כשאריה דרעי הפך לדמא בן נתינא

אוי, איזה בית ספר לפוליטיקה ראינו כאן. צריך היה לראות את חברי-הכנסת האגודאיים, מתקבצים באישון ליל בירכתי המזנון ורוכנים בעיניים טרוטות וקרועות לרווחה על נייר הסכם קואליציוני שנחתם מאחורי גבם, כדי להבין איזה תרגיל הסחה עשה נתניהו לכולם – ולשותפיו הטבעיים בראש: הרדים אותם עם שיר ערש של ליל בחירות, ובעודם ברקיע השביעי (המנדט, המנדט), הקיץ אותם לבוקר של ממשלת אחדות.

את החשבון ישלמו החרדים. נתניהו ומופז במסיבת העיתונאים

נתניהו קרא את המפה וההחלטה גמלה בלבו. בבוקרו של יום שני, כאשר הכנסת כולה עסקה בשאלה, ביבי חזר בתשובה – לשאול מופז והזניק את המהלך, בסיועם של צחי הנגבי ואהוד ברק. אכן, תרגיל עם ברק.

נתניהו הוא המנצח הגדול ולצידו, המנצח הקטן מופז. יו"ר קדימה נראה כמי שחי על זמן שאול, עד לבחירות. עכשיו, במקום לשבת בפורום המצומצם ביותר בכנסת הבאה (סיעת קדימה) הוא יישב בפורום המצומצם ביותר בממשלה החדשה. ביבי שב והוכיח (גם לעצמו), כי המערכת הפוליטית בידיו, כחומר ביד היוצר. הוא נטרל את איווט, העמיד במקום את החרדים, קנה 28 מנדטים במחירי סוף עונה, וכיבה את הלפיד עוד לפני שהובער.

איך אמר לו ישי? "ארגנת למופז מיתת נשיקה וליאיר לפיד מוות בעריסה". בתום ההצגה הכי טובה בעיר, הוא מקבל את כל מה שרצה להשיג בבחירות – בלי בחירות. פעם קוסם, תמיד קוסם.

נביאי השקר

לפני שבוע, ידע כל פוליטיקאי מתחיל להזכיר לכולם כי הוא היה הראשון שצפה (את הקדמת הבחירות). חלף שבוע, ושוב אנו מוצאים את ח"כינו מתגוששים, מי היה הראשון שזיהה.

יו"ר ש"ס אלי ישי יודע לספר על תיאום בינו לבין נתניהו מבוקרו של יום שני: "עודכנתי על המהלך מהבוקר, אבל בשעה 1:00 אחר חצות הוזעקתי למעון ראש-הממשלה ברחוב בלפור. היה שם גם שאול מופז - שאני לא מציע לאף אחד לראות בו אויב. ההסדר שהושג לבסוף מניח את הדעת".

בסרט הזה, שבו פוליטיקאים מספרים על עצמם, כבר היינו. גם אם אלי ישי ידע לפני כולם, הוא לא הועדף בהרבה על פני חבריו ליהדות התורה שלא ידעו כלום.

כעת מסבירים לנו כולם שהמהלך טוב ליהודים. אבל תקשיבו טוב (אם להשתמש לרגע בטרמינולוגיה של שאול מופז), נתניהו שילם למופז במטבע חרדי. התשלום יהיה במזומן – בחקיקת חוק גיוס אלטרנטיבי, עד ל-1 באוגוסט, מועד פקיעת חוק טל. כל מי שמנסה למכור סיפור אחר, מברבר בירבורים (בשפה המופזית שעוד תפרנס אותנו רבות).

