נתניהו לבלום: "ראיתם שאני יודע להפתיע"

"אני כמעט רוצה לעשות לך, אתה יודע", אמר ראש-הממשלה נתניהו לשר אריאל אטיאס והניף את ידו בתנועה של חצי-צ'אפחה, לכיוון לחיו של השר החרדי, רגע אחרי שהלה קילס את ראש הממשלה, כפי שמשבחים חתן ביום ארוסיו.

מלכות בנימין. נתניהו קשוב לדברי אטיאס בבית הכנסת אלטנוי (צילום: אבי בלום)

הרעייה שרה הביטה על חרכי עזרת הנשים וראתה 'הדרת נשים' אותנטית מהי. אריאל אטיאס קרא קפיטע'ל תהילים, השר הרב דניאל הרשקוביץ נשא תפילת קל מלא רחמים לעילוי נשמת אביו של נתניהו, וכשביבי אמר קדיש לעילוי נשמת אביו, משהו זע בקולו וניכר היה שאלו אינן רק האותיות המרצדות בארמית ששוזרות נימה של רטט בקול הבריטון. זו אינה היהדות שעושה לו את זה, אלא הגאווה הלאומית.

השר הרשקוביץ שהתבקש לומר משהו, ביקש לחשוב קמעא. "לי יש מה לומר", קפץ אטיאס, שיודע תמיד איך להשתחל לוואקום. הוא דיבר בשבחה של אחדות וסיים בהרעפת דברי שבח והלל על ראשו של נתניהו: "שהקב"ה ייתן לך כוח בריאות וסייעתא דשמיא, ייתן לך עצה טובה להנהיג את עם ישראל עוד רבות בשנים, יאריך ימים על ממלכתו, אמן ואמן". ביבי הנהן בשביעות רצון וכמעט והחטיף לו צ'אפחה של חיבה. על כבש המטוס למחרת היום, הוא הדביק לאטיאס נשיקה.

הצ'אפחה הפכה לסטירה

רק גולם לא יבין שזוהי שאלה של זמן עד שסטירה כואבת תחליף את צ'אפחת החיבה. שעה קלה אחרי שמרח את ביבי בדבש ונופת צופים, מצא עצמו אטיאס במצב לא נעים, כאשר לנגד עיניו של נתניהו הובאו ציטוט מדברים שאמר אטיאס בראיון לכותב השורות והתפרסמו בעיצומו של הביקור, ולפיהם ש"ס תפרוש מהממשלה אם לא יתאפשר לכל מי שרוצה ללמוד, לשבת ולעסוק בתורה.

בצהריים היה זה אלי ישי שעשה לו כאב ראש, כאשר ביבי נשאל על-ידי העיתונאים הצ'כים, לפשר ההצעה לכליאת הזרים, שהשמיע סגנו. בערב היה זה אטיאס שעשה לו כאב בטן, תוך כדי ארוחת הערב הרשמית. ביבי שאל את עצמו למה זה מגיע לו.

צ'כית שוטפת. אטיאס ומקבילו הצ'כי

עם כל הכבוד לאנגלית המשובחת של אטיאס ולהסכם להתחדשות עירונית ובנייה ירוקה שחתם מול מקבילו הצ'כי, הסיבה האמיתית לחיבוק שנתן ביבי לאטיאס הייתה ניסיון להדק את הקשר, רגע לפני שחוק טל יהפוך את עניבת המיניסטר המחמיאה לחבל תלייה.

"אז איך זה", נשאל אטיאס במהלך ארוחת הערב המשותפת, "שתוך כדי ביקור, רגע אחרי שאיחלת שנתניהו יאריך ימים על ממלכתו, אתה רץ לתקשורת ומאיים בפרישה מהממשלה?".

