הרב המיועד לרבנות י-ם תומך באמסלם

על אם הדרך מירושלים לבית שמש, במורדות שער הגיא (בשמו הערבי: באב אל-ואד), בואכה חתונת בתו של ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול, דומה היה שמילות זמר המלחמה שמזדמזם לו שוב ושוב ברקע, כמו נכתבו לכבוד המאורע: "בצידי הדרך מוטלים מתינו".

תמיכה מאוחרת. אבוטבול עם ישי ואטיאס בחתונת בתו (צילום: עוזי ברק)

זה לא אבוטבול, זה אנחנו. כל הדיבורים וההסברים על המטורפים שמאכילים אותנו מרורים במשך שנים, יפים כלפי חוץ. כלפי פנים, עלינו להודות שננקטה כלפיהם, במשך השנים, מידה של התעלמות מהולה בסלחנות. לרגעים דמינו למתנחלים שמזינים את נוער הגבעות כדי שיוכלו לנופף בהם ולהזהיר: הישמרו לכם מפני המשוגעים שלנו.

אז נכון ששלום ושלווה אף פעם לא ישררו כאן. ההתקפות יימשכו, עם או בלי סיבה. כמו מדינת ישראל מול הפלסטינים בקרב על דעת הקהל הבינלאומית, כך אנו, החרדים, במאבק על דעת הקהל הישראלית. בשני המקרים, פניו של הצד השני אינם לשלום אלא להקצנת העימות, ההסתה נגדנו מכוונת והתקשורת מגויסת. אך כל זה אינו פוטר את ישראל מול האומות, כמו אותנו, החרדים, מול הישראלים, מלחשב מראש כל חצי צעד. עובדה: עם הסברה נכונה בתוך המחנה, ירדו הפרובוקטורים החילוניים מהאוטובוסים, בלי אייטם אחד לרפואה. והרי רק מרחק יריקה הפריד ביניהם לבין עוד כותר? ראשית במהדורה המרכזית.

סרוגים

בפרשת קווי המהדרין לא מדובר רק במלחמת ראש בראש בסיקריקים, אלא בחינוך ובהסברה שאמורים להקנות לכל לבוש שחורים את מידת 'דרך ארץ קדמה לתורה', אם לא מאהבה, לכל הפחות מיראת העונש. אך ישנם כאלו, ששום חינוך והסברה לא יועילו כדי ליישרם לדרך הנכונה. המדובר כמובן בסיקריקים, אותו שורש פורה ראש ולענה שגורם לנו נזק חסר תקנה. לא רק במישור הציבורי-הסברתי. גם בפן הכלכלי.

בומבה לבמבה. החרם על מוצרי העדה

בגינם של אותם מטורפים, מדירים מעסיקים חילוניים את החרדים משוק התעסוקה. בעטיים, אנו משלמים על כל דירת שלושה חדרים תוספת של אלפי דולרים עם ריבית והצמדה – יען כי שום ראש עיר חילוני שרואה את זוועות בית שמש לא רוצה להסתכן בהבאת חרדים לעירו.

אם החבר'ה ב'עדה החרדית', סבורים לרגע שהצרות שממיטים הסיקריקים הן אך ורק על ראש המיינסטרים שמצביע בבחירות, כדאי שיתחילו לחשוב פעמיים. כי בקצב הזה, לא ירחק היום והסיקריקים, כמו בסיפור התלמודי, יצדיקו את שמם המקורי וישרפו לעדה החרדית את מחסני המזון. עצומות מקוונות להחרמת מוצרי הבד"צ הן עניין של זמן. עצומה מפוייסבקת להחרמת 'במבה' של אוסם בהשגחת העדה כבר פורסמה השבוע. ומי שחושב שמדובר באיומי סרק, כדאי שילך לעבור קורס מזורז אצל איציק אורלב החרדי, מוביל מחאת הקוטג'.

המאבק באותם מטורפים צריך להיות בחרב ובחנית. בלי גמגומים וקריצות, בלי שתיקות והדחקות. יש טעם ללוות לכלא שורפי חנויות, גובי פרוטקשן ומהלכי אימים על נשים, אך לא כדי להביע תמיכה, אלא על מנת לוודא שהם אכן ננעלים מאחורי הסורגים.

ונזכור את כולם

עלילות הדרת הנשים לא החלו במדרכות הנפרדות של סרוגי הכיפה הלבנה בקסבה של בית שמש. הראשונים שהניפו את הדגל היו סרוגים אחרים, דתיים-לאומיים, שהכניסו את הצבא לטלטלה בגלל 'קול באישה'.

