התחושה של גפני, הבקשה של נתניהו

"אני חייב לעזוב אתכם, המצב בגבול המצרי רגיש ואני ממהר לדיונים דחופים", התנצל שר הביטחון, אהוד ברק, בפני חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.

אין כמו דיבורים על האיום האירני כדי להטות את השיח הציבורי לאפיקים הנכונים – הרחק ממחוזות של גיוס חרדים. מה שעובד תקשורתית, אינו בהכרח הדבר הנכון ביותר, עובדתית. בשטח, ישנו איום הרבה יותר עכשווי והרבה יותר ממוקד, המדיר שינה מעיניהם של אנשי מערכת הביטחון. "החשש האמיתי שמשמיעים גורמים צבאיים באוזנינו נוגע להקצנה של ציר הרשע – מסוריה ועד לחיזבאללה", הסביר השבוע אחד מחברי השמינייה.

לא רק לביבי, אלא גם לאיראנים יש 'שותפים טבעיים', והשאלה הבוערת היא, כיצד ינהגו המדינות הערביות שנושקות לגבולנו ברגעי האמת: "בפורומים סגורים, השאלות הכי בוערות שמוצגות בפנינו נוגעות לגרורות האיראניות ולאו דווקא לאיראן עצמה", ממשיך השר הבכיר, "עולות שאלות כמו, מה יעשה אסד ברגע האמת? עד כמה חיזבאללה יקצין על-פי הוראה מגבוה? לכל אלו מתווספת השאלה הגדולה, בה"א הידיעה: מה תעשה מצרים תחת ההנהגה האסלאמית החדשה, ועד כמה היא תשב על הגדר או אפילו תסייע בעקיפין במקרה שחבית חומר הנפץ תתחיל להתלקח?

"יכול להיות שהפעולה של הג'יהאד השבוע, היא הבשורה הטובה הראשונה שמגיעה אלינו מאז תחילת האביב הערבי. מצרים מבינה כיום שהישיבה שלה על הגדר והקריצה לכל הכיוונים פוגעת לא רק בישראל, אלא קודם כל במצרים עצמה".

שוויון בנטל מצרי

כל מה שנכתב עד כה הוא בבחינת הניסים הגלויים אשר ראו עינינו בצאת המחבלים ממצרים. בכל הסיפור הזה, יש גם נס נסתר: האג'נדה הביטחונית שהשתלטה על כותרות השבוע, דחקה לשוליים את פקיעתו של חוק טל וכניסתו לתוקף של חוק שירות ביטחון לכל – גם לבני הישיבות.

השבוע הנוכחי היה אמור להיות השחור ביותר בקדנציית נתניהו. לסיפור פקיעתו של חוק טל, ללא הסדר חלופי, נוסף החיבור המסוכן בין מובילי המחאה החברתית למקימי מאהל הפראיירים. "שנה שלמה, מהיום בו פרצה המחאה, חששנו מהרגע שהחיבור הזה יקרה, וכמו בגלות, יהפכו את החרדים לאלו שאשמים בכל תלאות החברה הישראלית", אמרו השבוע הפוליטיקאים החרדיים.

אז בסוף, גם בנושא הזה, אנו חוזרים לנקודת המוצא, ולתובנה שאפילו הפילוסוף, שר האוצר יובל שטייניץ, ציטט על דוכן המליאה: אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

אשר יגורנו בא. החבירה הזאת קרמה עור וגידים לנגד עינינו, ואם כל ההפגנות, תוכננה למוצ"ש האחרון. המוחים שהוציאו בשנה שעברה מאות אלפים לרחובות, חברו יחד להפגנה אחת גדולה שעמדה להעלות על המוקד את השעיר לעזאזל החרדי.

המאכלת, העצים והשה לעולה הוצבו בכיכר העיר, אבל איה כל ההמון שאמור היה להצית את התבערה? היכן כל הרבבות שגדשו את הרחובות רק לפני שנה ואיך זה, שדווקא עכשיו, כשנתניהו מעלה את המע"מ והמיסים, הם בוחרים להישאר בבתים? וכאילו לא די בכך שרבבות המפגינים מאשתקד הצביעו ברגליים, באו המארגנים המתאחדים וניהלו תגרת ידיים, בקרב מיקרופונים סטייל מופעי הבידור של מרכז הליכוד.

כמו במגדל בבל, החבירה לדבר עבירה, גררה חוסר תקשורת שסופו שבירת ראשים. לכל מוצ"ש יש יום ראשון, ובראשית השבוע עוד ניסו כמה מהמארגנים המתוסכלים להבעיר מחדש את גחלת המחאה, אבל אז, באה התבערה מהגבול המצרי וכילתה את כל הכותרות האלטרנטיביות שעוד נותרו לפליטה.

