הנשיא יצחק הרצוג נשא הערב (ראשון) נאום לאומה, בו הוא ביקש להפסיק עם המחלוקות והפלגנות ובכך לשחק לידיו של האויב.
"אחיותיי ואחיי", פתח הנשיא ואמר, "אזרחיות ואזרחי ישראל. זהו ערב קשה. בכל פעם מחדש הלב של כולנו מתכווץ בכאב וביגון למשמע המילים "הותר לפרסום". מאחורי כל שם של חלל בלחימה נמצא גיבור ישראל. בן למשפחה. בן להוריו. בן זוג. אבא. אח. נכד. אהוב. "מי יודע כל כְּאֵב. מי רופא לשבורי לב". הנופלים והפצועים הם הטובים שבטובים, היפים והערכיים. "מִנְּשָׁרִים קַלּו, מֵאֲרָׁיֹות גָׁבֵרּו".
"יקיריי", הוסיף הנשיא, "בנינו ובנותינו נלחמים בגבורה עילאית; מחרפים את נפשם בסמטאות, בפירים, במנהרות ובמחילות עפר, בשטח האויב - המורכב, המאיים, המאתגר; הם מביאים תוצאות והישגים. הם נלחמים בגבורה, בנחישות, במוסריות ובאחריות, כדי לעמוד בשתי המטרות הכרוכות זו בזו: לנצח אויב מר ואכזר, ולהשיב הביתה את החטופים ולהוציאם מן האופל. הם נלחמים כדי להגן על הבית של כולנו, במלחמת אין-ברירה נגד טרוריסטים אכזריים. הם נלחמים כדי שלא נחזור לסבבי דמים שוב ושוב ושוב. הם נלחמים כדי שלנו – עם ישראל - יהיה עתיד טוב יותר. כדי שלכל האזור, ואפילו לאנושות כולה – יהיה עתיד טוב יותר. וכדי שאחיותינו ואחינו החטופים יחזרו הביתה במהרה.
לדברי הנשיא: "המצב בו אחיותינו ואחינו חטופים ומוחזקים בידי מרצחי החמאס – הוא אכזרי ולא אנושי. החובה להשבתם צרובה כציווי עמוק בתודעתנו. לא ננוח ולא נשקוט עד שהם יחזרו הביתה. בל נשכח – אנחנו בעיצומה של מערכה נגד מי שבאו להרוג יהודים, טבחו, אנסו, עינו וחטפו יהודים, מוסלמים ובני אמונות ודתות שונות. ולכן חשוב לי לומר לכם כאן הערב: זו מערכה הכרחית. זו מערכה הכרחית, קשה, ארוכה וכואבת. אין בה זבנג וגמרנו".
לדברי הנשיא, "אבל במיוחד ביום קשה וכואב זה - אסור לנו להישבר. אנחנו חייבים להרים ראש. האויב רק מחכה שנראה סדקים בתוכנו, שנתחיל לריב האחד עם השני. הוא רואה את העימותים, מאבקי האגו והניגוחים הפוליטיים – גם על היום שלפני וגם על היום שאחרי. הוא חוגג בכל פעם שהמחלוקת מפלגת אותנו. ודווקא בשל כך אני מבקש להביא כאן את תחינתן הצודקת של מאות משפחות שכולות ודואבות, ואת קולם של חיילינו בחזית, והמוני בית ישראל בעורף - שפגשתי בחודשים האחרונים; ולקרוא לכולם בואו נחדול מהמאבקים הפנימיים בשעת המערכה הקשה. ויכוחים הם הרי חלק מהדנ"א שלנו.