שר השיכון, כפי שרק הוא יודע, התחמק באלגנטיות, והמשיך לסעוד עם נתניהו בשולחן אחד כאילו לא נאמרו דברים מעולם. אבל הדברים נאמרו גם נאמרו, ואטיאס, עשה את הדבר הנכון כשהבהיר לביבי שהמפלגות החרדיות אינן בכיסו.

בניגוד לעמיתיו שנותרו בארץ ושידרו אופטימיות הגובלת בשאננות, הרי שאטיאס, כמי שצבר לא מעט שעות נתניהו, ביבשה באוויר ובי-ם, חרד מהרגע שבו ייאלץ נתניהו להכריע: או שאול, או גפני. או אוהלה של תורה, או מאהל הפראיירים.

המפתיע הלאומי

אחרי שצעד מעדנות על השטיח האדום בואכה לשכת ראש-ממשלת צ'כיה, התיישב נתניהו בחדר רחב ידיים, מסוגנן והדור, בלשכת עמיתו הצ'כי. "כזה חדר צריך להיות גם אצלנו", פתח נתניהו וכטוב רוחו עליו דיבר על הכל, כולל על חוק טל.

נמצאים איתך במשלחת השרים אטיאס וליברמן. האם בעוד חודשיים תוכל לנסוע עם שניהם באותה משלחת, כשרים מכהנים בממשלתך, שאלתי.

"אני מאמין שכן", השיב נתניהו.

נכון להיום, זו נראית כמו משימה בלתי אפשרית.

"אז אני צריך להפתיע אתכם, עשיתי כמה הפתעות לאחרונה", השיב הקוסם בשביעות רצון ומנה את השפנים שנשלפו מהכובע: מהקמת הממשלה עם ברק וההתפלגות מהעבודה, ועד להקדמת הבחירות והקמת ממשלת האחדות.

אם תצטרך להכריע, וכנראה שתצטרך, האם תעדיף את קדימה וליברמן על החרדים?

"אני מקווה שלא אצטרך להכריע. להערכתי יש פתיחות והבשלה גם בציבור החרדי וגם בציבור החילוני. יודעים שהמצב הקיים לא יוכל להימשך, כל אחד מבין זאת. מצד שני יודעים גם שאי אפשר לעבור מן הקצה אל הקצה, כל אחד מבין גם את זה".

מרגיש כמו קינג. נתניהו משיב לשאלות בלשכת ראש-ממשלת צ'כיה

אתה מדבר על הבנה, אבל החרדים מתעקשים שכל מי שרוצה ללמוד לא יתגייס, בעוד קדימה וליברמן מתעקשים ללכת על שינוי בפועל. איך בדיוק תמצא נוסחה?

"יהיה כאן פתרון מדורג", מעריך נתניהו, "זה אגב מה שביטאתי בהסכם עם קדימה, בדיוק את זה. אתה שואל אותי האם יש הבנה מצד הציבור שזה הולך למקום הזה? התשובה היא חיובית".

ביבי היה רוצה להישאר ראש ממשלה של כוווולם, אבל גם הוא מודע לכך שרגע ההכרעה קרב וכשהוא נשאל האם בעוד חודשיים ימשיך לעמוד בראש קואליציה של 94 ח"כים הוא לא מסתכן: "אני יכול לנבא קואליציות? ראית מה קורה". ראינו, וכנראה גם נראה.

בעיות קש"ב

ביבי אומר שיפתיע. השאלה, אם לטובה או לרעה. הוא לא עוטה על עצמו את השריון הבלתי חדיר של שרון שזרק את החרדים בלי שום סנטימנט. לנתניהו אופי אחר: גם ברגע המשברי שנוצר, הוא מתחזק את הקשר עם השותפים החרדיים, לוקח את אטיאס לטיול ארוך, כאילו אין מחר, מתקשר לגפני כדי להרדים. "אין לכם מה לדאוג", הוא אמר לגפני השבוע, בשיחת טלפון ישירה.

