"רק דרעי יוכל להגיע להבנות עם ליברמן"

אל תילכדו בשתיקה הרועמת שאופפת את דרעי, אל תטעו בשומעכם את ראיונות הנופת צופים, גדושי הווארטל'ך לחג הפסח. בשקט-בשקט, כשלצידו סוקרי צמרת, כמו מנו גבע (בשלוש השנים האחרונות, חבר בצוות של נתניהו, הכהן הגדול לסקרי דעת קהל), אריה דרעי לא נח לרגע.

ככל שזה תלוי בדרעולוגים (וזה לא תלוי רק בהם), השאגה הרשמית תישמע סמוך ונראה למועד הקדמת הבחירות, תאריך שאינו ידוע אפילו לדרעי – למרות היותו החזאי המנוסה ביותר בשכונה. כמי שצבר שעות נתניהו ואיווט יותר מכל אחד אחר, דרעי לא יופתע, אם גם את חצי השנה הבאה, יצלח נתניהו ללא מכשול ותקלה. עד שפעמי הבחירות ייראו, הוא מעדיף לא לחשוף קלפים ולהוסיף ולשמור על זכות השתיקה.

משבר מדיני

בימים של קיפאון מדיני במרחב המזרח-תיכוני, נותר רק מקום אחד, בו הלבה המדינית רותחת וגועשת. נתניהו ואבו-מאזן, מוזמנים לקפוץ ולהתרשם.

קבלו את הזירה המדינית הסוערת ביותר בישראל: 'הוועדה המדינית' של חסידות ויז'ניץ. רגע-רגע, לפני שמתחילים, תשאלו מן הסתם, מדוע העיסה הזאת, נוגעת לנו יותר מחלת ויז'ניץ שעבר עליה הפסח? אז זהו, שזה נוגע, מדגדג באצבעות: כי התהפוכות הפוליטיות הפנים-אגודאיות, הופכות את מה שמתרחש בחסידות השנייה בגודלה באגודה, לנחלת הפוליטיקה החרדית כולה.

הוועדה המדינית, היא המסגרת הויז'ניצאית הרשמית בה נקבעים גבולות הגזרה בין ויז'ניץ לשאר הסיעות באגודה - גור ושלומי אמונים. על פי כללי הספר הויז'ניצאי, זהו גם המקום, בו אמורים להיקבע יחסי הכוחות מול דגל התורה.

מי שהורה בשעתו על הקמת הוועדה, היה האדמו"ר בעל הישועות משה זצוק"ל, וזאת על מנת לגבש מעין שולחן עגול של הנהגת החסידות, סביבו יפלו ההחלטות הפוליטיות.

אל תתפלאו אם כבר בקיץ הקרוב תראו את דרעי מסתובב בבתי רבנים ועושה נפשות לרעיון המפלגה החדשה. בינתיים, קולו של דרעי עצמו לא נשמע. מהיחשפות ארוכה ומוגזמת לקרני השמש, יוצאים עם פצעי יובש ועור מקולף, ולדרעי אין כל כוונה להתבשל על המרפסת מעכשיו ועד למערכת הבחירות

רק שכמו כל הגופים האנכרוניסטיים באגודת ישראל , גם הגוף הזה, שבראשו עומד הח"כ לשעבר שמעלקי הלפרט, התנוון עם השנים. אחדים מהחברים הלכו לעולמם, אחרים הפליגו למחוזות זקנה. השיניים הנושכות של הוועדה המדינית הפכו לשיניים תותבות, אבל הפה לא הפסיק ללעוס.

הצנרת הראשית של החסידות, המשיכה לעבור דרך הוועדה המדינית: סגן שר החינוך, מנחם לייזר מוזס, חתום על שטר התחייבות אישית לוועדה, שמתפרסם כאן לראשונה: "מועמדותי מטעמכם הינה לרשימה לכנסת ה-18 בלבד, כשלקראת הגשת המועמדות לכנסת ה-19 תקבע הוועדה את העתיד".

עם הקילומטראז' שצבר מוזס והקרבה היתירה שהוא זוכה לה אצל מי שהגה ההנהגה בידיו, קצת קשה לאיים על האיש השליו הזה ב'גילוי עתידות', אבל חתימה זו חתימה, והיא מדברת בעד עצמה. מוזס לא לבד: גם הנציג הויז'ניצאי הבכיר בעיריית בני ברק, מנדל אייזנברג, חתום, מול הוועדה, על מסמך בו הוא מתחייב: "תפקידי זה ניתן לי לתקופה של קדנציה אחת בלבד".

