למה ארה"ב לא סולחת עד היום על פולארד?

בסיפורו של פולארד בו אני עוסק בספרי אני מנסה להתמודד עם הנסיבות להפעלתו, עם מניעיו, עם הטרגדיה האישית והקולקטיבית שהסיפור יצר ועם הפגיעה ביחסי החוץ ובשיתוף הפעולה המודיעיני בין שתי המדינות. בעיקר מבקש הספר לחשוף ולהצביע על שורת מחדלים שהפכו עבודת מודיעין טהורה לאידאל של משחקי כוח, תככנות, ופוליטיקה ארגונית בידי מחפשי שררה ושיכורי הצלחה, שממנה הנפשות הפועלות לא החלימו עד עצם היום הזה.

שלושים שנים חלפו ,ואחת הסוגיות המטרידות ביותר בשיקום היחסים בין ישראל לארצות הברית הינה מדוע הממשל לא סלח עד עצם היום הזה?.

נשיאים כקלינטון וטרמפ כיום שנתפסו כפופולאריים בישראל -לא הסכימו לדון כלל בעניינו , למרות שינוי עמדתם בשנים האחרונות של שרי חוץ אמריקאים בגמלאות, או ראשי סוכנות הביון המרכזית בגמלאות, לא חל שינוי ממשי בעמדה כלפי פולארד, או חמלה למעשיו. נראה, כי האגו והצלקת הנפשית שהותיר גברו על כול שיקול דעת רציונלי.

עיון בספרים ,מאמרים, כתבות בעיתונות, וראיונות מלמד על שורה של סיבות ל"מחיר" היקר שפולארד וישראל משלמים בפרשיה זו, לטעמי, לא בטוח שהסיבה העיקרית או החשובה ביותר הינה איכות החומרים שהעביר לישראל, בחלק זה אצביע על מספר סיבות שהביאו לגזירת עונשו, אי מתן חנינה, ושחרורו בתנאים מגבילים ביותר:

א. כשל אבחון וסינון ביטחוני:

הכלי המרכזי למיון מועמדים למערכת הביטחון בישראל, ארצות הברית ובעולם כולו הינו הסיווג הביטחוני ותיקופו מידי פרק זמן שנקבע על ידי כול מדינה ומדינה פר תפקיד, כלי זה מורכב מראיונות, מבחני אישיות, חוות דעת פסיכולוגים, בדיקת פוליגרף, חוות דעת תפקודיות מזמן לימודך בבית הספר, אוניברסיטה, עמיתים במקומות עבודה.

פולארד כשל בשתי בדיקות שכאלו, בשני גופים בטחונים שונים, באחת נמצא עם בעיית סמים, ובשנייה כמקיים קשר עם גורמי מודיעין זרים. הוא הגיע לעיתים מרושל לעבודה, לא הסתדר עם חבריו לצוות, ונתפס משוטט במשרדים בהם לא היה אמור להיות. לא ננקטו שום מהלכים לטיפול בנושא, ולמעשה זרוע האבחון הביטחוני האמריקני כשלה ונתפסה "במערומיה". עובדה זו שהעמידה באור מגוחך גורמי המודיעין האמריקאים היוותה גורם לענישה מחמירה, בבחינת יראו ויראו. לדברי גי רודרמן - נשיא קרן רודרמן בנאום שנשא בשנת 2015, פרשיה זו אף פגעה וסתמה הגולל למאות יהודים אחרים לקבל סיווג בטחוני גבוה בגופי במודיעין והביטחון האמריקנים.

ב. חשיפת כלים מבצעיים, שיטות פעולה ועומק חדירה:

פולארד חשף לישראל מודיעין שעומקו טרם הוכר בשנות השמונים, אם קים פילבי ,או איימס עסקו במודיעין יומינטי וחשפו סוכנים פעילים או רדומים שהכשרתם והפעלתם נמשכה שנים, הרי פולארד חשף במלוא עוצמתו מודיעין סיגנטי: האזנות, צילומי לוויין, חדירה לקבצים תחום שהיה פחות מפותח בשנות השמונים, המודיעין שהעביר הציג עד כמה ארצות הברית חדרה לצבאות ערב, גורמי שלטון במדינות איסלאמיות, רוסיה והמערב, ובעיקר יכולתה לראות כול סנטימטר בגלובוס כתוצאה מיכולת פיתוח של תצלומי לוויין. זהו לטעמי המשמעות האמתית של מחיר הבגידה והענישה הכבדה.