"למה הוא אומר את זה, אם הוא מתכוון לקרוע את החבל בעוד חודשיים?", תמה גפני בינו לבין עצמו. השאלה הזהה מובילה אחדים מתוכנו, כמו ליצמן ועוד, למסקנה שאפשר לסמוך על הקוסם נתניהו שיעשה עבורנו את העבודה. זו אומנם התשובה הקלה, אך לא בטוח שגם הנכונה.

ביבי נשאר ביבי. האיש לעולם לא יחליט, כל עוד ניתן להתלבט. הוא תמיד ינסה לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה. אבל באווירה התקשורתית שנוצרה, אם יעשה כן, העוגה תוטח בפניו – כפי שהוטחה בפניהם של כמה מנהיגים אירופאים שביבי נהנה לחסות בצילם, להתארח בלשכותיהם.

בצהריים היה זה אלי ישי שעשה לו כאב ראש, כאשר ביבי נשאל על-ידי העיתונאים הצ'כים, לפשר ההצעה לכליאת הזרים, שהשמיע סגנו. בערב היה זה אטיאס שעשה לו כאב בטן, כאשר תוך כדי ארוחת ערב משותפת, איים בפרישה מהממשלה

כדי להעריך מה יהיה כאן בעוד חודשיים, צריך לבחון מהם גבולות הגזרה שהוצבו השבוע בפניה של 'ועדת פלסנר'. נתניהו, בהברקה של רגע - שכבר קם ח"כ חרדי שלקח עליה קרדיט - כינה את הוועדה, ועדת קש"ב: קידום שוויון בנטל, רק כדי שהוועדה לא תיקרא על שמו של הח"כ הקדימאי.

אבל לא הסמנטיקה מעניינת אלא המהות. גם אם ראש הממשלה יספר עד מחר לשותפיו החרדים שההכרעה האמיתית תיפול מעל לראשה של הוועדה, הוא לא יוכל להתעלם ממסקנותיה.

לוועדות יש דינאמיקה משל עצמן. כשנתניהו הקים את ועדת טרכטנברג הוא לא חלם שהתוצאה תהיה העלאת מס החברות - שביבי הגדיר אותה עבורו כ"המרת דת". גם על חינוך חינם לגיל הרך בעלות של שלושה מיליארד, הוא לא היה חותם, אלמלי שוועדת טרכטנברג, כפתה עליו גן כגיגית.

ההשפעה היחידה שיש לראש-ממשלה על מסקנותיה של ועדה ציבורית, היא בהצבת גבולות גזרה: ביבי ביקש ממנואל טרכטנברג דבר אחד מפורש: שלא יחרוג ממסגרת התקציב. טרכטנברג נתן את מילתו והוועדה שמרה על המסגרת שנקבעה.

המסקנה: את מה שרוצים למנוע בסוף התהליך, צריך לסכם מראש במפורש. זה מה שעשה נתניהו עם טרכטנברג, והעובדה שלא עשה זאת עם פלסנר אומרת דרשני. לכן, הסיכוי שנראה כאן בעוד פחות מחודשיים מסקנות שניתן לחיות איתם, דומה לסיכוי שביבי ייצא לטיול ברחובות פראג ללא רעייתו שרה. בקיצור: שואף לאפס.

שלום לך ירושלים

במפלגות החרדיות בונים על כך שפלסנר לא יוביל לפיצוץ: "הוא רוצה להיבנות כמקורב לשאול מופז ולמופז אין שום עניין כיום לפרק את החבילה עם נתניהו. לכן יש סיכוי שנוכל למזער נזקים, גם אם לא להגיע להבנה", אומרים הפוליטיקאים החרדיים.

נוסחה דומה ראינו בחוק טל ז"ל: המפלגות החרדיות התנגדו דקלרטיבית, אך תמכו מעשית. ניתן לקבוע כבר מעכשיו שזה לא מה שיקרה הפעם. המקסימום שיוכל נתניהו לספק רחוק מהמינימום שנוכל לעמוד בו.