לטובלים בלבד

כחודש לפני פטירת האדמו"ר זצ"ל התכנסה הוועדה המדינית והחליטה על רענון השורות והרחבת שורות הועדה בחברים נוספים (הויז'ניצאים שבין הקוראים יעברו על השמות בעיון. מי שלא טבל ואינו חסיד, מוזמן לדלג לפסקה הבאה).

לצד הגבאים הכל-יכולים (מי בעבר ומי בהווה), ר' הערשיל כץ ור' בן ציון שטנגר, יצורפו לוועדה חברים חדשים שיזרימו דם טרי בעורקים: ר' צבי פייבוש מילר, שזכה לקרבה יתירה אצל האדמו"ר זצ"ל ומכהן היום כסמנכ"ל איגוד מוסדות ויז'ניץ ור' אליהו צבי הנדלר, מנהל קשרי החוץ של חסידות ויז'ניץ ומבכירי מערכת 'המודיע', ועוד ועוד.

ברצינות תהומית נפלו עוד שתי החלטות באותה ישיבה. הוחלט שם, על מינוי 'צוות-אחיד' שינהל את המשאים ומתנים הפוליטיים בכל התחומים, ועל מינוי 'צוות-דוברות' שיהיה הגורם היחיד המורשה לדברר את עמדת החסידות - החלטה לגיטימית, בתקופה שבה מוצמד דובר לכל חצר. על אחת כמה וכמה בחצר שבה כל נציג הופך למלחין הפוצח בניגון סולו.

משבר מדיני. חיים מאיר כץ בסיור עם האדמו"ר בויז'ניץ

חודשיים חלפו, כל כך הרבה מאורעות התחוללו והותירו את חותמם על החסידות, והנה, בפעם הראשונה קם גורם רשמי מטעם הוועדה ומבקש לעשות סדר. חיים מאיר כץ - בתוארו הרשמי: מזכיר הוועדה, ובייחוסו בפועל: בנו של אחד מהאנשים היותר חזקים בחצר, ר' הערשל כץ - מדבר בגלוי, בשמו המלא, למשפחותיו ולבית אבותיו.

כץ פותח פה, לא רק על השותפים מחוץ, אלא גם על הנציגים מבית: מהנציג הבכיר בכנסת ובממשלה, מנחם לייזר מוזס, ועד לנציג הבכיר בעיריית בני-ברק, מנדל אייזנברג. שמם המפורש של השניים לא מוזכר, אבל ברקע, הם מרחפים כל הזמן.

מי חייב למי?

מי ששהה במהלך ימי הפסח בחצר האדמו"ר מויז'ניץ, חש בהתרוממות הרוח ובהתלהבות שסחפה רבבות חסידים אשר עשו את החג במחיצת רבם. אך מסתבר שככל שזה נוגע להנהגה הפוליטית-מדינית של החסידות, מדובר ברוח רעה ובסחף שעלול להוביל לטביעה.

"תמוה מאוד בעיני ובעיני רבים וטובים", אומר כץ לציטוט ולייחוס, "שעוד בתוך ימי ה'שבעה' לפטירת מרן האדמו"ר זצוק"ל, כאשר בית ישראל בכלל וחסידי ותלמידי מרן זי"ע בפרט שרויים באבל ובכאב, כבר יש כאלו שחוגגים בשאלות ההשלכות מפטירת האדמו"ר זצוק"ל על היחסים בין חסידות ויז'ניץ לחסידות בעלזא בהרכב רשימת יהדות התורה בכנסת, על היחסים בין חסידות ויז'ניץ לבין חסידות גור ועל הסכמים פנימיים בתוך אגודת ישראל".

על "החגיגות" הללו, למי שלא עקב מקרוב אחרי הכותרות המתחלפות, ניצחו גם גורמים מתוך החסידות - הבכיר שבהם, סגן ראש עיריית בני-ברק מטעם ויז'ניץ, שרץ להצהיר על התמודדותה של ויז'ניץ לראשות עיריית בני-ברק. כאן – מבחינתו של כץ כמזכיר הוועדה המדינית של החסידות, מדובר בחציית כל הקווים האדומים.

דרעי יכול להצהיר עד מחר שהוא לא פונה למצביעים החרדים, אבל בחלום הבלהות של עסקני המפלגות החרדיות, הם רואים את טורי המצביעים המאוכזבים (מהחרדים החדשים ועד לש"סניקים הישנים), משלשלים את מעטפת דרעי לקלפי.