בתום שבועיים של הסתה בלתי פוסקת, ומבלי לעשות לאחרים הכללות דוגמת אלו שעושים לנו, ניתן לאמץ כל מילה מדבריו של ח"כ אורי מקלב: "יש כמה מראשי הציונות הדתית שלא מפסיקים להסית נגדנו ולנופף בפרסות החזיר כדי להתיפייף בעיני החברה החילונית".

בבית שמש מדובר בהסתה מכוונת. לא יריקה הוציאה את סרוגי העיר לרחובות אלא שנאת חרדים טהורה. לא צריך ראש קונספירטיבי במיוחד כדי להגיע למסקנה, די היה להתבונן בשלטי ההסתה שאותם מפגינים סרוגים החזיקו בידיהם, אשר כוונו רובם ככולם לעצירתם של 30,000 חרדים שעומדים להשתלט על בית שמש. קמפיין 'לעצור את החרדים' של שינוי, היה דל קלוריות ביחס לאמירות נוטפות השנאה שהושמעו והכרזות האנטישמיות שהונפו על ידי אחינו הסרוגים מבית שמש. אלו אינם הסיקריקים שמוציאים אותם מדעתם, אלא אנחנו החרדים כקולקטיב. אני, אתה והוא. ותודה לעסקני 'ט?ב' שהלכו לסייע להם בהדלקת הנר, בהבערת הבית.

ניפגש במגרון. ההפגנה בבית שמש

עם אותם מציתים סדרתיים עוד נבוא חשבון, אך להיכן, למען ה', נאלמו דום בכירי הציונות הדתית? השאלה הזאת מתעצמת דווקא לנוכח קולות התמיכה שנשמעו מכיוונם של גלויי הראש שהיו עבורנו כמו מים קרים לנפש עייפה. פוליטיקאים כמו גדעון סער ולימור לבנת, ואישי תקשורת בכירים כמו אמנון לוי, נחום ברנע, אמנון אברמוביץ, שלום ירושלמי ועוד, שיצאו עם אמירות ברורות נגד הכללת הציבור החרדי.

ורק את קולם של מנהיגי הסרוגים לא שמענו. הם ראו אותנו מדממים על הכביש והמשיכו בנסיעה. וזו צריכה להיות מסקנתנו השנייה: ההשקעה במגזר הסרוג לא משתלמת. לא לש"ס, שבמערכת הבחירות האחרונה שפכה כסף כמים על 'קמפיין המתנחלים' ויצאה עם מספר קולות זעום מזה שהביא לה אמסלם ב'קמפיין הצרפתים', לא לשר משולם נהרי שממשיך גם כיום לסייע לתקציבי הציונות הדתית, לא לאלי ישי שבכל פינוי פוטנציאלי מתייצב לצידם אוטומטית כמו נער גבעות, וגם לא ליו"ר ועדת הכספים מוישה גפני שהתגייס מראשית הקדנציה לסייע להגדלת הפיצויים למפוני ההתנתקות ואף קיבל לביתו זר פרחים. הקוצים נשלחו בהמשך. לכולנו.

גלויי ראש שפויים – שמענו. ורק מנהיגי הסרוגים ראו אותנו מדממים על הכביש והמשיכו בנסיעה (כמה מהם עשו רוורס ועברו ליתר ביטחון על הגופה). אז בפעם הבאה, כשיפנו את מגרון ואת חוות מעון, שילכו הסרוגים לחפש להם שותפים אחרים למאבק. אנחנו נשב על הגדר ונזכור את כולם

אין מתנות חינם בפוליטיקה, ומי שחוטף פעם אחר פעם יריקה בפרצוף אינו יכול לגמול ליורק בכוס מים צוננים. אז בפעם הבאה, כשיפנו את מגרון ואת חוות מעון, שילכו הסרוגים לחפש להם שותפים אחרים למאבק. אנחנו נשב על הגדר ונזכור את כולם.

הדרת אשכנזים

בשעה שהחברים בוועדת הכספים המתינו עד בוש ליו"ר שנעלם ממסכי הרדאר, עשה גפני את הדרך לישיבת ועדת חוקה, כדי שלא לפספס אף רגע מהדיון על תיקון חוק לשכת עורכי הדין. גפני בא כדי להתנגד להצעת החוק שמבקשת לשנות את הרכבי הוועדה לבחירת שופטים ולמינוי דיינים (וקאדים! – כפי שגפני דאג להדגיש, כאילו רק בגלל זה הוא שם).

לא חילופי העקיצות עם חוטובלי בסוגיית הדרת הנשים ריתקו את גפני למקומו. אפילו לא החוק עצמו. בעניין הזה, גפני ידע שהוא מכוסה בכל קונסטלציה. עפ"י הסיכום שהושג, עו"ד אייזנברג, מועמד לשכת עורכי הדין שנתמך בידי דגל התורה, יישאר חבר בוועדה למינוי דיינים, יהא אשר יהא.