קחו את הרעיון שנזרק השבוע לחלל האוויר ולפיו תוטל סנקציה כספית על כל ישיבה שלא תעמוד ברף של עשרה אחוזי גיוס. פלסנר יראה בנוסחה שכזאת את הפשרה הכי גדולה.

אין גבולות גזרה. נתניהו בהשקת ועדת קש"ב

וגפני, מה? "אם זה מה שיהיה, נפרוש מיידית", מצהיר יו"ר ועדת הכספים, ולמרות זאת, הוא עדיין מקווה שלא אבדה תקוותנו להעברת חוק מעורפל שישמר את המצב הקיים בו כל הרוצה ללמוד, יישב וילמד. אשרי המאמין.

בליכוד רמזו השבוע שאם החרדים לא יגיעו להבנה, הם יפסידו בכל הגזרה. הנה לכם שינוי שיטת הממשל. גם כאן נשלפה השבוע ההצעה, להפוך את השיטה לבחירות חצי אזוריות, חצי ארציות, ולחלק את אזורי הבחירה האזורית על פי מחוזות משרד הפנים: בני ברק החרדית תיבלע בתוך ערי המרכז החילוניות, במחוז ירושלים ייכללו גם מעלה אדומים והיישובים העוטפים. בסיעת יהדות התורה יוכלו לשיר בתוגה: שלום לך ירושלים.

"אנחנו לא רוצים להתנתק מהחרדים, ובוא לא נשכח שיש גם בחירות באופק", אומר השר ישראל כץ, מקורבו של נתניהו, "אבל הייתי מציע גם לחרדים לא לטפס על עצים שלא יוכלו לרדת מהם. אני נזכר בתקופת שרון, כשהמתנחלים דחו את הצעתו של אביגדור יצחקי לפינוי שלושה יישובים ובסוף קיבלו את ההתנתקות. בהשאלה, הייתי אומר גם לחרדים, אל תדחקו את ביבי לפינה".

רובה צ'כי

אוי, כמה חם פה בארץ. נחזור רגע, ברשותכם, לאקלים הצ'כי הקריר: העימות המשמעותי הראשון (והאחרון) של שרון כראש-ממשלה ישראלי, מול הנשיא האמריקאי גורג' בוש, התנהל על רקע לקחי צ'כוסלובקיה – שהופקרה למלתעות הטורף הנאצי ערב מלחמת העולם השנייה. "ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה", אמר שרון אחרי ה-11 בספטמבר, כשנראה היה כי בוש הבן הולך בדרכי אביו ומקריב את ישראל, כשה לעולה, על מזבח האינטרס האמריקאי.

סופה של היריבות ההיא בין שרון לבוש, הייתה ידידות מופלאה, שכנראה לעולם לא תשרור בין נתניהו לאובמה. לא נעים-לא נורא. בקרב על הזירה הבינלאומית, ביבי מסתדר לא רע לבד-לבד. נביאי הזעם שחזו את בדידותו הבינלאומית, התבדו למחצה. ביבי אכן בודד. בודד בצמרת.

כששאלנו את נתניהו על היעדר אלטרנטיבה בשמאל, הוא השיב בזהירות: "יש שם אנשים ראויים, אבל בסוף, כדי לייצג את ישראל אתה חייב להיות מסוגל לפעול בעולם גלובלי, להיות שחקן בזירה הבינלאומית. זוהי מנהיגות".

לצ'כיה הגיע נתניהו עם שישה משריו, זו השנה השנייה ברציפות. בין לבין, נחתה בישראל ממשלת-צ'כיה-למחצה, לביקור גומלין. המטרה בכל הביקורים והחיבוקים, אינה רק לאזן את יחסי המסחר בין ישראל לצ'כיה, שנוטים בבירור לטובת הצ'כים - בעיקר בגלל הפופולאריות של סקודה שהגדילה את נפח המכירות בישראל, בין השאר לצי הרכב הממשלתי.