"היאך ניתן להבין את הדבר הזה?", שואל כץ שאינו מדבר רק בשם עצמו, "האם זה, ורק זה, ההשלכות של פטירת מנהיג דגול ונערץ מקרב בית ישראל? האם זה מה שאמור לעניין את אלפי החסידים בשעת כאבם?".

מאחורי המילים הגבהות, מסתתרות כמו תמיד, תובנות קטנות. כי לפני ואחרי הכל, מתחולל לפנינו קרב של ממש, בין ויז'ניץ הישנה, שנאחזת בברית עם חסידות גור, לבין ויז'ניץ העצמאית - כשאת 'הקו החדש' מוביל סגן שר החינוך, ח"כ מוזס, שבקדנציה החולפת, התנתק ממכונת ההנשמה של הסיעה המרכזית והחל לנשום באופן עצמוני.

בשם האב

כל עוד היה מדובר רק במוזס לבדו, זה עבר איכשהו בשתיקה רועמת, לפחות כלפי חוץ. אבל ברגע שנפרץ הסכר בבני-ברק, והמועמד המכהן מטעם החסידות מבקש בהצרותיו לקבוע עובדות בשטח – התגובה הרשמית מגיעה, ובזרם עוצמתי.

בעניין הזה, כאשר כץ ג'וניור מדבר, הרי זה בבחינת 'ברא קלא דאבוה'. הקול קול חיים מאיר, הגרון גרונו של ר' הערשל: "אין זה סוד כי קיים שיתוף פעולה פורה ומועיל של שנים רבות עם הסיעה המרכזית, שבהחלט הניב תוצאות טובות ומועילות כמו בעיריית אשדוד, כאשר בקדנציה שלפני האחרונה עקב הויכוח עם סיעת שלומי אמונים החרימו חלק מאנשיהם את ההצבעה ובעקבות כך לא נבחר נציג ויז'ניץ. בקדנציה הנוכחית, לולי שיתוף הפעולה עם הסיעה המרכזית הרי שנציג ויז'ניץ ר' יעקב טסלר לא היה נכנס לתפקידו בעירייה.

"שיתוף הפעולה לא החל רק בבחירות האחרונות. גם בהגשת הרשימות לעיריית ירושלים לפני שתי קדנציות, כשהתברר ברגע שלפני האחרון שיש גורמים המנסים לטרפד את צירוף נציג הסיעה המאוחדת, ר' שלמה רוזנשטיין, לרשימה, נציגי הסיעה המרכזית היו אלו שהציבו אולטימאטום והבהירו, שאם נציג ויז'ניץ לא ייכלל ברשימה, גם נציג גור לא יהיה בה". פעם, בעבר הלא כל כך רחוק, זה היווה איום אפקטיבי...

תראו מי מדבר

כל הדרכים המוניציפאליות מובילות לבני ברק: "תראו מי מדבר על העיר בני ברק מעוזה ומרכזה של חסידות ויז'ניץ", ממשיך מזכיר הוועדה המדינית, "הרי עד לקדנציה האחרונה היו לויז'ניץ שני חברי מועצה בלבד, ובבחירות האחרונות כשנוצרה האפשרות לאגודת ישראל לקבל תקן נוסף של סגן ראש העיר בשכר, התנהלה לה מלחמת עולם בין הסיעות באגודת ישראל. ושוב, מי שעמדו לצידם של ויז'ניץ לא היו אנשי שלומי אמונים, אלא נציגי הסיעה המרכזית – גור, ולכן, לבוא ולדרוש מויז'ניץ להתנתק מעיתון 'המודיע' ומהסיעה המרכזית, זו עזות מצח".

עדיף מראש עיר גוראי. יעקב אשר

בלי להתייחס לשלומי אמונים, אי אפשר. מזכיר הוועדה המדינית מבקש להזכיר למאיר פרוש ושות', שבמסגרת יחסי ה'תן וקח', שלומי אמונים היא שחייבת לויז'ניץ ולא להיפך:

"בבחירות האחרונות לעיריית ירושלים", מתחשבן כץ, "הגיעה הסיעה המאוחדת להסכם עם מאיר פרוש על תמיכה גלויה במועמדותו לאחר שמרן האדמו"ר שליט"א הביע דעתו לתמוך בו. הדבר חזר על עצמו שוב בבחירות לעיריית בית שמש כשהאדמו"ר הודיע על תמיכה במועמד החרדי, משה אבוטבול, בניגוד לעמדת הסיעה המרכזית. גם באלעד (שם כץ עצמו, משמש כנציג מטעם ויז'ניץ – א.ב.), ויתרה ויז'ניץ על תפקיד סגן ראש העיר בשכר לסיעת שלומי אמונים, בניגוד לדעת סיעות אחרות.