כשהאוויר רווי אדי דלק ביטחוני, התאפשר לשר הביטחון אהוד ברק, לדלג בקלילות של אצן אולימפי על משוכת הדיון בסוגיית גיוס בני הישיבות שנערך בוועדת חוץ וביטחון. שר הביטחון שיחרר הצהרות סתמיות "אל תצפו שמחר בבוקר יגייסו חרדים; העוגן הבעייתי הוא החיבור בין לימוד תורה להשתמטות; לפני המושב הבא לא נביא הצעה אלטרנטיבית לחוק טל", ועוד שאר אמירות נפוחות שחוץ מאוויר חם, אין בהן כל תוכן.

אז נכון שברק הוא המיניסטר האחרון שהיינו רוצים להפקיד את גורלנו בידו. האיש מחויב רק לעצמו וכבר הוכיח זאת בעבר לרעייתו, למפלגתו ולשותפיו. ברגע שזה ישתלם לו פוליטית, אהוד ברק ירכב על גבנו כל הדרך לאחוז החסימה. אבל כפי שאמר הכלכלן ג'והן מיינרד קיינס: "בטווח הארוך כולנו נהיה מתים". נחמתנו הזמנית הינה שבטווח הקצר, צלחנו את השבוע בשלום.

אם הכותרות היו עוסקות אך ורק בבני הישיבות, גם טפלון כמו ברק לא היה יכול לשחרר אמירות סתמיות כמו אלו שהשמיע. סתמיות עד כדי כך, שאחד מחברי הכנסת החרדיים שנכח בדיון, ניגש בסיום בשקט-בשקט ולחש לאוזנו של ברק מילה אחת קטנה-גדולה: תודה.

"הרגשתי השבוע שהרב אלישיב יושב למעלה ומתפלל עבורנו", אמר יו"ר ועדת הכספים ברגע של גילוי לב, בין הצגת חוץ בוועדת חוץ וביטחון להופעה בתיאטרון הבית של ועדת הכספים. מישהו דואג לנו שם למעלה, וזה הורגש השבוע על כל צעד ושעל.

בדרך כלל, אי אפשר לברך בשם ומלכות על שינוי סדר היום על רקע ביטחוני, לנוכח המחיר הכבד שמשולם בחיי אדם. השבוע אפשר גם אפשר. האג'נדה התחלפה ללא כל מחיר בנפש ישראלית, כשאת מחיר הדמים משלמים החיילים המצרים. זה מה שנקרא: שוויון בנטל.

קפיצה קטנה לנתב"ג

"ניפגש בהצבעה בכנסת", אמר יו"ר ש"ס ישי לראש הממשלה נתניהו, ערב ההצבעה על התקציב בממשלה. על המסורת של ש"ס, ללכת עם ראש-הממשלה ולהרגיש בלי, להתנגד בממשלה ולתמוך בכנסת, נכתב כאן בשבוע שעבר. כתנועה שומרת מסורת, נשמר הנוהל גם בקיצוץ הנוכחי.

שר השיכון אריאל אטיאס, שמשרדו קוצץ בהחלטת הממשלה, הרשה לעצמו לצאת לנופש כבר בשבוע שעבר, כשהוא מסתמך על התוצאה הידועה מראש. היו"ר, אלי ישי, דחה את חופשתו המשפחתית בשבוע ונשאר באזור כדי לשמר את ההבנות השקטות, וכמו בקיצוצים הקודמים, הוציא מהמשחק את משרדי השיכון והפנים, והפעם – עם בונוס מיוחד של תוספת עשרות מיליונים לרשות ההגירה. נתראה על כבש המטוס בגירוש הבא.

חגיגה בוועדה. במרכז התמונה: גפני מקבל את שיחת הטלפון מלשכת רה"מ. בצד: ח"כ כץ משוחח עם דורון ארבלי, מנהל רשות המיסים

את החופשה המשפחתית שלו, מבלה ישי בארץ, אי שם בצפון, אבל מי שהרשה לעצמו לקפוץ לנתב"ג, הוא דווקא יו"ר ועדת הכספים, מוישה גפני. לפני שתקפצו מכיסא הנוח אשר לשפת הבריכה, אתם יכולים להירגע: גפני לא הגיע לנמל התעופה כדי לצאת, בפעם השנייה בחייו, אל מחוץ לגבולות ישראל, וגם לא כדי לסייע לישי בגירוש המסתננים.

