מיכל וולדיגר על תופעת הסרבנות בצה"ל והגיבוי התקשורתי

המחאה נגד צמצום עילת הסבירות ממשיכה להכות גלים ופוגעת קשה בשגרת חייהם של אזרחי ישראל. חסימות כבישים, שיבוש פעילות הרכבת, שביתות בבתי החולים ועוד.

עברתי בחיי ועברה המדינה בשנות קיומה תקופות לא פשוטות. בחלקן חווינו מהדברים הללו, כואבים וקשים, אבל התחושה היתה שמי שפועל כך ומפריע לסדר הציבורי, הוא גם לוקח אחריות. יודע שהוא עובר על החוק, ייענש על כך וקיבל על עצמו את הדין. היום לצערי, האכיפה היא בררנית וזה זועק לשמיים. חסימת כבישים אינה דבר לגיטימי, אבל כשאנשים משתמשים בכך עליהם להבין דבר בסיסי, חסימה היא עבירה וככזו, היא גוררת עונש שכולם צריכים להיות שווים בפניו.

בואו נוסיף עוד דבר והוא - הסרבנות.

עד למחאה הזו, בישראל לא נשלפה הסרבנות ככלי לגיטימי בעת מחאה. היו אומנם טיפטופים, עוד מימי אלטלנה, לא כל שכן בזמן ההתנתקות, אבל היה ברור מעמדו של השלטון, הסרבנות הוקעה מכל וכל, וצעדים חריפים ננקטו נגד מי שיזם או עודד אותה. בלב כבד אנשים מילאו פקודות והוראות גם אם הדבר חרה להם מאוד מאוד או לחילופין היו ערוכים ומוכנים לשבת בכלא בשל הסרבנות, כי הם הכירו בעובדה שיש כאן מדינה ויש חוק, גם אם הם סבורים שהשלטון טועה.

הפעם, מנהיגי המחאה וכמוה הסרבנות מפוררים את היסודות הבסיסיים ביותר של המדינה שלנו, של החברה שלנו. מדובר בהפקרה והפרה של מה שמחזיק אותנו כאן ביחד. מדינת ישראל ועם ישראל. האמירות הבוטות והסרבנות פוגעים בשמירה על העם היהודי אשר לו מדינה אחת בלבד.

לצערי, לא רק שהאמירות הבוטות והסרבנות הנוראית אינן מוקעות, אלא שערוצי התקשורת השונים אף הפכו לשופר שלהן, הם מעודדים זאת. לא רק שהאמירות הנוראיות והסרבנות הגורפת אינן מוקעות, הן זוכות לתמיכה מצד חלק קטן אך קולני ביותר של בכירים במערכת הביטחון לשעבר, שבשם המחאה נגד חברי הממשלה והרצון הגלוי להפלתה, זנחו את ערכיהם ודרכם.

בעוד חמישה ימים נציין את תשעה באב. השנה, יותר מתמיד, עלינו להביט מסביב, ולשאול: מה למדנו? האם אנו לא חוזרים על הטעויות הקריטיות שהובילו לחורבן בית המקדש? האם המחלוקת לא תופסת מקום והופכת לשנאה? האם שני הצדדים מבינים את הכאב והחשש של הצד השני? האם בשם המאבק הכל כשר? מהן גבולות הגזרה? האם אנחנו לא בדרך לאסון? האם נדע לחזור לחיות יחד באחווה ובשלום?

אני קוראת לחבריי, בקואליציה ובאופוזיציה, לערוצי התקשורת, לאותם בכירים בדימוס, להר״י ולכל מי שעיניו בראשו, אף אחד לא הופך את מדינת ישראל לדיקטטורה, כולם חפצי מדינת ישראל חיה ופורחת, מדינה יהודית ודמוקרטית. מותר להתווכח, חשוב להתדיין ולא פחות חשוב לזכור ש״כל עוד הנר דולק, ניתן לתקן״. בואו נשאיר את הנר דולק, וגם אם נקלקל חלילה, אפשר לתקן. בשביל זה נועדו הבחירות.