"כ יאיר לפיד כרה"מ.
ממוצע החקיקה החודשי של חברי הכנסת
כאמור, אחד התפקידים המרכזיים של חברי הכנסת, הוא לחוקק, מעניין יהיה לצטט דו"ח מקצועי שהוכן והופק על-ידי מנהלת מאגר החקיקה הלאומי, עו"ד גלי בן-אור, ומנהלת מערכות בינה עסקית (BI) באגף בכיר טכנולוגיה ומחשוב של הכנסת, ד"ר שושנה מקובר, והופץ לאחרונה אשר נגיש באתר הכנסת, ממנו עולים נתונים מעניינים.
בכנסת הראשונה ממוצע החקיקה החודשי היה 7.1 חוקים, והוא ירד לכ-5.5 חוקים בחמש הכנסות העוקבות.
בכנסת השביעית נרשם לראשונה גידול ניכר בממוצע החקיקה החודשי, שנמשך גם בכנסת השמינית, שבה ממוצע החקיקה החודשי עלה לראשונה על זה שנמדד בכנסת הראשונה (8.7 חוקים לחודש).
מהכנסת התשיעית ועד לכנסת ה-20 נרשמה תנודתיות בממוצע החקיקה החודשי בכנסות השונות. בתקופה זו ממוצע החקיקה הנמוך ביותר נרשם בכנסת העשירית (5.3 חוקים לחודש). ממוצע החקיקה הגבוה ביותר נרשם בכנסת ה-20 (13.6 חוקים לחודש).
חמש מערכות בחירות נערכו בכשלוש וחצי שנים, החל מתקופת פורים פסח בשנת תשע"ט ועד חשוון תשפ"ג, תקופות כהונה קצרות שהשפיעו באופן ממשי על כל תהליכי החקיקה ועבודת חברי הכנסת.
באותן 'כנסות', חלה ירידה דרסטית בתהליך החקיקה ואיכות הפעילות הפרלמנטרית היתה ירודה באופן קיצוני.
בכנסת ה-21 (הממוצע היה 0.4 חוקים לחודש), נחקקו שלושה חוקים בלבד במהלך שבעה חודשי כהונה.
בכנסת ה-22 נחקקו שישה חוקים בלבד במהלך חמישה חודשי כהונה (1.2 חוקים לחודש). בכנסת ה-23, שכיהנה 14 חודשים, נרשמה 'עליה' חדה ונחקקו בה 118 חוקים (8.4 חוקים לחודש). בכנסת ה-24 שכיהנה 20 חודשים וחוקקה 102 חוקים, נרשמה שוב ירידה (5.1 חוקים לחודש).
הכנסת הנוכחית היא ה-25 וממוצע החקיקה החודשי עומד נכון למועד הכנת הדוח על 9.7 חוקים לחודש.
ישנו מספר לא מבוטל של חוקים המוגדרים הוראת שעה או רלוונטיים לתקופות ואירועים חריגים, מובן כי בתקופת הקורונה, חוקים רבים עסקו בהתפשטות ועצירת המגיפה כמו גם בדרכי התמודדות החברה בישראל, שיטות אכיפה ושמירת ריחוק חברתי, וכפועל יוצא גם סיוע לעסקים ואזרחים שנפגעו.
הדברים נכונים גם מאז מתקפת הטרור הרצחנית מרצועת עזה על מדינת ישראל בבוקר שמחת תורה כאשר בעקבותיה החלה מלחמת חרבות ברזל. בארבעת החודשים הראשונים מתחילת המלחמה נחקקו, כחלק ממכלול של חוקים, תקנות שעת חירום וצווים שהתקינה הממשלה ותכליתם עשרות חוקים הסדרת הסמכויות של גורמי הממשל ומתן הכלים הנדרשים להתמודדות עם תקופת חירום מיוחדת זו והשלכותיה המשמעותיות על החברה בישראל.
כמה כנסות השלימו את תקופת כהונתן הרשמית?
מתוך 24 הכנסות שקדמו לכנסת הנוכחית, שש כנסות בלבד השלימו את מלוא תקופת כהונתן; הכנסת השנייה, השלישית, החמישית, השישית והשביעית ולאחר מכן הכנסת האחת עשרה.