הרבה לפני הכלכלה, ביבי מתבונן דרך כוונת הרובה הצ'כי, ורואה בצ'כים, עוד אצבע באו"ם, עוד אצבע באיחוד האירופי, גורם בעל השפעה במאבק מדיני בלתי פוסק, שמנהלת ישראל.

לא על הצ'כיה לבדה יחיה נתניהו: בתווך, ביקרו נתניהו ושריו גם בבולגריה ורומניה, כשהיעד הוא להשפיע על המדינות המזרח-אירופאיות, חברות האיחוד האירופי, שיחסי החוץ שלהן, עדיין לא מעוצבים כדבעי. הן עסוקות בצרותיהן מבית וטרם הקדישו זמן לצרותיהם של אחרים.

"בכל מדינה שאנחנו מבקרים בה, אומרים לנו, 'טוב, זו התומכת היחידה'", תיאר נתניהו, "כך היה כשהיינו בהולנד, אחר כך בקפריסין, בולגריה, ספרד. כשאנחנו יוצאים מאירופה, אומרים לנו: 'זה רק הקונגרס שתומך' אז אנחנו נוסעים לקנדה, וגם שם מקבלים תמיכה. כשסרקוזי כיהן כנשיא צרפת, אמרו שזו תמיכה לא שגרתית. נו, עכשיו מונה בצרפת שר החוץ לורן פביוס, ידיד שביקר אצלנו בישראל, שלושה חודשים לפני הבחירות".

אז בסוף המדינה היחידה שלא תומכת אוטומטית בנתניהו, היא בכלל ישראל, על הוגיה, סופריה ותקשורתניה.

משחק כפול

את מארחיו של נתניהו עניינה הכלכלה. את ביבי - הביטחון. בארמון נשיא צ'כיה, סיפר הנשיא פטר נאצ'ס, על חוסנה היחסי של הכלכלה הצ'כית, לעומת השווקים המתפוררים של יוון וספרד. נאצ'ס הוא אגדה מקומית. קודם היה ראש ממשלה רב-השפעה, כעת הוא נשיא אהוד. מעין שימון פרס צ'כי, רק צעיר יותר, נמרץ פחות.

"זו הייתה טעות לאלץ כמעט עשרים מדינות שונות, עם שווקים שונים ותרבות כלכלית אחרת, לעבור למטבע אחד. אני התעקשתי לשמור על המטבע המקומי, הקורונה, וכיום כולם מבינים שצדקתי", אמר נאצ'ס לביבי.

המלך והנשיא. נתניהו בארמון נשיא פראג

נתניהו משחק במטבע מדיני-ביטחוני: איראן, איראן ועוד פעם איראן. זה מה שהוא שידר בשיחותיו – כשהגדיר את הנכונות האיראנית להתפשר, כהקרבת חייל כדי להציל את המלך. זה מה שהוא ביטא בהופעותיו: אנשי לשכת רה"מ התעקשו לחרוג מכללי הטקס ולהציב פודיום ברחבת ארמון הנשיאות הצ'כי, רק כדי שנתניהו יוכל לשמר את הקונצנזוס הבינלאומי, סביב הסוגיה האיראנית וסביבו. לקראת סבב השיחות בין איראן למערב שייערך בבגדד, דיבר ביבי על המשחק הכפול האיראני.

בינתיים, ביבי הוא זה שמשחק-אותה. כמו קינג. לרוע המזל, בכל מה שנוגע ליחסו למעמד בני הישיבות, המשחק הכפול הוא של ביבי – על חשבוננו. המפלגות החרדיות הגישו לנתניהו את הקדנציה הנוכחית על טס של כסף. הם הפכו אותו מגולם חסר תנועה עם 12 מנדטים באופוזיציה, לפרפר פורח. בעוד פחות מחודשיים, ב-1 באוגוסט, מועד פקיעת חוק טל, אנו עלולים לגלות שהגולם קם על יוצרו.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.