החבר'ה החרדיים יצאו מלשכת נתניהו ונראו כאילו לקו בתסמונת בן המשפחה המוכה. זו הפעם השנייה תוך חודש שביבי עובד עליהם בעיניים, וכשהוא מבטיח להם שלא יעשה כן בשלישית - למרות הסימנים המעידים שזה בדיוק מה שהוא עומד לעשות – הם מעדיפים לחייך ברגשנות ולהושיט את הלחי השנייה

ובכל זאת, חברי הכנסת החרדיים נאחזים בספינה הקואליציונית כדי להישאר בממשלה, כמו דרעי הנאחז בימי ה'שלושים' כדי להימנע מהכרזה על ריצה. הם מעדיפים לראות את קרן האור, על פני החשיכה. טוב, לא שיש להם ברירה.

אלי ישי מבליט לטובה את הנוסחה שנחתמה לבסוף בהסכם הקואליציוני ולפיה: "ייקבעו יעדים ברורים לגיוס בתהליך גדל לאורך השנים". הנוסח המקורי שהוצג לפניו בבית ראש-הממשלה דיבר על הגבלת מספר הפטורים ללומדי הישיבות: "אמרתי לנתניהו שעם הגבלת מספר הפטורים לא נוכל לחיות, והוא שינה את הנוסחה בהסכמתו של מופז, להגדלת יעדי הגיוס במקום צמצום מספר הפטורים.

"עצם העובדה שביבי ומופז שינו את הנוסח מוכיחה שיש סיכוי להגיע להבנה. הרי גם מופז לא עוין אותנו, אלא נגרר להתלהמות על רקע מערכת הבחירות. לדעתי רק הרווחנו מהמהלך: עדיף לשבת כעת ולסגור עניין, מאשר להגיע להכרעה אחרי מערכת בחירות שלמה, שבעקבותיה כולם מסונדלים עם הצהרות על גיוס מלא לחרדים".

הפראיירים של ביבי

בשעת לילה מאוחרת, הרבה אחרי ישי, מצא נתניהו את הזמן להיפגש עם "שותפיו הטבעיים", גפני וליצמן. השניים, בניגוד לאלי ישי, אפילו לא מנסים לומר שידעו משהו.

ולמה שיאמרו? גפני כבר אמר קדיש על הקדנציה וליצמן, שקיבל מנדט מגבוה לקדנציה נוספת בכנסת, אפילו מצא לנכון להתייחס להסכם הרוטציה האגודאי והצהיר לציטוט ולייחוס כי "הסכמים יש לכבד". מאיר פרוש מוזמן לגזור ולשמור.

ייאמר לזכותם של גפני וליצמן, שגם בדקה התשעים הם עמדו על כך שנתניהו אינו מעוניין ללכת לבחירות: "אני לא קונה את הסיפורים שהוא הוביל מהלך מתוכנן. הוא לא רצה בחירות ואם ייגרר אליהן, יעשה זאת בלי חדווה", אמר גפני, לפני שידע דבר מה.

גפני וליצמן נכנסו ללשכת נתניהו חוששים ויצאו עם מסרים מפויסים: "אל תצאו בכותרות ובהכרזות, ננסה להגיע ביחד לפתרון מוסכם", השמיע נתניהו באוזניהם את הטקסטים ששמע ישי.

אז איך בדיוק יוצאים מהפלונטר? גם לביבי אין מושג, או שיש לו והוא בוחר שוב לטייח. תקוותם של ח"כי יהדות התורה, כמו עמיתיהם מש"ס, שדווקא כעת, כשהבחירות לא באופק והד.נ.א. הקואליציוני אינו מורכב משותפים ששנאת חרדים זורמת בעורקיהם, ניתן יהיה להגיע לפתרון רך יותר.

"בל נשכח", אומר אחד מח"כי יהדות התורה, "שלנתניהו יש בחירות בעוד שנה וחצי. הוא ירצה אותנו כשותפים גם לאחר מכן ויעדיף לא לקרוע את החבל. גם למופז לא תהיה אפשרות לפרוש מיד אחרי הכניסה לקואליציה. הוא יהיה חייב לסחוב כעת לפחות חצי שנה חלקה בממשלת נתניהו, ולהערכתי גם איווט לא ימהר לעזוב ולהישאר למעלה משנה באופוזיציה", עד כאן הערכתו, או נכון יותר: תקוותו, של אחד מח"כי יהדות התורה.

