אני די בטוח שהאדרנלין במחנה הליכוד לא נמוך, ובכל זאת היום, אחרי שענני הקונפטי יורדים אל הקרקע, הגיע הזמן להתחיל לדבר על ערכים. נכון, בימין ובשמאל יש עוד נושאים רבים ורחבים שמעסיקים את סדר היום הראשון שלאחר הבחירות החמישיות, ובכל זאת, אולי כדאי כבר לומר כבר מעכשיו - אסור לשכוח גם את אלו שמעבר לים.
נכון, יש עוד דברים רבים שצריכים לשקם ולשנות במדינה, אבל בכל זאת, כדאי לדבר על נושא שיכניס את ישראל אל דפי ההיסטוריה - לטוב או לרע.
ניצחונו של נתניהו מגיע לצד גל גדול באירופה ובעולם כולו של אנשי ימין, יהיו שיאמרו קיצוני, שתופסים את הגה השלטון. רבים מהם, בהם השליט ההונגרי ויקטור אורבן, נחשבים לקרובים מאוד לוולדימיר פוטין.
אבל נתניהו, אתה יכול לנהוג אחרת. ממשלת ימין לא מחייבת יישור קו עם מנהיגי ימין במדינות רבות בעולם. קח כדוגמה את ג'ורג'יה מלוני שהפכה לראש ממשלת איטליה לאחרונה. אשת ימין, לטענת רבים עם שורשים פאשיסטיים. מלוני, בניגוד לאנשי ימין ברוב מדינות אירופה - כולל איטליה, מתנגדת בצורה נחרצת לפלישה הרוסית.
מאז פלש פוטין באכזריות לשטח של מדינה לו לא, זאת משאיפות אימפריאליסטיות וניסיון לשלוט במדינה ריבונית, יו"ר 'הליכוד' כמעט ולא התבטא בנושא.
נכון, המצב רגיש ורוסיה יושבת ממש בגבול סוריה, אבל העולם של השבועות האחרונים הוא לא אותו עולם של ימי הפלישה. אפילו בסוריה החליש פוטין משמעותית את כוחו כדי לנסות להמשיך ולהתקדם במסע הכיבוש באוקראינה.
אז כן, יש צורך לעשות זאת בזהירות הנדרשת, ודאי בצל אפקט הבומרנג שיכול להגיע עלינו בשל המצב עם הפלסטינים, אבל אין הדבר סותר את העובדה שמנהיג מדינת היהודים צריך להגיע בקול ברור - הפלישה הזו לא חוקית, לא מוסרית ואף אכזרית.
החוצפה הרוסית לא יודעת גבול. כשראש הממשלה היוצא יאיר לפיד תקף את רוסיה, במוסקבה זעמו על ישראל, אך כשהדברים הגיעו מצדן של מדינות חזקות יותר או עם אינטרסים כמו טורקיה, גילו הרוסים סלחנות.
חלק מהאופי של השולט במוסקבה הוא התנהלות לא צפויה, שדורשת ממדינות סטנדרטים שהוא עצמו לא עומד בהם. כך למשל, פוטין מצפה מישראל לתמיכה, זאת בזמן שהוא עצמו שוב ושוב תוקף את ישראל ומשתף פעולה עם הגרועים שבאויבנו.
ואם כבר הגרועים שבאויבנו, כולנו זוכרים ומכירים את הקו הידוע נגד איראן - הקשר הרוסי איראני הולך ומתהדק, וכל עוד ישראל לא מתכוונת לספק נשק לרוסים דבר שיהיה כמובן התאבדות דיפלומטית - הגיעה העת להציב קול ברור.
הדברים אולי ירגיזו מעט את הרוסים, אבל בימים אלו נמצאים עמוק-עמוק בתוך הבוץ המלחמתי. אז ברגע שתסתיים הרכבת הממשלה, לא לשכוח את הקול המוסרי של המדינה היהודית נגד פלישה אכזרית שתהיה מהזכורות בעשורים הקרובים.