ג. מחיר העלבון - התחשבנות עם ישראל:

הסיוע האמריקאי הינו גורם חשוב בעוצמתה הצבאית של ישראל ב-45 השנים האחרונות (בעיקר מאז מלחמת יום הכיפורים). הוא מהווה מקור מימון ואספקה של אמצעי הלחימה המתקדמים בעולם לצה"ל. הסיוע מהווה כיום קרוב לחמישית מתקציב הביטחון ברוטו וכאחוז אחד מהתוצר. הסיוע ניתן באמצעות הסכם רב שנתי לעשור, המאפשר לצה"ל תכנון ורכש ארוך טווח, והוא בעל תרומה רבה גם לתעשיות הביטחונית של ישראל.

זהו הסכום הגבוה ביותר שניתן על ידי ארצות הברית למדינה אחרת, ולמעשה הוא חלק מברית אסטרטגית שהתפתחה לאחר מלחמת יום הכיפורים, והציבה ישראל כאי של דמוקרטיה במזרח התיכון.

דווקא על רקע זה ניסיונה של ישראל לרגל אצל בעלת בריתה נתפס כעלבון, עזות מצח, חוצפה, יהירות, ואפילו "חזירות". העובדה שפולארד הופעל על ידי טייס מהולל שטס על מטוסים אמריקנים שסופקו לישראל במסגרת כספי הסיוע, ואשר נמצא בשנת לימודים בארצות הברית היוותה סכין בלב הממשל והאומה האמריקנית.

ד. סוגית "הנאמנות הכפולה " - מסר לאזרחי ארצות הברית והקהילה היהודית:

מראשית הקמתה ניסו היהודים שהיגרו לאמריקה להוכיח נאמנותם לדגל, להמנון, לחוקה, ולרוח האומה החדשה. הדבר בוצע ביתר שאת לאחר ההגירה הגדולה בתחילת המאה העשרים, והקמת מדינת ישראל. בימי דבריה של ארצות הברית היו פושעים ואנשי מאפיה יהודים, מרגלים וכאלו שהואשמו כקומוניסטים, אך הרוב המוחלט ראה את ייעודו הכולל בהטמעה מלאה בחברה האמריקאית, בבית המשפט העליון, בסנאט, במוסדות הממשל, בתרבות, מוסיקה, ספרות.

פרשית פולארד העמידה במצב מביך את הקהילה היהודית, ולא פלא שבמשך עשרים ושבע שנים לא עשו מאום בעניינו. מבחינת הממשל האמריקאי, היה ברור שיש ליצור ענישה מרתיעה, כבדה וחמורה, על מנת להבהיר כי בחי האומה האמריקאית אין מקום כלל לדיון בסוגית "האזרחות והנאמנות הכפולה".

בסופו של דבר, עולמנו המורכב מונע מאמוציות, רגשות, תחושות ומחיר העלבון שגורר נקמה הוא רגש שקשה למחוק. פרשת פולארד חוצה את ההיבט המודיעיני גרידא, וגוררת אותנו למדעי ההתנהגות. ניכר שהפן הרגשי שיחק ומשחק תפקיד ראשי בסיפורו.

פרופסור אסא כשר כתב משפט מפתח על יצר הנקמה: "השתת עונש בידי בית משפט הוא התחליף המוסרי המתורבת של עשיית נקמה, שהיא לעולם פראית ופרועה". דומה שהאמריקאים אימצו השקפתו עד תום במקרה פולארד.

הכותב עוז הרשלר - מחבר הספר: פולארד "אסיר ציון" או מרגל שלומיאל?