שביעי של פסח.
יום גדול שמסתיים בנס ובתשועה גדולה, במפגן של אמונה עזה, ובשירת תודה מתפרצת.
אבל היום הזה לא התחיל כך. הוא החל בצרה גדולה. הים מלפנים ומצרים מאחור. מבוי סתום ממש.
והכל החל עוד כמה ימים קודם, כשבעולם יש מי שמזהה חולשה ומבקש לנצל אותה ולפגוע "ואמר פרעה לפני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר".
וכמו היום גם אז, העם נחלק כיתות כיתות. מהם קטני אמנה בועטים בטובה ואומרים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", מהם אדישים, ומהם צועקים ומתפללים אל השם.
וכבר אז, תשובתו של השם למשה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו". התשובה לכל הפחדים, המבוכות והפילוגים - פשוט לעשות, להתקדם, להעפיל. באומץ, באמונה ובנחישות. פשוט להמשיך בדרך!
ואת המחנה מוביל נחשון בן עמינדב. ובכל דור הנחשון בן עמינדב שלו. מי שמוביל ומסתער קדימה בראש מורם ובמסירות נפש, בלי לפחד ובלי לשאול שאלות. יודע ומאמין שזו הדרך הנכונה, ושאם צריך אז גם הים יקרע.
וכאז כן עתה, המפתח הוא פשוט להתקדם קדימה. פחות לריב, פחות להתווכח, פשוט לעשות מה שנכון ומה שטוב. באמונה גדולה, במסירות גדולה ותפילה גדולה.
יש לנו ממשלה יהודית, לאומית וציונית טובה, וכולנו צריכים פשוט לשלב ידיים ולהמשיך לעשות. בהתיישבות ובביטחון, בזהות היהודית, בתיקון מערכת המשפט, בכלכלה ובחברה. פשוט לעבוד קשה ולהתקדם בכל הכח. בסבלנות ובחריצות. ואם צריך אז גם הים יקרע ונצא מכל המיצרים - "אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם".