בחודש סיוון לפני שנתיים, רעדה הארץ. בימים ההם, טרם דיברו על רפורמה משפטית, או על גזירת הגיוס, ובטח שמתקפת שמחת תורה עוד לא העסיקה את הציבור. הסערה שאיימה לקרוע את מפלגת אגודת ישראל לשני מחנות הייתה "מתווה בעלזא" שגובש על ידי משרדי החינוך והאוצר בשיתוף חסידות בעלזא.
הרחוב החרדי געש, אפילו מאמר המערכת בעיתון יתד נאמן יצא בשצף קצף נגד המהלך וכינה אותו "התערבות בוטה" בחינוך החרדי נגד המזימה כביכול של ממשלת השינוי, כ"פיתוי כלכלי כדי לפגוע בלב "ליבה" של היהדות הנאמנה". על פרטי המתווה צוין שהוקצו "פיתויים תקציביים נרחבים להעמקת לימודי החול שהיו מחוץ למחנה החרדי בכל הדורות". בשל כך, איימו במפלגת דגל התורה לרוץ בנפרד בבחירות שצפויות היו להתרחש אחרי החגים.
סוף דבר, לאחר הבטחה של מי שהיה אז ראש האופוזיציה, הלא הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו - על כך שמיד לאחר הבחירות, עם הקמת ממשלת הימין המלאה, תקציבי החינוך החרדי כולם יגדלו בעשרות אחוזים והם יושוו לתקציבים של מערכת החינוך הממלכתי, וזאת מבלי לשנות דבר בהתנהלות הקיימת - החליטה חסידות בעלזא להקפיא את המו"מ ולסגת בה מההסכמה להצטרפות למתווה החדש שגובש עם האוצר.
בכך, בא לסופו מתווה שיכל להעניק כבר לפני שנתיים תוספת של מאות מיליוני ש"ח למוסדות החינוך החרדי כולם, שהיו מצטרפים למתווה בעלזא.
במסגרת המתווה, החסידות הייתה צפויה להיבחן במבחנים רשמיים של המדינה על מקצועות מתמטיקה, אנגלית ועברית. יובהר כי מדובר בדיוק באותם מקצועות שמחוייבים ללמד גם מוסדות החינוך העצמאי ורשת 'בני יוסף'. להעניק למורים שלה הכשרות הוראה כדי שיאפשרו לתלמידי התתי"ם להצליח במבחנים של משרד החינוך. עמידה במבחנים הייתה מעניקה לבתי ספר שיצטרפו למתווה אלפי ש"ח לכל תלמיד ובסך הכול תקציב גבוה יותר אפילו מתקציבי רשתות החינוך העצמאי. כל זאת, מבלי שמשרד החינוך יתערב ולו בפסיק באוטונומיה הלימודית הקיימת כיום במוסדות החינוך החרדיים.
היום, שנתיים לאחר שהמתווה הוקפא בלחץ דגל התורה, ותחת ההבטחות ממי שהיום מכהן כראש הממשלה, הגיע הזמן לשאול - האם ההחלטה הייתה נכונה?
ממשלת הימין מלא מלא, כללה בהסכמים הקואליציוניים הבטחות לרוב: חוק גיוס, חוק יסוד לימוד תורה, וגולת הכותרת – השוואת כלל תקציבי מוסדות החינוך החרדיים לממלכתיים ובפרט הגדלת התקציב במאות מיליוני ש"ח עבור רפורמת "אופק חדש". רפורמה שלא יושמה במוסדות החינוך החרדיים, ובכך יצרה עוול ופער נורא בין תקציבי החינוך של ילד חרדי לכלל הילדים במערכת החינוך הישראלית.
אך כגודל הציפייה, גודל האכזבה.
לפני שבוע אצבעות חברי הכנסת החרדיים העבירו את הרציפות לחוק הגיוס. אבל בינתיים במקום חוק גיוס מתוקן, קיבלנו את חוק הגיוס שממשלת השינוי ניסתה לקדם. ואם לא די בכך, הרי שחברי כנסת ושרים רבים מממשלת הימין המלא, הצהירו קבל עם ועדה שהם רוצים אף להקצין את הסנקציות ולהעלות את היעדים כתנאי לתמיכה בחוק המלא. גורלו של חוק יסוד לימוד תורה דומה, ולא נראה כי יש סיכוי שיקודם על ידי הממשלה.
אך לא די בכך, הבטחת ההבטחות לתקציבים לחינוך החרדי טרם נכנסה לביצוע, ויישומה נראה שמתרחק מהאופק בכל יום שעובר. משרדי האוצר והמשפטים חברו להם יחדיו כדי להצר את צעדיו של החינוך העצמאי, ולפתע עולות דרישות להתערבות מלאה בנעשה ברשתות כתנאי להמשך התקצוב. כל זה קורה תחת המשמרת של המפלגות החרדיות, בממשלת הימין על מלא.
כל גנרל יודע שבמלחמות על נושאים עקרוניים, לפעמים נכון להקריב משהו קטן כדי להרוויח משהו גדול. בשם ההבטחה הזאת, החליטו לסכל את מתווה בעלז שהיה מקנה למוסדות החינוך החרדי תקצוב הולם כנדרש, שמירת האוטונומיה החינוכית ושיפור ההישגים גם בלימודי החול. הכול, בלי לגרוע דבר מהדרך שהלכו בה אבותינו, ומבלי להגדיל בפסיק את היקף לימודי החול שכבר כיום המוסדות מחוייבים להם. כל זאת, עבור הבטחות להגדלה של תקציבים מבלי לשנות דבר.
בפועל, כבר כיום הפסדנו שנתיים שבהם המלמדים והמורות היו יכולים לקבל הגדלה של 30% בשכרם. בנוסף, נראה כי במקום עוד תקציב, נקבל עוד פיקוח של משרד החינוך שיתערב בפרטי פרטים של הנעשה במוסדות החינוך.
החכם עיניו בראשו אמר שלמה המלך ברוח הקודש. האם זה לא הזמן לומר שעיני האדמו"ר מבעלזא ראו טוב יותר את העתיד לבוא על מערכת החינוך החרדית כולה, ולהבין את עומק ראייתו אז כמו עכשיו? האם לא נכון היה להצטרף למהלך שקודם כבר לפני שנתיים, ולוותר על הבטחות שווא מפי מי שלא עומד באף הבטחה ליבתית לציבור החרדי? אולי זה הזמן להחזיר את המתווה לשולחן הדיונים ולהגיע להסכמות עם משרדי החינוך. להיות חכמים ולא להיות צודקים.
ואם יש בעיה של רציפות... גם את זה כבר הבנו שאפשר לסדר במהירות...