לא רוצה לשרת בצבא, לא רוצה תקציבים מהמדינה, לא מתפלל לשלום המדינה, לא רוצה לחיות במדינה - מדינת ישראל. אנשי יוזמת ז'נווה, קחו אותי לאבו מאזן. קחו אותי לרשות הפלסטינית. קחו אותי למנהיג שמתנצל לאחר שבטעות הוא מושיט ידו לאשה חרדית ואינו בז לאנשים ששומרים על אמונתם.
הפנייה כאן היא לנוני מוזס ושאר הקברניטים העומדים מאחורי מסע ההסתה המתוזמן, המחושב והעקבי הזה. לרגע, אפילו קט, לא חשבתי שכל המסע הזה הוא סתמי כי אלו ענייני השעה, או מתוך שיקולי רייטינג ויצר העיתונות. יש כאן מסע מדוקדק שספקולציות רבות נכרכות אחר מניעיו, אבל המניעים לא מענינים אותי. לכופף את נתניהו או לנקום באלי ישי, לי זה לא משנה.
מה שמפריע לי זה, שדמי הותר. בימים כאלו אני בהחלט יכול להצטער על כך שאינני אתיופי/רוסי/מרוקאי או ערבי. אם מישהו, הכי קטן וזניח שלא יהיה, היה מנהל מסע כזה של הסתה, השנאה והפחדה נגד כל אחת מהקבוצות האלה, אותם גופי תקשורת היו נועצים בו את טלפיהם ומורחים כותרות אדומות בגנותו.
אני קטן, וכך גם כולנו - הציבור החרדי קטנים וחלשים. כוחנו בתורתנו וברוך השם בשום מישור אחר לא. אנחנו לא יכולים עליהם. לא יכולים על מוזס, לא יכולים על ידיעות, גם לא על ynet. הברירה היחידה שתוותר לנו אוטוטו, היא לוותר. לוותר על אזרחותנו, לוותר על מנעמי המדינה שרוקדת לצלילי חלילי התקשורת, גם כשבכך היא בעצם מתירה דמם של 800,000 אזרחיה.
לא רוצה לשרת בצבא שקציניו מדליפים ללא בושה, בשמותיהם ותמונתם, נתונים מעוותים כדי להשחיר פני חברה שלמה. מצטער, לא סומך עליכם. בצבא כזה לא יפריע לאף אחד להכשיל אותי במאכלות אסורות. הסיכון הזה גדול מידי עבורי. ואם אני לא יכול לסמוך עליכם, לא אשרת בצבא, גם במחיר שיזעקו לי ברחוב - משתמט. וגם אם תמונתי תימרח בכותרת הראשית עם הכיתוב 'חולה נפש עם פרופיל 21'.
לא רוצה כסף ממדינה שכל בעיותיה יפתרו כביכול, אם רק תחזיר לקופתה את אותו מיליארד שקל שהיא מפנה לצרכי הציבור החרדי - תורה, חינוך, ילדים ובריאות. אני משוכנע שהציבור החרדי מייצר לפחות את הסכום הזה עבור המדינה. כך שהכסף הזה מגיע לי בזכות ולא בחסד. לא רוצה כסף ממדינה שיו"ר וועדת הכלכלה שלה פועל למסות את שדות הגז "העיקר שהכסף לא יגיע לישיבות". אדוני, שדה הגז הזה הוא שלי בדיוק כמו שלך. ואם אני בכלל צריך להסביר לך את זה, אני לא רוצה לחיות במדינתך.
לפחות אותם אנשים שכל כך משחירים את פנינו כעת, פועלים כדי למצוא לנו גם פתרון. מדינה אחרת. פלסטינית. הם עובדים קשה מאוד על השלום שבעקבותיו אולי תהיה לנו מדינה לחיות בה. אפילו ירושלים הקדושה תוחזק בידי המדינה הזו, הם אומרים, אז מה אנו צריכים יותר? זו תהיה מדינה בה לפחות יכבדו את אמונתנו. מדינה בה לפחות יכבדו אנשים שמוכנים לחיות בעוני, בצרות ואפילו במלחמות, העיקר לעבוד את בורא העולם ולקיים את מצוותיו.
מדינת ישראל ואזרחיה, אם לא תקומו ותתעוררו למחות על המסע הגזעני להשחרת ציבור שלם רק בגלל היותו חרדי. אם לא תיפסק האלימות המילולית שכפסע בינה לבין אלימות בפועל, כולנו נייחל ונמתין להזדמנות הראשונה שלנו לעזוב. אני הראשון.
נכון, אני יודע שהטור הזה מוגזם, בוטה מידי, חריף מידי, אבל זה מבטא בדיוק את התסכול שלי כחרדי.