רק שלגפני בער להגיע לאולם הוועדה כדי לנצל את ההזדמנות ולהביע עמדה מתריסה נגד ש"ס (שותפה מרכזית, מאחורי הקלעים, לשינוי חוק לשכת עורכי-הדין), מנימוקים אחרים לגמרי. כמה מהנוכחים בדיון כלל לא ידעו למה מכוון גפני בדבריו, אך מי שהיה צריך להבין, קלט גם הפנים: "ש"ס מובילה מהלך מכוון של הדרת אשכנזים. גורמים בש"ס החליטו לחסל את הרבנות האשכנזית".

לעלילות הדרת ספרדים ממוסדות החינוך האשכנזיים כבר התרגלנו, אבל הדרת אשכנזים? תתפלאו, אך זה בדיוק מה שסוכם ונחתם ביום ראשון, השבוע, כשוועדת הבחירות לרבנות העיר ירושלים קבעה את רשימת בתי הכנסת שנציגיהם ירכיבו את הגוף הבוחר לרבנים הראשיים בירושלים.

הדיל שנסגר בין הש"סניקים לברקת משנה את כל כללי המשחק בין ש"ס ליהדות התורה: הרב יצחק יוסף ייבחר כרבה הספרדי של העיר והרב אריה שטרן, הדתי-לאומי, יכהן כרב האשכנזי. אחרי שבוע מתיש של הסתה, אין טעם להלאות את הקוראים במספרים הקטנים, אך בגדול, ניתן לומר שברקת יצא ומלוא תאוותו בידו. לא רק שיעלה בידו לממש את הבטחתו במערכת הבחירות למינוי רב ראשי ציוני, הוא גם יעשה זאת בגדול – כאשר לצידו רוב קולות של חברי הגוף הבוחר.

בש"ס רוחצים בניקיון כפיים. לדבריהם, המהלך הזה הוא כורח המציאות, אחרי ארבע שנות ישיבה על הגדר רגל פה רגל ש"ס: "לדגל התורה אין הצעה אלטרנטיבית ולכן להמשיך ולחכות ליום שאולי גם רב ראשי ספרדי משלנו לא נוכל למנות, זאת לא אופציה".

המלשינון

לש"סניקים יש עניין לשמור על פרופיל נמוך ולהתרכז בבחירת הרב מטעם. אבל הטקסטים שגפני משמיע בתגובה כה חריפים, עד שהם מחזירים אותנו לימי 'ממשלת השמד' של רבין: "חמישה רבני ערים מונו ואפילו לא רב אשכנזי אחד, אני כבר לא מדבר על עשרות המינויים במועצות הדתיות, כולם ספרדים, אבל לבוא ולחבור לדתיים-לאומיים ולשנות את דמות הרבנות במדינה, הם הופכים למפד"לניקים, והכל בגלל מה? בגלל שנאת אשכנזים".

הזעם המצטבר בדגל התורה הוא בעיקר לנוכח העובדה שאין כל ויכוח סביב שאלת הרב הספרדי: "הרי מרן הרב אלישיב אמר לנו במפורש", כך גפני, "שהרב יצחק יוסף הוא יהודי תלמיד חכם שראוי להיות רב ראשי בירושלים. והרי גם לנו הציעו לסגור דיל ולבחור רב אשכנזי חרדי ורב ספרדי דתי-לאומי. וכי עלה על דעתנו לתמוך בצעד כזה? ברור שלא. אז איך אפשר להבין כשרואים אנשים בש"ס שסוגרים דיל על רב ראשי אשכנזי דתי-לאומי וזאת כשלכולם ברורה המשמעות. ומה עוד שבכל בחינה אמיתית שתיעשה, הציבור האשכנזי-חרדי הוא הציבור הגדול יותר בירושלים".

הרב בינו אטיאס בפתח-תקווה, הרב יצחק יוסף בירושלים, ושאר בני המשפחה הלוחמת פוזרו ועוד יפוזרו כשתילי זיתים ברבנויות הערים בישראל, בלי עין הרע, כן ירבו. יש מי שבטוח שש"ס עוד תתמוך בחלוקת ירושלים כדי לאפשר גם להרב דוד יוסף לכהן כרבה של ירושלים המזרחית, ובא לציון גואל

דבר אחד חשוב לגפני להדגיש: "לא מדובר באלי ישי אלא בגורמים בכירים בש"ס", הוא אומר ומכוון לסביבת בית יהב. אלי ישי אומנם נפגש פעמיים עם ברקת, אך בדגל מודעים לכך שמטרותיו היו לטובה ולא לרעה, בניסיון לתפור דיל של מינוי הרה"ר המכהן הגר"י מצגר כמועמד מוסכם – על החרדים ועל הדתיים-לאומיים. ברקת קנה את הרעיון, גם במחנה הדתי-לאומי נמצאו לו תומכים, אך באגף הרב דרוקמן הובעה התנגדות והתעקשות על בחירתו של הרב אריה שטרן, כרב הדתי-לאומי. אגב, גם בשלב הנוכחי, יש כאלו שעדיין לא אבדה תקוותם למצות את המהלך.