"מותר וצריך לקיים מחלוקת ולמתוח ביקורת" – הוסיף הנשיא ואמר: "אפילו בשעת לחימה- אבל יש דרך כיצד להתווכח. אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר! אסור לחזור לשיח של "אנחנו והם"! אסור לחזור להפצת הרעל ברשתות! אני מזהיר בצורה מפורשת: כל מי שמחזיר אותנו לשיח של השישה באוקטובר פוגע במאמץ המלחמתי ובביטחון אזרחי המדינה. אני פונה באופן ישיר להנהגה שלנו, ובכלל – לכל מי שפועלים במערכת הפוליטית והציבורית – ודורש לחדול! גלו אחריות! אם לא למענכם – עשו לפחות למען חיילינו, ילדינו שבחזית, למען שלומם וביטחונם".
"תתאפקו עוד קצת עם הקמפיינים ועם המסרים הפוליטיים" - ביקש הנשיא ואמר: "זה לא יזיק. אבל בעת הזאת הציווי אחד – אחדות, נחישות וערבות הדדית. אנחנו במלחמת אין ברירה, מוצדקת, נכונה ומוסרית. צדקת הדרך גוברת על הכל. על הכל! זה רגע מבחן: לא נשברים, לא ממצמצים. מוחים דמעה – וממשיכים יחד. אני מבקש מכאן לגבות ולחזק את צה"ל, לוחמיו, ומפקדיו – אשר מחרפים את הנפש למען השבת החטופים וביטחון ישראל; ואת המטה הכללי והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי – על הובלה אחראית, נחושה ומקצועית. אני מחזק מכאן את לוחמי השב"כ והמוסד ומפקדיהם, ואת המשטרה, השב"ס וכוחות ההצלה ומפקדיהם. "הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את כולם מכל צרה וצוקה".
עוד הוסיף ואמר הנשיא בנאום לאומה: "ברוח זו, אני מייחל ומתפלל להצלחת קבינט המלחמה בראשות ראש הממשלה. במצב חרום היסטורי שלא ידענו כמותו הצורך באחדות ואחריות עומד מעל הכל. אחיותיי ואחיי, דווקא ברגעים קשים אלו, אני מבקש לומר לכם שאני מאמין בכל ליבי שהניצחון בוא יבוא. הרוח הישראלית המדהימה, רוח של ערבות הדדית, של התגייסות מעל ומעבר – היא הניצחון האזרחי האמיתי שיסייע לניצחון הצבאי במערכה. אני רוצה לומר לכם באופן אישי –גם בתוך הכאב אנחנו מוכרחים לזכור שהדרך לניצחון רצופה ניצחונות קטנים, ותקוות קטנות, ואפילו שמחות קטנות. לאמא שהצליחה לארגן היום בבוקר את הילדים לגן ולבית ספר כשבן הזוג במילואים למעלה מ07- יום – אני רוצה לומר – את הניצחון. למשפחה העקורה מהצפון או מהדרום שמצליחה – גם בחדר קטן במלון – לנהל שגרה מסוימת ששומרת על חיים וכוח; ולכל בעלת ובעל עסק שלמרות הכל לא מוותרים לרגע - אני אומר: אתם הניצחון".
"למדינת ישראל", אמר הנשיא לקראת סיום, "אסור לשכוח אתכם, והיא מחויבת לדאוג לכם. כל משפחה שכולה שמצליחה לקום בבוקר ולדמיין לרגע מוצא מהיגון העמוק המכה בעוצמה, כל פצוע שמתמיד בעוד סבב פיזיותרפיה או טיפול פסיכולוגי, כל משפחת חטופים שפועלת בכל הכוח ובכל העולם – כל מי שחזר לזרוע חיטה במערב הנגב, או אומר תהילים לרפואת פצוע, או קוטף אצל חקלאי מהעוטף, או קונה בעסק של מילואימניק בחזית – כל אלה ניצחונות, וכל אלה תקוות. זה הזמן להשיב את החיים בכל תחום, ככל שניתן. זה הזמן להרבות אור, תקווה, ואחדות. זה בידינו. אך ורק בידינו. כי גם אם הדרך ארוכה, כמו שכבר נאמר – ללכת בה – זה לחיות".