בלילה ההוא. ח"כי יהדות התורה מעיינים בהסכם בצער רב וביגון קודר

אשרי המאמין. בש"ס וביהדות התורה מבינים אך עדיין לא מפנימים, שזה כבר לא תלוי בהם. נתניהו יודע מה הוא חייב ומה לא: הוא חייב להוביל הסדר. הוא לא חייב מאום לחרדים.

צרות באות בצרורות. חוק טל, אינו הצרה היחידה. שינוי שיטת הממשל והקיצוץ הדרסטי בתקציב יבואו על חשבון החרדים. זהו המטבע שבו שילם נתניהו למופז. לא שרים, לא ועדות, לא תפקידים, אלא חקיקה – בנושאים שהציבור החרדי הוא הנפגע העיקרי מהם. כמו שרון בשעתו, ביבי עשה זאת מאחורי גבם של אלו שהקנו לו את ראשות הממשלה.

אז נכון, ביבי מעדיף לרכך, לעגל פינות. בשיחותיו עם החברים החרדיים הוא משתדל להנמיך להבות. רק שהחבר'ה החרדיים נראים כאילו לקו בתסמונת האישה המוכה. פעמיים תוך שבועיים, נתניהו עבד עליהם בעיניים, וכשהוא מבטיח להם שלא יעשה כן בשלישית - למרות כל הסימנים המעידים שזה בדיוק מה שהוא עומד לעשות – הם מעדיפים לחייך ברגשנות ולהושיט את הלחי השנייה.

בבוקרו של יום שני שאלה יחימוביץ את גפני, האם בקונסטלציה שבה שלי תתמודד על ראשות הממשלה ישנו סיכוי שתזכה לתמיכת יהדות התורה?

"זה יהיה היום הכי טוב שלנו", ענה גפני שלא מפסיק לדבר על בוגדנותו של ראש הממשלה, נתניהו.

יכול להיות שמשאלתה של שלי יחימוביץ תתגשם מהר מהצפוי והיא תפגוש בקרוב את ח"כי יהדות התורה. על ספסלי האופוזיציה.

בזכות האב

כל כך הרבה מפסידים מותיר ביבי בשולי הזירה. מאיר פרוש יכול לחזור לפרס 2, ויאיר לפיד לערוץ 2. האיש בלי העבר, וכעת גם בלי העתיד, הוא המפסיד הגדול. בתחילה כיבו לו את מדורת השבט כשחוק הצינון הכריח אותו להתפטר מהגשת אולפן שישי. אחר כך כפו עליו להתנהל בשקיפות והחילו עליו את כבלי חוק מימון מפלגות. ועכשיו, מה שנשאר לו זה לחכות ל-2020. אולי אז, מועמדותו המשוריינת לעד, תהיה רלוונטית.

איווט האיום כבר לא יכול לאיים, החרדים הם אפילו לא גלגל חמישי. שלי יחימוביץ שכבר מיששה בקצות אצבעותיה את עשרים המנדטים, חוזרת לגודלה הטבעי, אם כי, ב'עבודה' קשה תוכל לגזור את הקופון מישיבתה באופוזיציה. אם יחימוביץ תשכיל להיבנות מקיצוצי נתניהו ומהחייאת המחאה החברתית, היא עלולה להפוך לאלטרנטיבה אמיתית. כוחו של נתניהו בעת הזאת, בחולשת האופוזיציה המורכבת מרסיסי מפלגות: קצת קדימה, קצת עבודה, קצת לפיד. אם שלי תבנה את עצמה נכון, היא עוד עשויה להפוך לאלטרנטיבה יחידה. או שלי או ביבי.

אבל עזבו אתכם מכולם, השם החם במערכת הבחירות שהסתיימה לפני שהחלה, היה אריה דרעי, שאמור היה להכריז בראשית השבוע על ריצה עצמאית, אך בסופ"ש האחרון גזר על עצמו ועל אנשיו שתיקה - עד לחלוף מועד השלושים מפטירת אביו.

