היו זמנים. אחרי שנים של הטפות מצד הציונות הדתית, הגלגל התהפך. המפלגות החרדיות מאוחדות בעוד מפלגות ה'סרוגים' מספקות כותרות עד בלי די.
עד לפני שנים לא רבות, הימים והשבועות לפני סגירת הרשימות לכנסת, היו סוערות בקנה מידה שהדיווחים על הרפש בתוך המפלגות החרדיות כבשו גם את הכותרות הראשיות של התקשורת הכללית.
עכשיו, אנחנו כבר במערכת הבחירות השלישית של השנה, ולמרבה ההפתעה אין אף חרדי אחד שכוסס את ציפורניו בחרדה. היום זה נראה מצב טבעי, אך מי שיפשפש מעט בזיכרונו או ב'גוגלו', ויסיר את מעטה האבק וקורי העכביש ייזכר בדרמות שליוו אותנו.
באותם הזמנים, טובי הלבלרים בציונות הדתית ישבו ולעגו לציבור החרדי. ה'מזרוחניקים' כולם היו מאוחדים תחת השמיכה החמימה של הציונות הדתית, והסתכלו עלינו - החרדים בבוז ובהתנשאות, כיצד אנחנו רבים ומתקוטטים.
הלגלוג היה רב. "איך זה שהחרדים לא מקיימים 'ואהבת לרעך כמוך', "זה חרדים? הכל שנאת חינם", "אם ככה החרדים מסוכסכים, מעניין מה קורה בישיבות שלהם" ו"במקום להתקוטט כל היום, שילכו לצבא".
אמת, באותם הימים של הפילוגים הקשים, הציבור החרדי הפסיד רבות. הפסיד תקציבים, הפסיד הצעות חוק ושאר דברים - ואילו יועצי חברי הכנסת נאלצו להתעסק בהכפשות נגד 'אויבי' הבוסים שלהם או בהגנה על הבוסים שלהם.
מי שהרוויחה מהפילוג היא התקשורת החרדית הלא-ממסדית, היא הרוויחה הרבה אייטמים נשכניים, כל צד נתן דיווחים שליליים על הצד השני ואש המחלוקת ריחפה מעל והרסה כל חלקה טובה.
בינתיים, עברו כמה שנים והציבור החרדי התבגר והתאחד, משה גפני למד לחיות לצדו של אריה דרעי, ליצמן כבר מחייך לפרוש, מרגי חי בשלום עם יעקב אשר ומקלב לא הצליח מעולם לריב עם אף אחד.
החרדים הוכיחו ומוכיחים בגרות, למרות שמתחת לפני השטח, הכל רועש והכל גועש אך הם יודעים לקחת אחריות ולהתנהג כמו אנשים מבוגרים בעת חירום, בזמן הזה, שחייבים כל קול בשביל "הגוש", הם לא משחקים משחקים מסוכנים.
אך הפלא ופלא, לאחר שסוף סוף 'זכינו', אנחנו החרדים להגיע למצב מושלם של איחוד מקיף, ולמרות שיש בחירות פעם בארבע חודשים אין מריבות על המקומות, הכל נשאר כפי שהיה והחרדים יוצאים בהמוניהם להצביע.
והנה, אלו ש'לימדו' אותנו איך יהודיים שומרי תורה ומצוות צריכים להתנהג, מראים לנו כבר בפעם השלישית איך הם מתקוטטים ורבים על דברים שוליים, מי יעמוד בראש, או מי יהיה המקום השני.
אך הבעיה היא גדולה ורחבה יותר, הפעם, אנחנו נמצאים במצב ש'הגוש' לא מצליח להביא 61 מנדטים וראינו במוחשיות כי בין היתר, בגלל הפילוגים שלהם - נמנעה האופציה להרכבת ממשלה כבר בפעם השנייה.
אך האם זה מעניין אותם? האם הם מסתכלים לאחור ומפיקים לקחים? מה פתאום! להפך. עכשיו המריבה בעיצומה. סמוטריץ', או בן גביר? בלוק טכני או פילוג? איזה מקום לא ריאלי יקבל ח"כ פלוני ולאן תידחק ח"כית אלמונית?. תגידו, אתם רציניים? לא הפסקתם להטיף מוסר ודווקא כאשר צריך אחדות אתם מתחילים להתעסק בשטויות, אולי תלמדו קצת מאיתנו החרדים?
יש גם כאלו האומרים, מה הקשר בין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ'?, חלאס', אתם מטיפים על אהבת ישראל כל הזמן אז בבקשה, סמוטריץ' למרות שבן גביר לא בקי בתורת הרב קוק כמוך אבל לכולם ברור שהוא שייך יותר לציונות הדתית מאשר לציבור החרדי, ולכן מוטב שכבר היום תעשה פרסה ותתאחד.
ועוד נקודה לסיום. העובדה שראשי השבט האשכנזי הלבן, בנט וסמוטריץ' רוצים להתאחד ביחד ולהשאיר את רפי פרץ עם בן גביר, מה שעשוי להביא לאיבוד עשרות אלפי קולות לפח, קצת מריח לא טוב.
האקסיומה הזאת שבציונות הדתית אין הבדלים בין אשכנזים לספרדים ו"כולנו עם אחד" מתחיל להיסדק, נראה שגם אצל המזרוחניקים, החבר'ה מעדיפים שמישהו 'לבן' כדוגמת בנט או סמוטריץ' ינהל אותם ולא אחד כמו הרב רפי פרץ.