"יש לסיעה המאוחדת טענות ודרישות גם על הסיעה המרכזית – גור, בנושאים שונים, כמו אי-מינוי יו"ר אגודת ישראל בבני ברק, אי שקיפות בנושאים כספיים ועוד שלל עניינים, אבל איתם לפחות יש התנהלות מסודרת של אינטרסים הדדיים. מול שלומי אמונים, נוצר הרושם שכל עוד זה מסתדר עם האינטרסים של סיעת שלומי אמונים יכול להיות מצידם שיתוף פעולה עם ויז'ניץ, אבל ברגע שזה על חשבון ויתור או הגמשה מצד שלומי אמונים, כבר אין על מה לדבר. נשאלת השאלה איפה נעלם אז, הצורך בשיתוף הפעולה, האם זה רק חד צדדי?

השיניים הנושכות של הוועדה המדינית הפכו לשיניים תותבות, אבל הפה לא הפסיק ללעוס. מנחם לייזר מוזס, חתום על שטר התחייבות לוועדה, שמתפרסם כאן לראשונה: "מועמדותי מטעמכם הינה לרשימה לכנסת ה-18 בלבד, כשלקראת הגשת המועמדות לכנסת ה-19 תקבע הוועדה המדינית את העתיד"

"לצערי, עקב כל המחלוקות מי שזוכים מן ההפקר הם אנשי 'דגל התורה'. התוצאה היא שהמוסדות המרכזיים של אגודת ישראל - כמו 'מרכז החינוך העצמאי' וכעת גם 'רשת הגנים של אגודת ישראל' - עוברים אט-אט לשליטתם של אנשי דגל התורה".

על הסיפא של הקינה הזאת, יחתמו בשתי ידיים גם בסיעה המרכזית.

ביקורת פנים

האם השורה התחתונה הינה תמיכה בנציג גור, חנוך זייברט, לראשות עיריית בני ברק? לא ולא. כל הדוברים מטעם ויז'ניץ, מי רשמי ומי פחות, מבינים שמה שהיה לא יהיה עוד. עידן יחסי ה'גור-גורר-נגרר' בין ויז'ניץ לגור, תם ונשלם. הקדנציה האחרונה בראשות יעקב אשר כראש עיריית בני ברק, הוכיחה, שדווקא המועמד הליטאי טוב ולויז'ניצאים (כמו לעוד כמה רבבות בני-ברקים).

אין כאן הכרעה בדבר זהות הנציג הויז'ניצאי לראשות עיריית בני-ברק, אם בכלל. מה שיש פה זוהי ביקורת נוקבת, חסרת תקדים, נגד עסקניה הבכירים של החסידות. הכביסה הזאת, מעולם לא נשלחה למכבסה החורגת מגבולות קריית ויז'ניץ. ולכן, כאשר הררי הכביסה שהצטברו לאחר הפסח, נשלחים בצורה הרשמית ביותר למכבסת 'קו עיתונות' – זו בהחלט התפתחות פנים-ויז'ניצאית דרמטית.

"לא ניתן לנהל משא ומתן, ויהי הדרישות נכונות ככל שיהיו, מעל דפי העיתונות", מסכם כץ, "יש שני צדדים למטבע, השאלה רק באיזה צד מסתכלים. הצעדים שנקטה הוועדה המדינית של ויז'ניץ עד עכשיו היו מתוך רגישות וניסיון לשמור על כבודם של כולם כמתבקש. חבל שישנם כאלו שמנסים לשנות את הגישה".

זהו כאמור, הצד האחד של המטבע הויז'ניצאית. תסמכו על מוזס ואייזנברג, שימשיכו להציג את הצד השני. כך או כך, עצם מתיחת הביקורת הפומבית מטעם גורמים בכירים ורשמיים בחסידות, כלפי העסקונה הייצוגית הבכירה בכנסת וברשויות, זו בהחלט התפתחות מרעישה. בהכירנו את הנפשות הפועלות, סביר להניח שהיא לא תעבור בשתיקה והמשך, בוא יבוא.