14 כנסות התפזרו, שתי כנסות פוזרו בצו לפי חוק־יסוד: הממשלה, כנסת אחת התפזרה בשל התפטרות ראש הממשלה וחוסר יכולת להרכיב ממשלה חלופית; כנסת אחת התפזרה לאחר שלא התקבל חוק תקציב במועד הקבוע בחוק־יסוד: הכנסת.
יצוין כי כהונתה של הכנסת השביעית הוארכה בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים.
הסיבה המובילה לסיום הכהונה של ממשלות הייתה התפטרותו של ראש הממשלה.
אנחנו היום נמצאים תחת הממשלה ה-37 של המדינה והיא הממשלה השישית בראשות נתניהו עצמו - עד כעת לפחות 15 ממשלות נפלו בעקבות משברים קואליציוניים שהובילו לפרישות של סיעות מהקואליציה, היעדר משמעת קואליציונית, היעדר תמיכה בתקציב המדינה ותמיכה בהצבעת אי אמון נגד הממשלה.
הסיבה הרווחת לקיצור ימיה של הכנסת או הממשלה היא חוסר יציבות שלטונית ומכיוון שתמיד ראשי הממשלה הנבחרים נאלצים להרכיב קואליציה הכוללת מספר מפלגות. ליכולת ליצור שיתופי פעולה מהותיים, יחד עם הדינמיקה ויחסי ההדדיות שמתפתחים בין הסיעות המרכיבות את הממשלה יש חשיבות מכרעת בסיכוייה להשלים את כהונתה מתוך יציבות שלטונית.
אחד החסרונות במצב זה והגורמים הישירים המשפיעים על יכולת ההישרדות של הממשלה הם שינויים בהרכב הקואליציה, הם שינויים שמובילים פעמים רבות לשינוי קוי היסוד, יכולת התמרון ומרחב ההשפעה והחקיקה של חברי הממשלה והכנסת. חילופי סיעות גם נוגעים למינויים לשרים וסגניהם ומשפיעים באופן מובהק על פעילות המשרדים.
המציאות היא שתחלופה של סיעות מחייבת גיבוש מדיניות חדשה שתהיה מוסכמת על כלל הסיעות וגם אם לא נדרשים שינויים קיצוניים, כניסה של מפלגה מסוימת לממשלה בדרך כלל תוביל לפשרות מסוימות.
כך היה גם בממשלה הנוכחית כאשר גנץ וסער נכנסו בגלל שותפות גורל והיו הרבה עימותים סביב חקיקה שאינה קשורה ישירות למלחמה.
שלא לדבר על ממשלת האחדות בתקופת ראש ממשלה החליפי של נתניהו וגנץ, שם קווי היסוד היו ממש מעורפלים וכל צד במשוואה הפוליטית תקע את יכולת ההתנהלות הרצויה של הממשלה.
כפי שכל אזרחי המדינה מרגישים בימים אלו, חוסר היציבות של הממשלה משפיע על פעילות חברי הכנסת ופוגע באופן ישיר בניהול התקין של המדינה ויש לכך כמובן השלכות על כל היבט בחיי היום יום של האזרחים והאזרחיות.
בכל תקופה, לכנסת יש השפעה ישירה באמצעות תהליכי חקיקה על אירועים גורליים עם משמעות רבה, קל וחומר כאשר מדובר בתקופת מלחמה והצורך לסייע לאזרחים הוא עצום בשורה ארוכה של תחומים, לכן בין אם מדובר בהקצאת תקציבים למערכת בריאות הנפש הרווחה, סיוע לעסקים או רכישת ציוד חדש לצה"ל, ממשלה שאינה מכהנת לאורך זמן ועסוקה בעיקר בהישרדותה הפוליטית מקשה על תכנון ארוך טווח ועל יישום מדיניות לטובת האזרח שבבית.
בשורה התחתונה, כשאנחנו הולכים לדבר על הקדמת הבחירות, מומלץ לנו לזכור את המחיר שאנחנו משלמים על כך, את חווית ממשלת המעבר הצפויה לנו ויותר מהכל התקיעות הפוליטית שתגבה מחיר כבד מכל אחד מאיתנו, וזה עוד לפני שדיברנו על העלויות הכבדות של מערכת בחירות, בוודאי למדינה שנמצאת בזמן מלחמה.