דרעי אומנם לא התגלח למשעי, כמו ביבי, במהלך ימי השבעה, אבל גם לא מנע מאנשיו להתגלח על זקן האבלים, ולהפוך כל מבקר באוהל (לבד מאלי ישי), לתומך פוליטי פוטנציאלי. ולכן, צריך להיות נאיביים יותר מח"כי יהדות התורה, פתיים יותר מיאיר לפיד, כדי להאמין לתירוץ שהאבל המשפחתי, הוא שמנע מהאיש להכריז על ריצה עצמאית. נו, באמת.

זו הפעם הראשונה שאריה דרעי שומר על זכות השתיקה וזכות השתיקה שומרת עליו בתמורה. עם כל הסימפטיה (ויש) וההערכה (יש גם יש) לאריה השותק, צריך לומר את האמת: דרעי יצא ממאהל האבלים, ונראה בשבועיים האחרונים כמי שעשוי לעבור למאהל הפראיירים. התחושה בסביבתו הייתה שהוא נקלע לכביש ללא מוצא. הסקרים לא ניבאו לו הצלחה, מבית מרן הגר"ע יוסף לא יצאה ההבטחה המיוחלת שהגר"ע יוסף לא יתקוף את המפלגה החדשה.

דרעי דחה, בלית ברירה, את הכרזת העצמאות מנימוקים משפחתיים ובינתיים חצה את הרוביקון כששיגר למרן הגר"ע יוסף מכתב בו הוא מזכיר את ההבטחה שניתנה לו ערב כניסתו לכלא לקבל בחזרה את ראשות ש"ס, אך מבהיר כי אינו מעוניין בקיום ההבטחה ומתחייב שלא להקים מפלגה מבלי שיתייעץ עם מרן הגר"ע יוסף. לפני שהגיעה התשובה (השלילית?) בא התרגיל המצליח ומאפשר לו לנשום לרווחה, בלי תירוצים.

זו הפעם הראשונה שאריה דרעי שומר על זכות השתיקה וזכות השתיקה שומרת עליו בתמורה. עם כל הסימפטיה (ויש) וההערכה (יש גם יש) לאריה השותק, צריך לומר את האמת: דרעי יצא ממאהל האבלים, ונראה כמי שעשוי לעבור למאהל הפראיירים. את שכר מצוות כיבוד אב, הוא קיבל בעולם הזה, בתוך השלושים

זהו המכנה המשותף היחיד שיש לישי ודרעי מזה עידן ועידנים: שניהם נשמו לרווחה כשנודע להם על התרגיל. כי למרות שדרעי נקלע למצוקה, הדבר האחרון שהיה חסר לאלי ישי, זה לצאת לקרב חפירות, שלאחריו, מי יודע מה תהיינה התוצאות.

עכשיו, יכולים השניים לצאת להפסקה עד לסיבוב הבא. אלי ישי ייאלץ להזיע קשה בממשלה, בעוד דרעי ימשיך לשבת על המרפסת בלי מחויבות. הספין היומי, שאף פעם לא ברור האם הוא יוצא מלשכת דרעי או ישי, מדבר על ריצה עתידית של דרעי לראשות עיריית ירושלים. את המהלך הזה ניתן לשלול כבר מעכשיו. קודם כל, גם אם הבחירות לכנסת תתקיימנה במועדן, הבחירות לרשויות המקומיות ייערכו לאחר הבחירות לכנסת. אבל מעבר לכך, יש מי שבדק והעלה כי מועד הבחירות לרשויות ייפול בדיוק ביום השנה, או השנה וחצי.

ההקפדה בכבוד האב שהלך לעולמו, סייעה לדרעי להינצל מפגע רע וכל תקלה. מאז ימי דמא בן נתינא לא נמצא מי שמצוות כיבוד אב עמדה לו, כפי שעמדה השבוע, לאריה מכלוף בן אסתר ואליהו.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'