האיש הזה, אפילו לחופשה קטנה בישראל לא מתכוון לצאת, וחבל שבלשכתו לא נמצא העוזר האחראי (והאמיץ) שיזכיר לו כי את השנה שעברה, שגם במהלכה עבד ללא הפסקה, הוא סיים בחופשת הבראה כפויה בבית-החולים.

בלי כל חופש באופק, הגיע גפני לנתב"ג למפגש מכריע עם מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, ערב ההצבעה על הקיצוץ התקציבי. המפגש היה האחרון בסדרה, אחרי שבועיים של משחק פינג-פונג מול לשכת רה"מ. אומרים שאנשי הוועד האולימפי הישראלי, שוקלים לשלוח לגפני כרטיס-אקספרס ללונדון כדי לחלץ לפחות מדליה ישראלית אחת: אליפות העולם במשחק פוליטי. המכשול היחיד שעומד בפניהם הוא סירובו העיקש של המדליסט הפוטנציאלי לצאת מגבולות המדינה.

המשחק מול האוצר החל לפני שבוע, עת גפני סינן את החברים הלחוצים מהאוצר, שניסו להשיגו במשך כל יום ראשון. גפני לא ענה. אנשיו הסבירו שעובר עליו צום קשה והוא נאלץ לנתק טלפונים. גם אחרי שבירת הצום הוא הוסיף להתייסר ונאלץ, נעבעך, להתאושש במשך ערב שלם, מנותק מכל קשר סלולרי. רחמנות.

למחרת היום המשיך יו"ר הוועדה לשגע את נערי האוצר עד שהגיע יום רביעי והם קלטו את התרגיל. גפני החליט לנקוט בצעד טקטי ולדחות את העלאת המע"מ בחודש שלם. על-פי החוק, חייב שר האוצר להיוועץ בוועדת הכספים ולאחר מכן להביא את ההחלטה על תוספת מע"מ, לאישור מליאת הכנסת.

באוצר רצו להחיל את הגזירה כבר באוגוסט, אבל כשהגיע ה-1 באוגוסט, בבוקר יום רביעי, הבהיר גפני שזה כבר לא אקטואלי. מצויד בחוות דעתה של היועצת המשפטית של הוועדה, הסביר היו"ר כי היות ולא ניתן להשלים את המהלך בו ביום, אי אפשר להחילו לאחר תחילת החודש, רטרואקטיבית.

ביבי שדאג לשתף את גפני מתחילת התהליך, בדיוק בשביל למנוע מצבים כגון אלו, הרים טלפון: "תגיד לי מה אתה רוצה?", שאל נתניהו, "אם אתה מתכוון לריב והולך להתנגד לקיצוץ, תגיד את זה עכשיו ונלך לבחירות".

גם השואל נתניהו וגם הנשאל גפני ידעו את התשובה.ביהדות התורה ילכו לפירוק החבילה, רק אם ייפגעו בחורי הישיבות: "אם בחור ישיבה אחד ייפגע, נפרוש מהממשלה ונלך לבחירות", אמר גפני והבהיר לנתניהו כי הוא מתכוון לתמוך בקיצוץ, "בשינויים המתחייבים". אחד מהשינויים היה דחיית העלאת המע"מ, וכדי שלא להשפיל את החברים מלשכת רה"מ, סוכם שזה יוצג כהחלטה משותפת. בדרך כלל נתניהו הוא זה שמשתף אותנו בהחלטות בעל כורחנו. הפעם, זה היה הפוך.

האחרון יכבה את האור

הפינאלה היה המפגש בנתב"ג – שם עלתה על הפרק סוגיה בוערת נוספת הנוגעת להעלאת מס ההכנסה באחוז. ההצעה הראשונית של האוצר הייתה להגדיל את מס ההכנסה על מרוויחי שכר חודשי בסך כ-5,000 שקלים. בסיבוב השני דובר על הכבדת המס מרמת הכנסת של כ-8,000 שקלים. אבל גם זה לא סיפק את גפני וחברו לוועדת הכספים, חיים כץ, חבר סיעת הליכוד המשמש כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, וכיו"ר ארגון העובדים של התעשייה האווירית. הכובע האחרון שמעמיד לרשותו צבא של מתפקדים, הוא החשוב מכל.

גפני וכץ מהצד האחד ומנכ"ל משרד רה"מ הראל לוקר, בצוותא עם ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד רה"מ, יוג'ין קנדל, מהצד השני, נפגשו בחדר האח"מים בבית קפה בנתב"ג. גפני לא נהנה מהאווירה ואפילו קפה לא שתה, אבל רתח וקצף כמו ספל קפוצ'ינו חם שיוצא ממכונה.

