קשה לחלוק על כך שהרשתות החברתיות, הביאו הרבה טוב לעולם. הן מאפשרות לא פעם ריבוי דעות ויצירת קהילות מבורכות שעוזרות, תומכות ולפעמים אפילו מצילות חיים. אבל היום גם אין ספק שהגבולות אינם ברורים מספיק, ושהפלטפורמות המבורכות משמשות גם לדורסנות, בריונות ואלימות. כולנו נחשפים לעלבונות, לקללות שמוטחות, לסגנון שאסור לנו לקבל. המקלדת לא סובלת הכול, והרשת לא סובלת הכול, וגם אנחנו צריכים להפסיק לסבול.
את השיח הקיצוני והמתלהם הזה אנחנו חייבים לשנות. היכולת להביא את השינוי הזה מתחילה במקלדת ובסלולרי של כל אחד ואחת מאיתנו. רגע לפני שאנחנו משחררים עוד תגובה מעליבה סתם כי אנחנו יכולים, קצת לפני שאנחנו משחירים או כותשים במילותינו את מי שרואה את הדברים אחרת מאיתנו - אנחנו חייבים לעצור, לנשום עמוק ולזכור: השפה הבוטה, המילים הפוגעניות, אינן משיגות דבר. הן רק גורמות נזק. ויותר משמדובר בנזק למי שנגדו אנחנו יוצאים, זהו בראש ובראשונה נזק לכולנו: לחברה שלנו, ליכולת שלנו לחיות כאן יחד, לבנות יחד עתיד משותף. זו הקומה הראשונה והמתחייבת – קומה שבה אנו מפסיקים את אלימות המקלדות.
ויש עוד קומה, של הוספת אור וטוב בעולם, כדברי המשורר בספר תהלים "סור מרע ועשה טוב". הרי יש להן כוח עצום, למילים. כוח לברוא מציאות וגם לשנות אותה, כוח להרוס, אבל גם כוח לבנות מחדש. לכן, מתוך אמונה ביכולת שלנו להביא יחד לשינוי השיח ברשתות החברתיות, אני קורא לכולנו לחשוב טוב ומזמין אתכם ואתכן להצטרף לקמפיין אותו אנו משיקים בימים אלה למען עידודה של התנהלות אחרת ברשתות.
אם נשנה את האווירה, אם "נרים" קצת לאחרים – כל אחד ואחת, אם נראה את הטוב, נפרגן, נאיר את אורנו ונעזור לאחרים להאיר את אורם שלהם – אני בטוח שנצליח יחד ליצור מרחב ציבורי נעים יותר, לחיינו המשותפים כאן בארץ היפה הזאת. כדברי המשורר איש ירושלים יהודה עמיחי: "בארץ הלוהטת הזאת, מילים צריכות להיות צל".
בנאום ההשבעה שלי כנשיא המדינה אמרתי זאת, וכאן אני שב ומדגיש: בואו נבחר, כל יום מחדש, בנו. נבחר לנצח ביחד, לא רק אחד את השני. נבחר להאיר פנים, לכבות את הבעירה והשנאה עם הרוח הישראלית, להרבות באהבת ישראל. נבחר להיות מאוחדים לא רק בערכים ובעקרונות, אלא גם בתקוות ובחלומות שלנו. אני מאמין בנו. מאמין שאם נחשוב טוב, ונקליד טוב, הטוב בוא יבוא.