מה יעשו כעת בדגל התורה? העתירה כבר בדרך (אם ימתינו מעט, יוכלו לכרוך בהליך אחד גם את העתירה נגד מינוי רבנים לפתח-תקווה, שם נתפר דיל דומה בין ש"ס למפד"ל – לטובת מינויו של הרב בינו אטיאס, 'האח של'). אך דומה שמה שבאמת חסר לתנועה הליטאית, זהו קילר אמיתי, ש'לא רואה בעיניים' ומוכן ללכת עד הסוף המר. לש"ס יש אחד כזה (ניסים אלקסלסי), גם לדגל היה בעבר (הרב חיים כהן). אם החברים הליטאיים רוצים לצאת גם מנצחים ולא רק מתבכיינים, מה שהם צריכים כעת זה לגייס לוחם קומנדו - כמו עו"ד שמואל גרוסמן מאלעד, שהשיק בשעתו את 'המלשינון? מרכז מידע למינויים פוליטיים במשרד הדתות' - ולהילחם בכל הגזרה, עם סכין בין השיניים.

אמסלם לייט

הרב בינו אטיאס בפתח-תקווה, הרב יצחק יוסף בירושלים, ושאר בני המשפחה הלוחמת פוזרו ועוד יפוזרו כשתילי זיתים ברבנויות הערים בישראל, בלי עין הרע, כן ירבו. יש מי שבטוח שש"ס עוד תתמוך בחלוקת ירושלים כדי לאפשר גם להרב דוד יוסף לכהן כרבה של ירושלים המזרחית, ובא לציון גואל.

בדגל התורה יכולים להתנחם רק בכך שהחטא עצמו יהפוך לעונש. הגמול של ש"ס, יהיה בעצם בחירתו של המועמד שהיא מבקשת להכתיר כרב ראשי אשכנזי לירושלים. הרב שטרן אינו נמנה על זן ה'דתי מחמד', וביום שהוא יישב על כס רבנות ירושלים, הש"סניקים עוד עלולים לגלות שהוא לפני הכל אויב שלהם.

יותר אמסלם מאמסלם. מכתב ההסכמה של הרב שטרן לספר 'זרע ישראל'

הנה דברים שכתב הרב אריה שטרן, כהסכמה לספרו של הרב חיים אמסלם 'זרע ישראל' - באותו עניין הלכתי שמרן הגר"ע יוסף התנגד לו בתוקף ובעטיו התחולל הקרע הגדול שהוביל להוצאתו של ח"כ אמסלם מהתנועה:

"לכבוד הרה''ג חיים אמסלם שליט"א.... באנו לחזק את ידך בפרסום דברי התורה וההלכה בעניין הגיור, בתקופתנו יש לעניין זה חשיבות יתרה לאחר שהגיעו אלפים מזרע ישראל.... נראה לנו שניתן לקבוע שיש נטייה להקל ולקבל ברצון את הגרים המבקשים להסתפח בנחלת ה' ובתנאי שאן להם שום יחס מזלזל במצוות התורה. עם זאת צריך להיות ברור שאינם מתכוונים לחזור לשום דבר שקרוב לעבודה זרה ושתהא ידיעה על נכונותם לשמור באיזו מידה על קדושת השבת" . המשמעות: קו מתירני וחדשני אף יותר מזה של ח"כ אמסלם והסתפקות ב"יחס לא מזלזל", להכשרת הליך הגירות.

הנספח של הרב שטרן, המופיע תחת הכותרת: "קבלת מצוות כחלק ממעשה הגיור", מסתיים במשפט המדהים בגישתו המקילה. יותר אמסלם מאמסלם: "אם כן מתחדש לנו שלפי התוס' מתקיימת קבלת מצוות, אפילו כשרק אינו מוחה נגדן".

זהו הטקסט. ציטוט נאמן למקור (ותודה לאבישי בן חיים שלא מפסיק להפתיע). רק תדעו שם בש"ס במי אתם הולכים לבחור. אנחנו - כמנהג ראשי התנועה - רק התרענו.