"תפרגן לחיים כץ, יש לו פריימריז", ביקש ביבי מגפני. בקצב הזה, גפני יידרש לפרסם מודעת ברכה לח"כ חיים כץ בגיליון יתד נאמן. נו, לפחות בניסוח המודעה, הוא לא יצטרך לטרוח. די בכך שיעשה 'העתק-הדבק' ממודעת הברכה שפרסם פרוש לגפני ב'המבשר' וב'יתד', באיחור של שבוע: "על עזרתו החשובה בהשגת תקציב מיוחד לקיום מעמד סיום הש"ס"

עוד לפני המפגש בשדה, הוא דחה ניסיונות של האוצר להשחיל את תוספת המס, בדרך לדיוטי-פרי: נערי האוצר הציעו להטיל 'מס יציאה' על כל נוסע לחו"ל בסך 50 שקלים. אלא שגם גפני וגם כץ הבינו את העוקץ שטמון בהצעה. גפני לא טס, אבל אין לו שום עניין שעמישראל החי מטיסה לטיסה, יתחיל לעוף עליו, בכל פעם ששורה של 'מס יציאה' תופיע בהזמנת הטיסה.

הטל על הישראלים מס דרקוני שכזה, והם לא ישכחו אותך לעולם, עד לאחרון שיכבה את האור. בסופו של דבר ההתעקשות השתלמה, והסיכום שהושג היה, כי נטל המס יועלה רק מרמת שכר של 14,000 שקלים.

הפגישה החלה בסצנה, שהיו מהולות בה ציניות ורצינות. יו"ר ועדת הכלכלה, חיים כץ, הגיע כשבידיו גיליון גלובס, טרי-טרי, עליו מרוחה תמונתו של יו"ר ועדת הכספים. "את כל הכותרות אתה גונב לי. בחייך, תשאיר משהו. לי יש פריימריז, לך אין", התלוצץ כץ, אך גפני הבין מיד עד כמה רצינית ההלצה.

אחרי הפגישה התערב גם ביבי: "תפרגן לחיים, יש לו פריימריז", הוא ביקש. זה לא שביבי הפך ליועץ התקשורת של כץ, אלא שראש-הממשלה הבין, כי על מנת להעביר את הקיצוץ במהירות, הוא חייב לספק לכץ כמה כותרות יצירתיות בנושא הדאגה לשכבות החלשות.

גפני נענה והבטיח לתת את כל הקרדיט לחיים כץ. למחרת היום, רגע לפני שפתח את הדיון בוועדת הכספים, קיבל גפני שיחת טלפון נוספת מלשכת רה"מ. כשרה"מ מתקשר – עונים! אז האיש נטש את עמדת יו"ר הוועדה ותפס פינה בירכתי מליאת הוועדה כדי לשוחח בדיסקרטיות עם הקודקוד הכי בכיר במדינה, כשבסיום השיחה הוא נתבקש בפעם השנייה תוך יממה: "אל תשכח לפרגן לחיים, תעשה לו כבוד".

זה בדיוק מה שגפני עשה, כשפתח את הדיון בצרור של איחולים לחבר המסור חיים כץ שהגן על השכבות החלשות. בקצב הזה, גפני עוד יידרש לפרסם מודעת ברכה לח"כ חיים כץ בגיליון יתד נאמן. נו, לפחות בניסוח המודעה הוא לא יצטרך לטרוח. די בכך שיעשה 'העתק-הדבק' ממודעת הברכה שפרסם פרוש לגפני ב'המבשר' וב'יתד', באיחור של שבוע.

כן-כן, מאיר פרוש מצא לנכון לפרסם מודעה מעוטרת ומסוגננת בשני היומונים בבוקר יום שלישי, עם פרגון לגפני, "על עזרתו החשובה בהשגת תקציב מיוחד לקיום מעמד סיום הש"ס", וזה אחרי שבוע שלם, בו קטף פרוש את כל הכותרות המחמיאות, ממש כמו גפני ששחרר פרגון קטן לכיוונו של כץ, אחרי חגיגה תקשורתית שנמשכה שבוע.

פרוש פרסם לגפני מודעה מעל דפי 'יתד' ו'המבשר'. לשם האיזון הקדוש מן הראוי שאת מודעת הברכה לחיים כץ, יפרסם גפני ב'המודיע' וב'הפלס'.

קואליציה קטנה וחכמה

הקרב התקציבי האמיתי, או אם תרצו: קרב הגמר, הוא לא על הקיצוץ הנוכחי אלא על תקציב המדינה לשנת הכספים הבאה, שבו על פי ההערכות יידרש קיצוץ של כ-15 מיליארדי שקלים. הדיונים על תקציב 2013 עדיין לא נכנסו להילוך גבוה ובאוצר הביעו השבוע הערכה שנתניהו ילך לבחירות שלאחריהן יעביר תקציב.

"אתם טועים", אמר גפני לנערים (נערי האוצר, כמובן), "אם נתניהו היה רוצה בחירות עכשיו, הוא לא היה מביא את הקיצוץ הנוכחי".

אשרי אדם מפחד תמיד. מי שמודאג כבר מעכשיו, הוא 'מר תקציבי חינוך', השר משולם נהרי, שישב במליאת הממשלה ביום ראשון, ושמע את הדיבור המפורש על קיצוץ בתקציבי הישיבות.

"אני לא רגוע כי הדיבור הוא על קיצוץ בתקציב התמיכות", אומר נהרי ומסביר: "קחו את החלטת הממשלה להפחית מתקציב החינוך, אחוז אחד השנה ואחוז נוסף בשנה הבאה. העלות של אחוז בודד מתקציב החינוך היא שלושים מיליוני שקלים.

מאיפה בדיוק ייקחו אותם? הרי צריך להבין שתשעים אחוזים מתקציב משרד החינוך הם תקציב קשיח שנוגע לשכר. מהתקציב הזה, אי אפשר לחתוך. מה שנשאר זה תקציב התמיכות, ומה זה תמיכות? ישיבות, תלמודי תורה, תרבות תורנית. בעצם, הקיצוץ יהיה בעיקר מתקציבי החינוך החרדי. עכשיו, אני הרי מכיר את השיטה, הייתי שם. יורידו לנו מאה, יחזירו לנו חמישים ויבקשו שנגיד תודה".

בעניין הקיצוץ הנוכחי, סבורים בוועדת הכספים שמשולם נהרי יכול להסיר דאגה מליבו. מבלי להכביר בפרטים ניתן לומר שהעניין 'בטיפול'. בפעם האחרונה שנעשה ניסיון לקצץ בבשר החי של תקציב הישיבות, דחה גפני את ההצבעה פעם אחר פעם וכשנתניהו התקשר ושאל מדוע, הסביר לו יו"ר הוועדה הממלכתי באריכות, שהקיצוץ הרוחבי לא מקובל עליו, "אגב, אם אנחנו כבר מדברים", נזכר גפני לסיום, "יש בהצעה הזאת עוד איזה סעיף הזוי של קיצוץ עומק בתקציב הישיבות, אבל זה לא העניין כאן, ממש לא העניין".

ככה ביבי אוהב את זה: לעשות עסקים עם קואליציה קטנה ושותפים שאפשר לסגור איתם הצבעות בתקיעת כף. כשאהוד ברק נבחר לרמטכ"ל הוא דיבר על צבא קטן וחכם. ביבי חזק בניהול קואליציה קטנה וחכמה. היא קטנה-היא קטנה, הקואליציה שלו. באשר למידת החוכמה, ניתן לפקפק. מה שבטוח: היא יותר חכמה משאול מופז

ביבי קטע אותו בו ברגע: "משה, הבנתי בדיוק מה העניין", אמר ביבי, והצעה חדשה נטולת קיצוץ כואב בתקציב הישיבות, הוגשה בו ביום, וגם עברה.

ככה ביבי אוהב את זה. לעשות עסקים עם קואליציה קטנה ושותפים שאפשר לסגור איתם הצבעות בתקיעת כף. כשאהוד ברק נבחר לרמטכ"ל הוא דיבר על צבא קטן וחכם. ביבי חזק בניהול קואליציה קטנה וחכמה. היא קטנה-היא קטנה, הקואליציה שלו. באשר למידת החוכמה, ניתן לפקפק. מה שבטוח: היא יותר חכמה משאול מופז.

אלא מה? שהפעם הסיפור קצת שונה. בסיבוב הנוכחי אוחזים בנו באיברים חיוניים וכדי לוודא אחיזה שולחים את טובי בחורינו לבדיקות רפואיות בבקו"ם. "אני מכיר את כל התרגילים מול האוצר, אבל הפעם זה יהיה אחרת", מקונן נהרי, "ברגע שמעמד בני הישיבות לא מוסדר בחוק, תמיד ניתן לשלוף את נשק יום הדין. גם לביבי יש דרכים משלו לעשות את זה, הוא יזרוק חצי קריצה לברק ושר הביטחון כבר יבין את המסר. אין מה להיות שאננים כי גם אם זה לא קורה היום, זה עלול לקרות מחר או מחרתיים".

פורסם ב'קו עיתונות'